ילנה קלוקאצ'בה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילנה קלוקאצ'בה
Елена Клокачёва
לידה 25 בנובמבר 1871
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1943 (בגיל 71 בערך)
מקום לימודים האקדמיה הקיסרית לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אוריינטליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילנה קלוקאצ'בהרוסית: Елена Клокачёва;‏ 25 בנובמבר 1891סביבות 1943) הייתה ציירת רוסיה אשר בשנים 1942 ו-1943, במהלך המצור על לנינגרד, ציירה מספר דיוקנאות של רופאים צבאיים ספרדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילנה קלוקאצ'בה נולדה במשפחת קציני חיל הים. הסבא רבא שלה, פדו אלכסייביץ' קלוקאצ'ב (1739–1783), היה סגן אדמירל של צי הים השחור, ואביה, ניקנדר קלוקאצ'וב, היה אדמירל משנה בחיל הים.

היא למדה בגימנסיה "מריה ניקולייבנה סטויונינה" ומאז 1891 באקדמיה האימפריאלית לאמנויות.

מאז 1902 היא גרה בסנקט פטרבורג.[1] ובשנת 1922 היא עברה לגור בפבלובסק.

בשנים 1942 ו-1943, לדיוויזיה הכחולה הספרדית, שהשתתפה במצור על לנינגרד, היה מחנה רפואי בשטח פבלובסק. קולקאצ׳בה ניצלה את הזמן ועשה דיוקנאות בפחם של כמה מהרופאים הצבאיים הספרדים ששרתו שם. משפחותיהם מחזיקות שניים מהפורטרטים הללו בספרד.

תאריך ומקום מותה אינם ידועים, נפטרה אחרי 1943.

קריירה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא למדה ציור באקדמיה האימפריאלית לאמנויות בסנט פטרסבורג בשנים 1891 ו-1892 עם פאבל צ'יסטיאקוב ולאחר מכן עם פאבל קובלבסקי. ב-1899 נסעה למינכן כדי ללמוד אצל הצייר הסלובני אנטון אזבה ואצל פרנץ פון לנבאך.

קלוקאצ'בה השתתפה בכמה מהתערוכות של קבוצת הנודדים. שהחבר הידוע ביותר בה היה איליה רפין.

בשנת 1901 היא זכתה לתואר "אמנית" על תמונתה "מאחורי הקלעים". האקדמיה קיבלה לחברות מלאה את הנשים רק ב-1873.[2]

בתחילת המאה ה-20 היא נסעה לתוניסיה, סיציליה ולטורקסטן הרוסית[3] ומשם שאבה השראה לרבות מיצירותיו בסגנון האוריינטליסטי.

בשנת 1909 היא השתתפה בתערוכת האביב באקדמיה הקיסרית לאמנויות עם עבודתה "סאטיר ונימפה".[4]

היא הייתה חברה באגודת הציירים של סנט פטרבורג (1890–1918).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ילנה קלוקאצ'בה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ библиотека, Российская национальная. "Интерактивное оглавление к электронным копиям адресных и справочных книг «Весь Петербург — Весь Петроград» (1894-1917). Справка
  2. ^ "Козлова Н. Н. Реферат кн.: Остроумова-Лебедева А. П. Автобиографические записки. Т. 1, 2, 3". www.a-z.ru.
  3. ^ "Выставка петроградскихъ художниковъ". Столица и усадьба. 51 (February): 23. 1916.
  4. ^ «Прошлый Век». Галерея искусства XX века. Живопись, фотография, графика, интерьеры, биографии художников XX века., pv-gallery.com