הפחתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתך באזור הפחתה

בגאולוגיה, הפחתה היא תהליך המתרחש בגבול סגירה, בו חודר לוח אוקייני אל מתחת לליתוספירה של לוח שכן. מקטע המפגש בין שני הלוחות נקרא אזור הפחתה. אזורים אלה מועדים לאסונות טבע, בעיקר לרעידות אדמה, לצונמי ולהתפרצויות געשיות.[1]

הפחתה היא הכוח המניע תהליכים טקטוניים, ובלעדיה לא תוכל להתרחש תנועה של לוחות. עד תחילת המאה ה-21 נצפתה הפחתה בכדור הארץ בלבד, אולם ניתן לפרש תוואים באירופהירחו של צדק – כתוצרים של פעילות טקטונית.[2]

המונח הפחתה בעברית נטבע כנראה על ידי פרופ' רפי פרוינד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[3]

גאולוגיה של אזורי הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקיינוס קרום כדור הארץ קרום כדור הארץ מעטפת כדור הארץ גלעין כדור הארץ תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג תחום אי הרציפות ג'פריס אסתנוספירה ליתוספירה תחום אי הרציפות מוהו
תרשים אינטראקטיבי של מבנה כדור הארץ

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליתוספירה של כדור הארץ מורכבת מן הקרום ומחלקה העליון של המעטפת העליונה. קיימים שני סוגים של ליתוספירה:

  • ליתוספירה אוקיינית – שבחלקה העליון מצוי קרום אוקייני
  • ליתוספירה יבשתית – שבחלקה העליון מצוי קרום יבשתי

הליתוספירה מורכבת מלוחות טקטוניים, הנעים בכמה אופנים:

בגבולות סגירה כאלה, כאשר אחד מן הלוחות מורכב מקרום אוקייני – מתקיימת הפחתה.

קרום אוקייני נוצר בגבולות פתיחה בשולי היבשות באמצעות התפשטות קרקעית הים – תהליך גאולוגי המתרחש ברכסים מרכז אוקייניים, ובו נוצרים מקטעי קרום חדשים כתוצאה מהתגבשות של מאגמה. המקטעים החדשים מתרחקים בהדרגה זה מזה ומן הרכס המרכז אוקייני, שם נמשכת היווצרותם של סלעים חדשים. הסלעים המתרחקים מתקררים בהדרגה וצפיפותם עולה.

מאחר ששטח והיקף כדור הארץ נותרים ללא שינוי, צמיחה כזו מלווה בהרס או בצמצום.[3] אלה מתרחשים בגבולות סגירה בשתי דרכים:[4]

  • במפגש בין שני לוחות יבשתיים נדחסים סלעי הקרום ונוצר רכס הרים בתהליך של אורוגנזה
  • במפגש בין שני לוחות שאחד מהם אוקייני תיווצר הפחתה

גילם של העתיקים בסלעי קרקעית הים הוא כ-180 מיליון שנים – לעומת גילם של סלעים יבשתיים המגיע ל-4 מיליארד שנה. ההסבר לפער נעוץ בעובדה שבתהליך הפחתה ממוחזר בעיקר קרום אוקייני.[5]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית גילויים של אזורי הפחתה במחקר סייסמולוגי שנערך ברחבי העולם במטרה לעקוב אחר רעידות אדמה.[6] במחקרים אלה גילו גאופיזיקאים הבדלים בעומקם של מוקדי הרעידות. רעידות האדמה הרדודות יותר התגלו סמוך לשולי יבשות. אלה הלכו והעמיקו ככל שהתקרבו לאותן יבשות, והעמיקו אף יותר מתחת להן – עד לעומק שלא עלה על 650 ק"מ לערך. תפוצה גאוגרפית זו – המשתרעת על רצועה שרוחבה כ-150 ק"מ במקביל לשולי היבשות[7] – נקראת אזור ודאטי-בניוף, על שמם של החוקרים שתיארו אותה: קיו ודאטי והוגו בניוף.

ראשית התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה אזור הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה אזור הפחתה

טקטוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות של תהליך ההפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית קברות ללוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות באזורי הפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייסמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

געשיות והתמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי הפחתה חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kent C. Condie, Plate Tectonics and Crustul Evolution, Forth Edition, Butterworth-Heinemann 1997, ISBN-10 0750633867
  • Graham R Thompson and Jonathan Turk, Introduction to physical Geology, Brooks Cole, second edition, 1997, ISBN-10 0030243483
  • Gerald Scubert and Donald L. Turcotte, Geodynamics, Cambridge University Press, second edition, 2002, ISBN-10 0521666244
  • William Lowrie, Fundamentals of Geophysics, Cambridge University Press, Second Edition 2007, ISBN-10 0-521-67596-0
  • Encyclopedia of Geology, Richard C. Selley, Robin Cocks, Ian Plimer (Editors), Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3
  • Bruce Houghton at al, Encyclopedia of Volcanoes, Academic Press, 1999, ISBN-10 0-12-643140-X
  • Hansen, Vicki L. (2007). "Subduction origin on early Earth: A hypothesis". Geology. 35(12): 1059–1062. doi:10.1130/G24202A1. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפחתה בוויקישיתוף
  • סדרת הרצאות וידאו – How the Earth Works, הרצאה מס' 15: Plate Tectonics – Why Continents Move, מרצה: Prof. Michael E. Wysession
  • ספר מקוון – Plate Tectonics (אנ')

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צפונות כדור הארץ, עמ' 95
  2. ^ Scientists Find Evidence of ‘Diving’ Tectonic Plates on Jupiter’s Moon Europa באתר נאס"א
  3. ^ 3.0 3.1 13 שיחות על גיאולוגיה, 2012, עמ' 70
  4. ^ זמן עמוק וגאולוגיה דינמית, 1990, עמ' 63
  5. ^ Introduction to physical Geology, עמ' 25
  6. ^ גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, עמ' 380
  7. ^ Structure of Wadati-Benioff zones and volcanism