מכשיר אידוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מאדה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאייד (Vaporizer) הוא מכשיר המשמש לשחרור מרכיבים אקטיביים של תמצית צמחית, כתחליף לעישון. לעיתים משמש המכשיר לאידוי קנאביס ומוצריו, או טבק, אך גם לשחרור מרכיבים תרפיויטים מצמחים המשמשים לרפואה טבעית או לארומתרפיה.

פעולת האידוי מתבצעת על התמצית הצמחית (המונחת בכלי קיבול ייעודי) בעזרת חימום, בדרך כלל באמצעות חשמל, והוא נשאב מטה לתור צינור צר, המושקע בקצהו חלקית במים המוכלים בגוף המכשיר, בצורה של אד. אד זה נשאב לגוף המכשיר דרך המים (על פי רוב בעזרת פיה המחוברת לצד המכשיר) ונשאף ממנו החוצה דרכה. המים מצננים את האד עוד במעט, אולם למעשה תפקידם ליצור את הבדלי הלחצים בין האוויר שבצינור לאוויר מחוצה לו. ישנם מכשירי אידוי מתקדמים, הפועלים באמצעות אוויר חם בלבד.

טמפרטורת האידוי נמוכה מהטמפרטורה בה בוער הצמח, ומשום כך, בהיעדר בערה, לא משתחרר עשן. בכך, תופעות הלוואי המצופות משאיפת עשן נמנעות. בנוסף, הנזקים לטווח קצר וארוך הכרוכים בעישון נחסכים, (עישון כולל שריפה, וגורם להתפחמות מרכיבי הצמח), והמשתמש חשוף להשפעות החומר הפעיל של הצמח, במקרה שמדובר בסם פסיכואקטיבי, בלבד. הצריכה באידוי, דומה לפעולת אינהלציה אשר משמשת פתרון לסובלים מאסתמה.

אידוי מאפשר שימוש חוזר בצמח הקנאביס, שכן הוא לא נשרף. מספר הפעמים בהם ניתן לחזור על השימוש באותו הצמח תלוי במספר גורמים: הטעם וההשפעה תלויים באיכות הצמח, ובכמות בה משתמשים. גריסת הצמח אף היא מומלצת. ככל שיהיה גרוס יותר, הצמח והחומר הפעיל יהיו חשופים ליותר אדים - וישחררו את החומר הפעיל ביעילות מרבית.

הטמפרטורה הנבחרת חשובה לא פחות. בצמח הקנאביס, למשל, הטמפרטורה האידיאלית למיצוי החומר הפעיל (THC) היא בין 180 ל-200 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות גבוהות ישתחרר יותר חומר פעיל, אך הטעם עלול להיפגם. כמו כן, ניצול חוזר של הצמח יפחת בהתאם. אבחנה חזותית של הצמח לאחר כל שימוש, מאפשרת לדעת אם נוצל באופן מרבי. צבעו המקורי ישתנה בכל שימוש חוזר עד לגוון חום, המסמן שהצמח מוצה עד תום. כאמור, גם הטעם ישתנה ויהיה "קלוי" יותר.

ככל שהאדים יהיו יותר דקים, לבנים וקשים לאבחון, הם יהיו יותר נעימים לשאיפה. אדים דחוסים וסמיכים מעידים על מיצוי החומר הפעיל ועלולים לגרום לגירוי בדרכי הנשימה. הפחתת הטמפרטורה והחלפת הצמח ייפתרו בעיה זו. הטעם עצמו אינו קשור להשפעה. מכשיר אידוי וולקאנו (בתמונה) מורכב בין השאר מבלון, אליו עוברים האדים לפני צריכה. בכך, ניתן לראות את האדים הנוצרים - ובעזרת אבחנה ויזואלית, המשתמש לומד תוך זמן קצר לאבחן ולשלוט באדים, אותם הוא אמור לצרוך.

בעישון, הטמפרטורה אינה ניתנת לשליטה, ורוב חלקי הצמח נהרסים והופכים לאפר. ניצול החומר הפעיל, אינו מקסימלי, וההשפעה פחותה. בעזרת מכשיר אידוי בעל יכולת ויסות טמפרטורה, יודע משתמש הקצה אם הוא מנצל את מלוא סגולות החומר הפעיל. כאמור, שימוש חוזר בצמח מתאפשר, שכן אין בעירה - והצמח לא הופך לאפר.

חלקי הוופורייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

וופורייזר בדרך כלל מורכב מ3 חלקים:

  • תא חימום לעשבים או לשמן.
  • סוללה או מקור חשמל אחר.
  • פיה לשאיפת האדים.

וופורייזר וקנאביס רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידוי קנאביס בוופורייזר נחשב לדרך שימוש שמשפיעה הכי מהר והכי פחות מזיקה מבחינה בריאותית.

משרד הבריאות פסק ב-2017 שהשימוש החוקי היחידי למטופלים מחוץ לביתם בצמח הקנאביס הוא רק באידוי עם וופורייזר.

השפעת אידוי לעומת עישון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך העישון יכולים להיות מעורבים חומרים נוספים כמו גז מצתים, נייר, טבק. שיש להם גם השפעה בריאותית וגם גופנית וחלק מהחומרים הפעילים מתכלים.

באידוי שואפים את החומרים הפעילים ישירות מתא החימום שמביא את העשבים לטמפרטורה שבה הם משחררים את כל החומרים הפעילים בצורתם הטהורה ואת הטרפינים, המולקולות שאחראיות על הריח והטעם. ולכן הטעם באידוי הוא יותר מתוק ונעים ובעישון הוא יותר חזק ועלול לגרות את הגרון.

השאיפה בוופורייזר שונה מעישון, בעישון השאיפה היא קצרה וחזקה באידוי השאיפה היא איטית ועדינה.

השפעת החומרים הפעילים דומה להשפעה בעישון רק היא לאורך זמן ארוך יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]