גירושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גירושין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טקס גירושין יהודי. נירנברג, 1724

גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.

זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.

לרוב גירושים כרוכים בהסדר פירוק שיתוף כלכלי ולעתים קרובות גם בהסדר משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים. הסדרים אלו, כמו כל הסדרי פירוק שיתוף, יכולים להיכפות על ידי בתי דין או להתבצע בהסכמת הצדדים, לעתים עוד בהסכם טרום נישואים, אולם המדינה מותירה לעצמה את הקביעה הסופית בכל הקשור לגירושים והורות לאחר גירושין או פרידה, והסכמים לגביהם כפופים לאישור בתי הדין המוסמכים.

בנצרות הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הקתולית אינה מאפשרת לבני זוג להתגרש. בעקבות זאת, במדינות קתוליות רבות לא הייתה אפשרות חוקית להתגרש. אולם מדינות קתוליות רבות שינו את החוקים שלהם ואפשרו לזוגות להתגרש, בניגוד לדת הקתולית. באירלנד חוקק חוק הגירושין בשנת 1996. בשנת 2005 חוקק בצ'ילה חוק המאפשר גירושין לבני זוג אשר חיו בנפרד במשך יותר משנה, בשנת 2011 לאחר משאל עם הותרו הגירושים במלטה ובכך נותרו קריית הוותיקן והפיליפינים כמדינות היחידות אשר בהן אין תוקף חוקי לגירושים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות נעשים הגירושים בכך שהבעל נותן לאשה גט. ביהדות התלמודית הייתה דרך לגבר לגרש את האשה בעל כורחה, אולם, בעקבות תיקון שעשה רבנו גרשום מאור הגולה, ונתקבל בכל עם ישראל, כבר אלף שנה אסור לגרש אשה בעל כורחה ובמיוחד אסור לקחת אישה שנייה טרם הגירושים מהאישה הראשונה.[1]

בדת היהודית, לא רק שאסור לאשה נשואה ולגבר שאינו בעלה לקיים יחסי מין, אלא שצאצאי יחסים אלו הם ממזרים. אדם שבן או בת זוגו מסרב להתגרש ממנו קרוי מסורב גט. במידה והבעל נעלם או טס לחו"ל טרם נתינת הגט האישה מוגדרת עגונה.

בשפות המשמשות את יהודי אתיופיה - אמהרית, טיגראינית ובעבר גם קווארה וכיילה - נפוץ הביטוי "איהיל ווהאצ'ין אלקוואל" ("מזוננו ומימינו אזלו" בתרגום מילולי לעברית), המרמז בלשון נקייה כי יסודות הזוגיות נמוגו ובני הזוג מבקשים להתגרש. המזון מסמל את הקשר הגופני בין בני הזוג והמים מסמלים את הקשר הרגשי ביניהם.[דרוש מקור]

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי גירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך הגירושים לעיתים יכולים להימשך חודשים ואף שנים, הגט אינו מתקבל עד שבית הדין סמוך ובטוח כי הילדים מוגנים באופן מתאים. במידה ונמצא כי ההורים אינם מתאימים להמשיך בחזקת הילד, בית המשפט מעבירו לאפוטרופסות צד שלישי, כמו משפחת אומנה.

הפרת הבטחת נישואין - בית הדין השלום בירושלים (לתביעות קטנות) קבע במקרה של ביטול חתונה, אביו של החתן אשם כנגד הכלה באשמת הפרת הבטחת נישואין. וכי על אבי החתן לפצות את הכלה ומשפחתה על ביטול חתונה, תוך כיסוי כלל הוצאות החתונה ששולמו. כולל דמי שכירות עבור יחידת דיור שיועדה לבני הזוג ולא הושכרה חודש ימים.[2][3]

גירושים אמוציונלים - תקופה בה מתגלים קונפליקטים בין בני הזוג, בין אם קונפליקט גלוי או סמוי או קונפליקט תמידי או זמני המפלג את המשפחה לשתי מחנות.[4]

גירושים פורמליים - תקופה לאחר תהליך הגירושים בו אחד מההורים אינו עוד בבית ומתקיים תהליך של נישואים שניים והורה חורג חדש בבית. תקופה זו עלולה להשפיע על הילד.[5]

גירושים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת גירושים שהונפקה בישראל בשנת 1951

במדינת ישראל, הדיון בהתרת קשר הנישואים ובהגדרת היחס לילדים שנולדו במסגרת הנישואים מתקיים בבית דין דתי על פי דתם של בני הזוג או בבית המשפט לענייני משפחה. אם בני הזוג שניהם יהודים בית הדין הדתי הוא בית הדין הרבני. את הדיון בחלוקת הרכוש המשותף ניתן לעשות בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה, בעבר לפי מרוץ סמכויות בהתאם להחלטתו של בן הזוג הראשון המבקש זאת ועתה כבר בצורה יותר מאוזנת.[6]

ישנן צורות רבות של גירושים בהסכמה, ללא מעורבות בית משפט, המרכזיות בהן הן "גירושים בשיתוף פעולה" ו"גישור בגירושים". הליך "גירושים בשיתוף פעולה" נעשה על ידי צוות מומחים מתחומי המשפטים והטיפול. הליך "גישור בגירושים" נעשה על ידי איש מקצוע נייטרלי שמסייע לבני הזוג להגיע להסכמות.

היקף הגירושין בישראל גדל בשנת 2008 לעומת שנים קודמות. בשנה זו התגרשו 13,488 נשים וגילם הממוצע עמד על 38.1 שנה. מקרב הזוגות היהודים שנישאו בישראל בין השנים 1968-1971, כ-7 אחוז מהן התגרשו לאחר שמונה שנות נישואים; ומקרב הזוגות שהיו נשואים במשך כ-30 שנה התגרשו כ-13 אחוז.[7] עבודות אחרות מראות ששיעור הגירושין הכולל בישראל עומד על (בערך) בין 26%-27%, בהשוואה ל-35% במדינות האיחוד האירופי [1].

מחקרים שונים העלו כי בישראל חלה עליה בבחירת בני זוג על בסיס השכלה ולא על בסיס דתי, אתני ולאומי, וכי חלה עליה באי יציבות הנישואים ועליה בשיעורי הגירושים.[8]

קביעת החזקה על הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הלגאלי משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-18 העיקרון היה שעל ההורה האב להחליט לטובת הילד, ובמקרה של גירושין הילד עובר לחזקת האב. מתחילת המאה ה-18 הוחל חוק לפיו הילד עובר לחזקת אמו במקרה של פרידה, אלא אם מדובר במקרים חריגים. יש הטוענים הדבר ביטא את המעבר מחקרה חקלאית פטריארכלית לחברה עירונית תעשייתית שחיזק את הרעיון שעל הגבר לצאת לעבודה ועל האם לגדל את הילדים. בשנות ה-70 חלה מגמה שטענה כי הילד זקוק לאביו לא פחות משזקוק לאמו וכי קיימים אבות שילדיהם חשובים להם והפנויים מספיק לטפל בילדים כאמהות.[9] עיקרון זכויות הילד ורצון הילד טוען כי יש לקחת בשיקול דעת השופט את רצונו של הילד, בעניין מי יהיה האפוטרופוס שלו לאחר הגירושים. כשביכולת הילד לקבוע זאת לאחר גיל 6.[10]

המודל הפסיכו-סוציאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון ההורה הפסיכולוג טוען כי ביכולתו של ההורה לספק את כלל צרכיו החומריים, הרגשיים, פסיכולוגיים, מילוליים, והאינדיבידואלים של הילד ולפעול לטובת הילד באופן רציף ומתמשך, גם במידה וההורים התגרשו, ומכאן ניתן להחליט מיהו ההורה שיוכל לספק לטובת הילד את כלל צרכים אלו. יש הטוענים כי הילד דרוש לשני הוריו במידה שווה ואף למשפחה הרחבה, זאת על-מנת לגבש זהות מינית, פיתוח מודל משפחתי (מהי המשפחה האידאלית מבחינתו) וקשרים בינ-דוריים. יש כאלו הפוסקים לטובת ההורה שיכול להעניק לילד רציפות במקום המגורים ובלימודים. בעבר דגלו בגישת החזקה המשותפת, תקופה מסוימת אצל האב ותקופה אחרת אצל האם, אך רעיון זה נפסל לאורך הזמן מתוך הרעיון שהילד זקוק ליציבות.[11]

המודל ההלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקולי בתי הדין ברבנות הולכים לטובת ההורה שיש לו יותר אמצעים, שאין לו מגבלות פיזיות או נפשיות, שנוטה להעדיף מוסדות חינוך דתיים, בעל התנהגות מוסרית בתחום המין, בעד הצד היהודי בגירושים במידה ואחד מבני הזוג היו גרים או נוכריים, והולכים לרעת מי שהאשמה בידו בעניין פירוק התא המשפחתי.[12]

השפעת גירושים על הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

נישואים מחדש בין בני הזוג הגרושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, מחזיר גרושתו הוא מי שגירש את אשתו ולאחר מכן נושא אותה בשנית. אם בינתיים נישאה לאיש אחר, והתאלמנה או התגרשה ממנו - אסור לה לחזור לבעלה הראשון; אם טרם נישאה לאחר - היא רשאית להינשא בשנית לבעלה הראשון, אלא אם הוא כהן. פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם יש מצווה ועדיפות מיוחדת בהחזרת גרושתו על פני נישואין לאשה אחרת.

באסלאם רשאי גבר לשאת מחדש את גרושתו, רק לאחר שנישאה לאחר והתגרשה או התאלמנה ממנו. אם המגרש רצה לשאת את גרושתו טרם שהתקיים תנאי זה, היה עליו למצוא אדם שישאנה ויגרשנה למענו. ערביי ארץ ישראל נהגו לגייס למטרה זו אדם זקן, רצוי עיוור, שכונה "תיש מושאל" או "מתיר".[13]

פרשני המקרא מביאים כי טעם האיסור בתורה הוא כדי למנוע חילופי זוגות.[14] המשפטן דניאל פרידמן משער שבשתי הדתות נועדו כללים אלה להרתיע מפני גירושים חפוזים, אך מציין שהנימוק שניתן לכך במקרא (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ד') הוא קיום טומאה בדבר.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריאל דרור, חלוקת רכוש בהליך גירושין, הוצאת בורסי, 2015.
  • רוקס, ס. (2000). פסיכולוגיה חברתית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  • רבין, ק. (2010) הגירושין החדשים-שינוי חיובי בתקופת המעבר ואחריה. אבן יהודה: הוצאת אמציה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על תקנות רבנו גרשום, פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד
  2. ^ בן הזוג ביטל את החתונה - האם ניתן לתבוע אותו על הפרת הבטחה?
  3. ^ הפחתת פיצוי מוסכם לאולם עקב ביטול חתונה
  4. ^ סמילנסקי, שרה, et al. "Cognitive, Social and Emotional Adjustment of Elementary School Children from Divorced Parents/הסתגלות לבית-הספר של ילדים להורים גרושים." עיונים בחינוך (1981): 27-44.‏
  5. ^ סמילנסקי, שרה, et al. "Cognitive, Social and Emotional Adjustment of Elementary School Children from Divorced Parents/הסתגלות לבית-הספר של ילדים להורים גרושים." עיונים בחינוך (1981): 27-44.‏
  6. ^ חדשות כל הזמן, על מרוץ הסמכויות, 26.4.17
  7. ^ Selected Data for international Women's Day 2011
  8. ^ לוין, עליזה צ., and Alisa C. Lewin. "Divorce in Israel: A Socio-Demographic Approach/גירושין בישראל: היבטים דמוגרפיים-חברתיים." סוציולוגיה ישראלית (2006): 65-85.
  9. ^ פרישטיק, מרדכי, and Mordechai Frishtik. "Factors Affecting Social Workers' Recommendations to Israeli Family Courts Concerning Child Custody/השיקולים המנחים את פקידי הסעד בהמלצותיהם לבית-המשפט לענייני משפחה בנושא המשמורת על ילדים." ביטחון סוציאלי (2005): 91-115.
  10. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  11. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  12. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  13. ^ 13.0 13.1 דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, עמ' 280
  14. ^ ראו רבי יצחק קארו, תולדות יצחק, פרשת כי תצא, כה, ה; אברבנאל דברים כד, א, ד"ה כי יקח; רבי מאיר שמחה הכהן, משך חכמה, פרשת כי תצא, כד, ד.