הפחתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תרשים מס' 1: חתך באזור הפחתה

הפחתה בגאולוגיה היא תהליך המתרחש בגבול סגירה, בו חודר לוח אוקייני אל מתחת לליתוספירה של לוח שכן. מקטע המפגש בין שני הלוחות נקרא אזור הפחתה. אזורים אלה מועדים לאסונות טבע, בעיקר לרעידות אדמה, לצונאמי ולהתפרצויות געשיות.[1]

הפחתה היא הכוח המניע תהליכים טקטוניים, ובלעדיה לא תוכל להתרחש תנועה של לוחות. עד תחילת המאה ה-21 נצפתה הפחתה בכדור הארץ בלבד, אולם ניתן לפרש תוואים באירופהירחו של צדק – כתוצרים של פעילות טקטונית.[2].

גאולוגיה של אזורי הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקיינוסקרום כדור הארץקרום כדור הארץמעטפת כדור הארץגלעין כדור הארץתחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברגתחום אי הרציפות ג'פריסאסתנוספירהליתוספירהתחום אי הרציפות מוהו
תרשים אינטראקטיבי של מבנה כדור הארץ

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליתוספירה של כדור הארץ מורכבת מן הקרום ומחלקה העליון של המעטפת העליונה. קיימים שני סוגים של ליתוספירה:

  • ליתוספירה אוקיינית – שבחלקה העליון מצוי קרום אוקייני
  • ליתוספירה יבשתית – שבחלקה העליון מצוי קרום יבשתי

הליתוספירה מורכבת מלוחות טקטוניים, הנעים בכמה אופנים:

בגבולות סגירה כאלה, כאשר אחד מן הלוחות מורכב מקרום אוקייני – מתקיימת הפחתה.

המונח הפחתה בעברית נטבע כנראה על ידי פרופ' רפי פרוינד מהאוניברסיטה העברית בירושלים[3]. המונח בלועזית הוא סבדקציה (באנגלית Subduction - כניעה). המילה הפחתה נבחרה, מכיוון שהיכן שמתרחש התהליך המתואר לעיל, קרום כדור הארץ מופחת. זאת מכיוון שכאמור הלוח האוקיאני נוחת אל מתחת ללוח בעל קרום יבשתי, וכשהוא מגיע לעומק של כ- 600 קילומטר, הוא מאבד את תכונות המוצק שלו, והופך להיות חלק מהמעטפת. מנגד, מתקיים בשול האחר של הלוח - ברכס המרכז אוקיאני תהליך הפוך של בניית קרום חדש, שמפצה על הפחתת הקרום בקצה האחר של הלוח הטקטוני (ראו להלן). הלוח הימי נוחת אל מתחת ללוח היבשתי מכיוון שהקרום הימי כבד מהיבשתי. המשקל הסגולי הממוצע של הקרום הימי העשוי רובו מבזלות הוא 3.3 גרם/סמ"ק, בעוד שזה של הלוח היבשתי המורכב ברובו מסלעים צורניים (סיליקה) וגירניים הוא 3.0 גרם/סמ"ק.

קרום אוקייני נוצר באמצעות התפשטות קרקעית הים – תהליך גאולוגי המתרחש ברכסים מרכז אוקייניים, ובו נוצרים מקטעי קרום חדשים כתוצאה מהתגבשות של מאגמה. המקטעים החדשים מתרחקים בהדרגה זה מזה ומן הרכס המרכז אוקייני, שם נמשכת היווצרותם של סלעים חדשים. הסלעים המתרחקים מתקררים בהדרגה וצפיפותם עולה.

מאחר ששטח והיקף כדור הארץ נותרים ללא שינוי, צמיחה כזו מלווה בהרס או בצמצום.[3] אלה מתרחשים בגבולות סגירה בשתי דרכים:[4]

  • במפגש בין שני לוחות יבשתיים נדחסים סלעי הקרום ונוצר רכס הרים בתהליך של אורוגנזה
  • במפגש בין שני לוחות שאחד מהם אוקייני תיווצר כאמור הפחתה

גילם של העתיקים בסלעי קרקעית הים הוא כ-180 מיליון שנים – לעומת גילם של סלעים יבשתיים המגיע ל-4.5 מיליארד שנה. ההסבר לפער נעוץ בעובדה שבתהליך הפחתה ממוחזר רק קרום אוקייני[5], ומדובר בתהליך מחזורי שנמשך בין 180 ל-200 מיליון שנה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית גילויים של אזורי הפחתה במחקר סייסמולוגי שנערך ברחבי העולם במטרה לעקוב אחר רעידות אדמה.[6] במחקרים אלה גילו גאופיזיקאים הבדלים בעומקם של מוקדי הרעידות. רעידות האדמה הרדודות יותר התגלו סמוך לשולי יבשות. אלה הלכו והעמיקו ככל שהתקרבו לאותן יבשות, והעמיקו אף יותר מתחת להן – עד לעומק שלא עלה על 650 ק"מ לערך. תפוצה גאוגרפית זו – המשתרעת על רצועה שרוחבה כ-150 ק"מ במקביל לשולי היבשות[7] – נקראת אזור ודאטי-בניוף, על שמם של החוקרים שתיארו אותה: קיו ודאטי והוגו בניוף.

ראשית התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה אזור הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה אזור הפחתה

טקטוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות של תהליך ההפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית קברות ללוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות באזורי הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייסמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

געשיות והתמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי הפחתה חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפחתה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צפונות כדור הארץ, עמ' 95
  2. ^ Scientists Find Evidence of ‘Diving’ Tectonic Plates on Jupiter’s Moon Europa באתר נאס"א
  3. ^ 1 2 13 שיחות על גאולוגיה, 2012, עמ' 70
  4. ^ זמן עמוק וגאולוגיה דינמית, 1990, עמ' 63
  5. ^ Introduction to physical Geology, עמ' 25
  6. ^ גאולוגיה, יסודות ותהליכים, עמ' 380
  7. ^ Structure of Wadati-Benioff zones and volcanism