ישיבת תומכי תמימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
הספר שכתב בוגר הישיבה רפאל נחמן הכהן על הישיבה, ובו רשימת כל הבחורים שלמדו בה. בשער ציור אילן סניפי הישיבה בימי קיומה.

ישיבת תומכי תמימים הייתה הישיבה החסידית הראשונה[1] הישיבה הראשית של חסידות חב"ד ואם רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש הקרויות על שמה, בימי קיומה היו כל ישיבות הרשת נחשבות לסניפיה וכיום הן נחשבות לממלאי מקומה. הישיבה פעלה בעיירה לובביץ' שבבלארוס בשנים ה'תרנ"ז (1897) - ה'תרע"ח (1918), נחשבה לפורצת דרך והייתה המוסד הראשון בו שולבו לימודי חסידות. מייסד וראש הישיבה היה האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, מנהל הישיבה בפועל היה בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה נוסדה בט"ו באלול ה'תרנ"ז (1897) בעיירה לובביץ', על ידי הרבי החמישי של חסידות חב"ד, הרבי הרש"ב. ההכרזה על הקמת הישיבה נעשתה בעת סעודת השבע ברכות של בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, לימים האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד. המייסד מינה את בנו למנהל הישיבה מיד לאחר חתונתו. הרש"ב ביטא את המשקל הרוחני הכבד שייחס ליסוד הישיבה כשסיפר שבמשך עשר השנים שקדמו להקמתה 'התגלגל' על קברי אבותיו האדמו"רים בתפילות להצלחתם של תלמידי הישיבה. הישיבה נוהלה על ידי בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון (לאחר מינויו לאדמו"ר החליפו חתנו הרב שמריהו גוראריה).

הישיבה הוציאה בשנותיה האחרונות את עיתון האח, בעריכת מזכיר הישיבה, הרב משה רוזנבלום.

בהמשך נפתחו סניפים בעיירות רוסיה הלבנה, שנוהלו על ידי הנהלת הישיבה המרכזית בלובביץ'. בהם קרמנצ'וג, שצ'דרין, ז'לובין הרדזישצ'ה ודוקשיצה.

לאחר המהפכה הסובייטית עברו ישיבות תומכי תמימים למחתרת. הקומוניסטים, שחשפו רבות מהן, שפטו תלמידים ואנשי צוות. הצעירים שבהם נשלחו לבתי ילדים והמבוגרים נשלחו לעבודות כפייה בגולאגים, ואף נשפטו למוות. את רשת הישיבות ניהל אז בפועל מזכירו האישי של הריי"צ, הרב יחזקאל פייגין. בזמן מלחמת העולם הראשונה הועברה הישיבה לרוסטוב, כאשר חלק מהתלמידים הועברו לסניפים אחרים, ומבנה הישיבה נשרף[2]. סניף נודע שהתקיים אז, היה בורשה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה התחלקה לשלוש: "הזאל" לתלמידים המבוגרים, "השיעורים" לתלמידים הבינוניים ו"החדרים" לתלמידים הצעירים והילדים. האדמו"ר הרש"ב חיבר שלושה ספרים המיועדים לתלמידי הישיבה ומטרתם להורות את דרכה הרוחנית: "קונטרס עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".

בוגרים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי ימי התמימים, הרב משה רוזנבלום. הוצאה חדשה עם הוספות ועדויות על הישיבה, יהושע מונדשיין, כרמים, 2017.
  • ליובאוויטש וחייליה - חלק ראשון - זכרונות על הישיבה. חלק שני - רשימה ארוכה של כל ה'תמימים' - הבחורים שלמדו בישיבה בכל שנותיה, רפאל נחמן הכהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]