לוח קרוליין
לוח קרוליין הוא לוח טקטוני מינורי הממוקם על קו המשווה בחצי הכדור המזרחי, מצפון לגינאה החדשה. הלוח הוגדר לראשונה כלוח טקטוני נפרד בשנת 1978.[1][2]
לוח קרוליין מקיים תהליך של הפחתה לאורך הגבול עם לוח ראש הציפור (אנ') ועם לוחות קטנים אחרים בחלקו הדרומי. בחלקו הצפוני גובל בלוח הפסיפי. הגבול עם הלוח הפיליפיני, בחלקו המערבי של הלוח, הוא גבול מתכנס (אנ') הגורם לבקע.[1]
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח קרוליין נוצר כפיסת קרום נפרדת עם פעילות טקטונית אופיינית, אך לאורך ההיסטוריה הוא נחשב לחלק מהלוח הפסיפי בגלל סייסמיות דלילה ובשל מהירות תנועה נמוכה בגבולותיו. הלוח כולל את אגן קרוליין המערבי ואת אגן קרוליין המזרחי, אך לא את איי קרוליין ולא את רכס קרוליין.[3]
לגבול שבין הלוח לבין הלוח הפיליפיני יש שני חלקים. עד לפני כ-25 מיליון שנים, חלקו הדרומי של הגבול נע במהירות של 8 מילימטרים בשנה, ומאז הוא מאט. חלקו הצפוני, באזור שקע פלאו, אינו אזור עם הפחתה פעילה, מה שבא לידי ביטוי בהיעדר הרי געש באזור.
הגבול של לוח קרוליין עם הלוח הפסיפי הוא מערכת מורכבת, שעשויה להתפתח בעתיד לאזור עם הפחתה. הגבול עם לוח ביסמרק הצפוני, שהוא הגבול הדרום מזרחי של הלוח, לאורכו של שקע מאנוס, הוא גבול מתכנס, אך גם בו אין הפחתה פעילה. חוקרים מאמינים כי לוח ביסמרק הצפוני נע יחד עם הלוח הפסיפי.[4][5] מדרום לגבול עם לוח ביסמרק הצפוני נמצא אזור שכולל מספר מיקרו-לוחות שזזים באופן עצמאי, כמו לוח ביסמרק הדרומי, לוח ים שלמה ולוח Woodlark.[6][7]
היסטוריה טקטונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח קרוליין נע במהירויות קרובות מאוד לאלו של הלוח הפסיפי, ובשל כך גיל היווצרותו ומעמדו הנוכחי כלוח עצמאי אינם ברורים. עם זאת, בעבר היה לוח נפרד בוודאות, שכן אם שני הלוחות נעו ביחד, הייתה צריכה להיות עדות ברורה להפחתה מתחת לגינאה החדשה, אך כמעט שלא קיימת כזו. קצב ההתפשטות בין לוח קרוליין לבין הלוח הפיליפיני איטי מאוד, אך לוח קרוליין נע ככל הנראה ביחד עם הלוח הפיליפיני במהלך תקופת הנאוגן.[7][1]
לפני כ-6 מיליון שנים, התנגשות בין רמת אונטונג-ג'אווה לבין הלוח ההודו-אוסטרלי גרמה ליצירת ים ביסמרק, בתחילה כאגן מבני מאחורי בריטניה החדשה. לאחר ההתנגשות התפתח אזור טרנספורמי, כיום באזור המערבי של ים ביסמרק, הקשור לתהליך ההפחתה בין לוח קרוליין לבין לוח ביסמרק הצפוני בתעלת גינאה החדשה.[5]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Jeffrey K. Weissel, Roger N. Anderson, Is there a Caroline plate?, Earth and Planetary Science Letters 41, 1978-10-01, עמ' 143–158 doi: 10.1016/0012-821X(78)90004-3
- ^ Kerry A. Hegarty, Jeffrey K. Weissel, Complexities in the Development of the Caroline Plate Region, Western Equatorial Pacific, Boston, MA: Springer US, 1988, עמ' 277–301, ISBN 978-1-4615-8041-6. (באנגלית)
- ^ Robert J. Holm, Gideon Rosenbaum, Simon W. Richards, Post 8Ma reconstruction of Papua New Guinea and Solomon Islands: Microplate tectonics in a convergent plate boundary setting, Earth-Science Reviews 156, 2016-05-01, עמ' 66–81 doi: 10.1016/j.earscirev.2016.03.005
- ^ P. D Weiler, R. S Coe, Rotations in the actively colliding Finisterre Arc Terrane: paleomagnetic constraints on Plio-Pleistocene evolution of the South Bismarck microplate, northeastern Papua New Guinea, Tectonophysics 316, 2000-01-30, עמ' 297–325 doi: 10.1016/S0040-1951(99)00259-0
- ^ 1 2 Robert J. Holm, Gideon Rosenbaum, Simon W. Richards, Post 8 Ma reconstruction of Papua New Guinea and Solomon Islands: Microplate tectonics in a convergent plate boundary setting, Earth-Science Reviews 156, 2016-05, עמ' 66–81 doi: 10.1016/j.earscirev.2016.03.005
- ^ Elizabeth K. Benyshek, Brian Taylor, Tectonics of the Papua‐Woodlark Region, Geochemistry, Geophysics, Geosystems 22, 2021-01 doi: 10.1029/2020GC009209
- ^ 1 2 Zhen Zhang, Sanzhong Li, Guangzeng Wang, Yanhui Suo, Gang Wang, Pengcheng Wang, Plate boundary processes of the Caroline Plate, Science China Earth Sciences 65, 2022-08-01, עמ' 1554–1567 doi: 10.1007/s11430-021-9919-6