כרטיס צהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שופט מניף כרטיס צהוב במהלך משחק כדורגל
כרטיס אדום וכרטיס צהוב

בספורט תחרותי, כרטיס צהוב מבטא אזהרה בפני שחקן, שאם וכאשר יבצע עבירה נוספת על חוקי המשחק כמפורט להלן, הוא יראה את הכרטיס פעם נוספת, ומיד לאחר מכן יורחק מתחומי המגרש בכרטיס אדום, וזכותו להשתתף במשחק הבא תישלל. שחקן שכבר ספג כרטיס צהוב ובאותו המשחק מבצע עבירה שעליה שולפים כרטיס אדום ישירות – הכרטיס האדום יישלף לעברו מיידית ללא צהוב שני.

בנוסף, בחלק מהמסגרות, לאחר מספר מסוים של כרטיסים צהובים שצבר שחקן באותה מסגרת, הוא לא יוכל להשתתף במשחקה הבא של קבוצתו.

הכרטיס הצהוב נמצא בשימוש בענפי ספורט רבים, ביניהם: כדורגל, כדוריד, רוגבי, בדמינגטון, אתלטיקה, כדורעף, כדורמים, הוקי שדה, MMA ובנדי. השימוש בכרטיס משתנה בהתאם לחוקים הנהוגים בכל ענף, אך לרוב הוא מבטא אזהרה.

הכללים להנפת כרטיס צהוב רשומים בחוקת משחק הכדורגל שנכתבה על ידי ארגון ה-IFAB, תחת חוק מספר 12: עבירות והתנהגות בלתי הולמת:

שחקן מקבל אזהרה ומונף בפניו כרטיס צהוב אם הוא מבצע אחת משבע העבירות הבאות:

  1. אשם בהתנהגות לא ספורטיבית.
  2. מביע התנגדותו במילים או במעשים.
  3. עובר על חוקי המשחק באופן עקבי.
  4. מעכב את חידוש המשחק.
  5. מסרב להקפיד על המרחק הנדרש, כאשר משחק מחודש על ידי בעיטת קרן או בעיטה חופשית.
  6. נכנס או חוזר אל שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.
  7. עוזב במכוון את שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.
תרגום ההתאחדות לכדורגל בישראל לחוק מספר 12

ניתן לשלוף כרטיס צהוב רק לשחקן השותף במשחק, לשחקן מחליף או לשחקן מוחלף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1966 נהג השופט להרחיק שחקן על ידי שריקה לעבירה והצבעה אל מחוץ למגרש לכיוון קו האמצע שבין ספסלי הקבוצות. שחקן שעבר עבירה חמורה שלא חייבה הרחקה נרשם בפנקסו של השופט כך שלאחר עבירה דומה נוספת יכול היה השופט להרחיקו. רוב השחקנים והשופטים דיברו באותן שנים רק את שפת האם שלהם. הרעיון להשתמש בכדורגל בכרטיסים צבעוניים המובנים בכל שפה כדי להעביר את כוונותיו של השופט הועלה על ידי השופט האנגלי קן אסטון (אנ'). אסטון מונה לוועדת שופטי פיפ"א והיה אחראי לכל השופטים במונדיאל 1966. ברבע הגמר שיחקה אנגליה מול ארגנטינה באצטדיון ומבלי, במשחק בו פרצה מהומה לאחר שהשופט הגרמני הרחיק שחקן ארגנטינאי וזה סירב לרדת מהמגרש במשך דקות ארוכות. לאחר המשחק דיווחו בעיתונים כי השופט רודולף קרייטליין הזהיר את האנגלים בובי וג'ק צ'רלטון (ללא שידעו על כך גם לאחר המשחק), וכן הרחיק את אנטוניו ראטין הארגנטינאי. השופט לא הבהיר את החלטותיו במהלך המשחק. תקרית זו גרמה לאסטון לחשוב על דרכים להבהיר את החלטות השופט הן לשחקנים והן לצופים. אסטון סבר כי שיטת קידוד לפי צבעים המבוססת על אותו עיקרון כמו בשימוש ברמזורים תתגבר על מחסומי השפה ותבהיר באם שחקן הוזהר או הורחק. שיטה זו התקבלה וכתוצאה מכך, במונדיאל 1970 השתמשו לראשונה בכרטיס צהוב לציון אזהרה ובכרטיס אדום לציון הרחקה.

פרט לכרטיס הצהוב ולכרטיס האדום קיימים סוגים נוספים של כרטיסי ענישה ואזהרה בענפי ספורט שונים: כרטיס לבן, כרטיס ירוק, כרטיס כחול וכרטיס שחור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כרטיס צהוב בוויקישיתוף