לדלג לתוכן

יצחק בר ששון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יצחק בר ששון היה פוסק הלכה ודיין בתקופת הראשונים, במאה ה-12. כיהן כדיין בבית דינו של הרמב"ם בפוסטאט שבמצרים.

פעל במצרים בבית דינו של הרמב"ם שהיה אב בית הדין. רבי יצחק בר ששון היה הדיין השני, לצד רבי שמואל בן סעדיה (הדיין השלישי), ורבי מנשה בר יוסף (דיין רביעי). בית הדין תיקן תקנות לכל ארץ מצרים. למשל, בשנת ד'תתקמ"ז (1186) תיקן שכל ענייני הנישואין והגירושין ייעשו על פי רבני המקום שבקיאים בדינים אלו.[1] כמו כן, בית הדין חיזק את הנשים לטבול במקווה לאחר ימי הנידה, כהלכה.[2] בית הדין עסק גם ביחס לקראים.[3] השתמרו מעל עשרה פסקי דין מהרמב"ם שרבי יצחק בר ששון מצטרף לדעתו. יש הסבורים כי רבי שמואל בן עלי חיבר את השיר 'בלבו תבונות' לשבחו של רבי יצחק בר ששון.[4]

בשנת תתקנ"ו (1196) החרים את רב שר שלום נגיד מצרים וראש ישיבת גאון יעקב בפוסטאט.[5]

הערכתו לרמב"ם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק בר ששון התבטא על הרמב"ם ”רבינו משה הרב המובהק”[6] וכן ”מורינו ורבינו משה הרב הגדול”[7] וייתכן שהיה תלמידו.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו שו"ת הרמב"ם סימן שמח; ובמהד' מכון ירושלים סימן רל.
  2. ^ ראו שו"ת הרמב"ם מהד' ירושלים ספר נשים סי' קסז.
  3. ^ ראו שו"ת הרמב"ם מהד' ירושלים ספר נשים סימן רלד.
  4. ^ ראו: יהודה רצהבי, שלשה עשר שקיעי שיר, בתוך: סיני קא.
  5. ^ ראו: נפתלי הכהן, אוצר הגדולים ח, פז.
  6. ^ ראו שו"ת הרמב"ם מהד' ירושלים, ספר נשים סימן קצט.
  7. ^ ראו שו"ת הרמב"ם מהד' ירושלים, ספר קדושה סימן שכה.