THC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
THC
Tetrahydrocannabinol.svg
Delta-9-tetrahydrocannabinol-from-tosylate-xtal-3D-balls.png
שם IUPAC
(−)-(6aR,10aR)-6,6,9-trimethyl-3-pentyl-6a,7,8,10a-tetrahydro-6H-benzo[c]chromen-1-ol
נתונים כימיים
כתיב כימי C21H30O2 
מסה מולרית 314.4636 גרם/מול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 10-35% (בשאיפה), 6-20% (בליעה)
מטבוליזם בדרך כלל בכבד על ידי CYP2C
זמן מחצית חיים 1.6-59 שעות, 25-36 שעות בצריכת דרונאבינול דרך הפה
הפרשה 65-80% (צואה), 20-35% (שתן) כמטאבוליטים חומצתיים
בטיחות
מעמד חוקי נכלל בפקודת הסמים המסוכנים בישראל. בארצות הברית נכלל ב-Schedule I ו-Schedule III.
קטגוריית סיכון בהריון C
דרכי מתן בליעה, עישון (או אידוי)
מזהים
מספר CAS 1972-08-3
PubChem 16078
ChemSpider 15266
רנדור תלת מימד למולקולת ה-THC
זן קאנביס מעורב (White Widow), ניתן לראות בתמונה את הטריכומים, שמכילים THC יותר מכל חלק אחר בצמח
תקריב של טריכומים מלאים בקנבינואידים על עלה של קנאביס סאטיבה

טטראהידרוקנאבינול (THC) או ליתר דיוק האיזומר העיקרי שלו (tetrahydrocannabinol-‏9-delta-(‏6aR,10aR)) ‏tetrahydrocannabinol-‏Δ9-‏trans-(−), הוא המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנאביס. בודד לראשונה בשנת 1964, בצורתו הטהורה, על ידי הכימאים הישראליים רפאל משולם, יחיאל גאוני, חביב אדרעי ועמיתיהם במכון ויצמן למדע, דאז חלק מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כאשר הוא קר הוא מוצק מזוגג, כאשר מחומם הופך לדביק וצמיגי. כשהוא נוצר בצורה סינתטית הוא נקרא באופן רשמי על ידי INN דרונאבינול. הוא זמין על ידי מרשם רופא בארצות הברית ובקנדה תחת שם המותג מרינול. עקב היותו מסווג כטרפנואיד ארומטי, ל-THC יש יכולת נמוכה מאוד להתמוסס במים, אבל יכולת טובה להתמוסס בממסים אורגניים, במיוחד שמנים וכוהל.

כמו רוב המטבוליטים המשניים שפעילים פרמקולוגית בצמחים, ההנחה היא שה-THC בקאנביס מעורב בהגנה העצמית כנראה מפני בעלי חיים אוכלי עשב, אך עדיין לא ידוע כיצד.

THC ידוע כבעל יכולת לקליטת קרינה - UV-B בטווחים 280-315 ננומטר. הוערך כי תכונה זו מסוגלת להגן על הצמח מחשיפה לקרינת UV מזיקה.

פארמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הפרמקולוגית של THC, הראתה שהTHC פועל כאגוניסט חלקי של הקולטנים הקנבינואידים CB1, שממוקמים ברובם במערכת העצבים המרכזית, ושל קולטני CB2 שממוקמים בעיקר בתאים של מערכת החיסון. ההשפעות הפסיכואקטיביות של THC נגרמות בעיקר על ידי הפעלת קולטני CB1 שהם קולטנים המצומדים לחלבון G, הפעלת קולטנים אלו מובילה לירידה בריכוז מולקולות ה-cAMP שמתפקדות כשליח שניוני. תוצאה זאת מתקבלת בעקבות עיכוב האנזים אדנילט ציקלאז.

גילוי נוכחותם של קולטנים אלו במוח, הובילה את החוקרים לגילוי קנבינואידים טבעים בגוף - האנדוקנבינואידים, כמו אנאנדמיד ו2-ארכידונוילגליצרול (AG-‏2).
THC פועל על הקולטנים בצורה הרבה פחות סלקטיבית ממולקולות האנדוקנבינואידים, שמשוחררות באיתות לאחור, שכן ל-THC יש פחות אפיניות לקולטנים הקנבינואידים. באוכלוסיות בעלות צפיפות נמוכה של קולטני קנבינואידים, THC עשוי לפעול כאנטגוניסט החוסם את פעילותם של האנדוקנבינואידים.
THC היא מולקולה ליפופילית, ועשויה להיקשר בצורה לא ספציפית למגוון קולטנים במוח ובגוף, מלבד הקולטנים הקנבינואידים.

מספר מחקרים הראו כי ל-THC יש גם פעילות של מעכב אצטילכולין אסטראז שעשויה להפוך אותו לטיפול פוטנציאלי למחלות אלצהיימר ומיאסטניה גראביס.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל-THC השפעה קלה עד בינונית בשיכוך כאב, לכן קנאביס יכול לשמש לשיכוך כאב. מנגנון שיכוך הכאב פועל דרך השפעה על שחרור מוליכים עצביים בחומר האפור המרכזי (שנמצא במוח האמצעי), ובגנגליון השורש הגבי של חוט השדרה. תופעות נוספות כוללות רגיעה, שינוי חזותי ושמיעתי, שינוי בחוש ריח, עייפות וגירוי תיאבון. ל-THC יש גם מאפיינים כנגד בחילה, ועשוי גם להפחית תוקפנות במקרים מסוימים.

בשל פעילותו כאגוניסט חלקי, נראה של-THC יש אפקט משמעותי יותר של הפחתת מספר הקולטנים בתא לעומת האנדוקנבינואידים. דבר זה מוביל לסבילות גדולה יותר של התא ל-THC.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעולם לא תועד מקרה מוות של אדם ממנת יתר של THC או קנאביס המצויים בצורתם הטבעית. עם זאת, גלולת ה-THC הסינתטית "Marinol" צוטטה על ידי ה-FDA כאחראית למוות של 4 אנשים בין התאריכים 1 בינואר 1997 ל-30 ביוני 2005. מידע על הרעילות של ה-THC מבוסס בעיקר על תוצאות של מחקרים בבעלי חיים. הרעילות תלויה באופן הצריכה של החומר ובבעל החיים שעליו בוצע הניסוי. הספיגה של ה-THC מוגבלת על ידי ליפידים במחזור הדם, אשר יכולים להיות רוויים ב-THC ובכך למנוע אפקט רעיל.

מטאבוליזם וזיהוי בגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

THC עובר מטאבוליזם בדרך כלל ל- THC-‏OH-11 על ידי הגוף. המטאבוליט הזה עדיין פסיכואקטיבי והוא מתחמצן בהמשך ל (COOH-‏THC) ‏THC-‏carboxy-‏9-nor-‏11.
בבני אדם ובבעלי חיים, יותר מ-100 מטבוליטים ניתן לאתר, אבל THC-‏OH-11 ו- (COOH-‏THC) ‏THC-‏carboxy-‏9-nor-11 הם המטאבוליטים הדומיננטים.
המטאבוליזם מתרחש בעיקר בכבד על ידי האנזימים cytochrome P450, ‏CYP2C9, ‏CYP2C19 ו- CYP3A4. יותר מ-55% של THC מופרש בצואה וכ-20% בשתן. המטאבוליט העיקרי בשתן הוא אסטר של החומצה גלוקורונית ו- COOH-‏THC חופשי. בצואה, בעיקר THC-‏OH-11 זוהה. THC ,THC-‏OH-‏11, THC-COOH יכולים להיות מזוהים בדם, שתן, שיער, נוזלי פה וזיעה. שימוש בשילוב של הטכניקות immunoassay וכרומטוגרפיה הם חלק מבדיקה לשימוש בסמים או בחקירות לסחר בסמים ועבירות פליליות אחרות, כמו כן גם מקרים של מוות חשוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]