כיכר החירות (ירוואן)
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| עיר |
ירוואן  |
| קואורדינטות | 40°11′07″N 44°30′55″E / 40.18536°N 44.51522°E |
 | |
  | |
כיכר החירות (בארמנית: Ազատության հրապարակ, מבוטא כ: הזטוטיאן הרפראק), שהייתה ידועה גם בשם כיכר האופרה וכיכר התיאטרון (Թատերական հրապարակ) עד 1991, היא כיכר עירונית הממוקמת ברובע קנטרון (המרכז) של ירוואן, בירת ארמניה. הכיכר היא חלק מקומפלקס בנייני תיאטרון האופרה, והיא נמצאת דרומית לבית האופרה הראשי, בין פארק האופרה לאגם הברבורים. יחד עם כיכר הרפובליקה, כיכר החירות היא אחת משתי כיכרות העיר המרכזיים של ירוואן. היא גובלת בארבעה רחובות: רחוב טומניאן, רחוב טריאן, שדרת סאיאט נובה, ושדרת משטוץ. בכיכר עומדים פסלים של הסופר הובהאנס טומאניאן והמלחין אלכסנדר ספנדיאריאן.
בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל מסורת של הפגנות בכיכר, היא מתוארת לעיתים כ"סמל של הדמוקרטיה" בארמניה.[1]
הכיכר יכולה להכיל בין 40,000-50,000 אנשים.[2][3] [4]
1988: תנועת קרבאך [עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר ידועה בשל תפקידה בולט בהיסטוריה המודרנית של ארמניה. מאז התעוררות תנועת קרבאך בפברואר 1988, והמחאות המאסיביות שנוהלו שם בסוגיית מלחמת נגורנו קרבאך (בהובלתם ומעורבותם של דמויות מובילות מן מהתרבות והפוליטיקה, דוגמת מי שהיה לנשיאה הראשון של ארמניה, לבון דר-בדרוסיאן והמשוררת סילבה קפוטיקיאן), הפכה כיכר החירות למוקד של הפגנות. המשטר הסובייטי סגר את הכיכר לציבור מספר פעמים תוך שימוש בכוחות צבאיים וכוחות משטרה כדי לדכא את המחאות של 1988.[5][6][7]
מחאות שלאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שארמניה זכתה בעצמאותה בשנת 1991, הכיכר הייתה למוקד עצרות ומחאות אנטי-ממשלתיות, במיוחד בעקבות הבחירות לנשיאות בשנים 1996, 2003, 2008 ו-2013.
בעקבות הבחירות לנשיאות השנויות במחלוקת של שנת 2008, אלפי תומכי מנהיג האופוזיציה ונשיאה הראשון של ארמניה, לבון דר-בדרוסיאן, התאספו בכיכר ופתחו במחאת ישיבה. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-1 במרץ 2008, המחאות השקטות הלה פוזרו באלימות קשה על ידי המשטרה, והכיכר נסגרה לציבור.[8] במשך כ-20 ימים, הכיכר נותרה תחת שליטת המשטרה וכוחות צבאיים, שאכפו את מצב החירום שהוכרז. לאחר מכן, הכיכר הייתה סגורה למחאות במשך שלוש שנים, עד 17 במרץ 2011, כאשר מפלגת הקונגרס הארמני של דר-בדרוסיאן יזמה עצרת גדולה.[9]
חניון תת-קרקעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 באוגוסט 2008,[10] הממשלה הארמנית החלטה להתחיל בנייה של חניון תת-קרקעי מתחת לכיכר, כדי להקל על התנועה ברחובות המקיפים את הכיכר, ובעיקר עומס המכוניות החונות שם. האופוזיציה טענה כי ההחלטה נועדה למנוע הפגנות במקום, והממשלה הכחיש את הטענה. הבנייה בוצעה, וחניון בן שלוש קומות המכיל כ-500 מכוניות נפתח ב-24 במאי 2010 בנוכחות ראש העיר גאג'יק בגלאריאן והנשיא סרז' סרקזיאן. עלות הפרויקט הייתה כ-10.5 מיליון דולר.[11][12]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
תנועת קרבאך, 1988 -
מחאות הבחירות הנשיאותיות של 2008: 24 בפברואר -
אוהלים במחאות 2008 -
מחאות 2008: משאית מים מנקה את הכיכר מפסולת לאחר פינוי הכיכר על ידי המשטרה והצבא -
מחאות 2008: המשטרה והצבא סוגרים את כיכר החירות וכן מרכזים אחרים בעיר בפני הציבור כחלק מדיכוי ההפגנות, 21 במרץ -
מחאות 2011 -
מחאות 2013 -
10 באוקטובר 2014
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Abrahamyan, Gayane (16 בספטמבר 2010). "Symbol of freedom or reminder of violence?: Opposition, city authorities continue battle over key Yerevan square". ArmeniaNow. אורכב מ-המקור ב-2018-10-08. נבדק ב-2018-06-28.
The square, which is a symbol of democracy and victory going back to late Soviet times, was immediately turned into a construction site as the city began to build a huge underground parking garage.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pennington, Joseph. "FEB 9 TER-PETROSSIAN RALLY THE BIGGEST SO FAR THIS SEASON; UNREALIZE HOPES FOR OPPOSITION ALLIANCE, BUT PROMINENT VETERANS' GROUP MEMBERS ANNOUNCE SUPPORT". WikiLeaks. Embassy of the United States, Yerevan.
The local rule of thumb, which has aided us all year in our crowd estimations, is that Freedom Square has a maximum capacity of 40,000 people.
- ^ "Ինչքան մարդ է տեղավորում Ազատության հրապարակը [How many people does the Freedom Square hold]". Aravot. 20 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2014.
Մեծ խտության դեպքում` մինչեւ 42-45 հազար մարդ` միայն ասֆալտին:
{{cite news}}: (עזרה)< - ^ Martirosyan, Ara (9 בנובמבר 2008). "Որքա՞ն միտինգավոր է տեղավորվում Ազատության հրապարակում". Azg Daily. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2014.
Մի խոսքով, ներկայիս հանրահավաքների առավելագույն թիվը Ազատության հրապարակում կազմում է 50 հազար մարդ, քանի որ շրջակա տարածքները ներկայումս կառուցապատված են եւ այնտեղ մարդիկ գրեթե չեն լինում:
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Malkasian, Mark (1996). Gha-ra-bagh!: The Emergence of the National Democratic Movement in Armenia. Detroit: Wayne State Univ. Press. ISBN 9780814326046.
Residents awoke the next day [of 22 March 1988] to find Theater Square and the opera house ringed by fresh-faced soldiers..."
- ^ "Troops Sent Back to Armenia Capital After Mass Rally". Los Angeles Times. 10 ביולי 1988.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Keller, Bill (22 בדצמבר 1988). "Armenia Opens To Show Capital Under Tight Lid". New York Times.
The virtually nonstop, open-air political discussions that raged outside the city's neoclassical opera house have ended. The square beside the opera house is now ringed by tanks and troops, who wear bulletproof vests at nightfall.
{{cite news}}: (עזרה)] - ^ Tavernise, Sabrina (3 במרץ 2008). "Emergency Order Empties Armenian Capital's Streets". New York Times. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2014.
It was clear by early afternoon Saturday that after 10 days of peaceful protests, the demonstrators, who had been beaten by police officers in the morning, were spoiling for a fight.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Armenian Opposition Reoccupies Key Square As Protests Grow In Strength". Radio Free Europe/Radio Liberty. 18 במרץ 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Ազատության հրապարակը վերադարձվեց երևանցիներին` 500-տեղանոց ավտոկանգառով". panorama.am. 24 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "New Underground Parking Structure Inaugurated in Armenian Capital". Asbarez. 24 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Underground Parking Lot of the Freedom Square opened with Participation of the Armenian President". Armenpress. 24 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)