מאיה לוי נשיץ
 | |
| לידה |
26 בינואר 1927 טימישוארה, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 2012 (בגיל 85) קלוז'-נאפוקה, רומניה |
| מדינה |
רומניה |
  | |
מאיה לוי נשיץ (בהונגרית: Lőwy Naschitz Maya; טימישוארה, 26 בינואר 1927 – קלוז'-נאפוקה, 1 במאי 2012) הייתה מורה בגימנסיה לשפות אנגלית-צרפתית, מחנכת, סופרת סיפורי ילדים, כותבת זכרונות, אשתו של ד"ר קארוי לוי, אמו של ד"ר דניאל לוי (כימאי).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיה לוי נשיץ נולדה במשפחה יהודית. היא הייתה תלמידה מצטיינת וראשונה בכיתה בגימנסיה כרמן סילווה בעיר הולדתה עד שנאלצה לעזוב את בית הספר עקב יישום חוק הנומרוס קלאוזוס גם ברומניה. היא סיימה את השנתיים האחרונות כתלמידה בבית הספר התיכון היהודי בטימישוארה, אך יכלה לגשת לבחינת הבגרות רק בתום מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן סיימה את לימודיה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ויקטור באבש (Victor Babeș Tudományegyetem) בקלוז' עם תואר בצרפתית ובאנגלית. מאחר שבתחילת שנות החמישים הוטל בספק אם השפות הזרות יישארו בתוכנית הלימודים בבתי הספר, היא נאלצה לכלול גם את הרומנית בלימודיה כסטודנטית בשנה האחרונה. פרופסור אמיל פטרוביץ' הבחין ברמה הגבוהה של עבודות הגמר שלה ותמך בה שתוכל לקבל תואר הוראה באנגלית, בצרפתית וברומנית בשלוש התמחויות, באופן יוצא דופן.
בתחילת דרכה מונתה למרצה באוניברסיטת באבש, שם צורפה למערכת העריכה של המילון האקדמי הרומני-הונגרי בהנהגת בלה קלמן (העבודה בת שני הכרכים פורסמה בשנת 1964; היא עדיין נחשבת למילון הרומני-הונגרי המשמעותי ביותר). בשל הקמפיין הפוליטי שהושק נגד הדוד שלה בטימישוארה, הקריירה האוניברסיטאית שלה נגדעה, ומאז, במשך כארבעה עשורים, היא לימדה את השפה והספרות הצרפתית והאנגלית וגידלה דורות של תלמידי תיכון בכך שהכירה להם את התרבות, את השפה ואת האזור של העמים דוברי שפות אלה.
המנהלת היינל סאבו הזמינה אותה ללמד בבית הספר הפדגוגי הממלכתי ההונגרי. מאיה לוי עברה את בחינת ההוראה ברמה 1. לדברי שאנדור פודור: "איזה מורה, איזה מחנכת הייתה מאיה לוי? מעל לכל כזו שרצתה לראות לא רק את הטוב בתלמידיה, את התכונות המתהוות או שכבר התהוו אצל תלמידיה ועמיתיה ולפתח תכונות אלה עד כמה שניתן. מעניין שטעויות התלמידים והמורים לא הטרידו אותה וענינו אותה פחות".[1]
בנוסף לפעילות ההוראה המסורה שלה, עבדה גם ככותבת מקצועית; באופן קבוע התפרסמו מאמריה בשבועון החינוכי, הפדגוגי, הפסיכולוגי והתרבותי של "העיתון החינוכי" שהתפרסם בבוקרשט בין השנים 1950–1989.
אחרי לידת נכדתה אליס-אלטה, כתבה מספר סיפורי ילדים ומאז שנת 1990 אלה הופיעו בכמה כרכים:
- ביגה ז'יגה והאחרים: סיפורי ערב (Biga Zsiga és a többiek: esti mesék) (1994; 2005),
- פורה פרי והאחרים Fura Feri és a többiek) (2013)).
- האחרון פורסם גם בגרמנית בשם (Funky Franky und die Anderen. מרכן, 2012).
ככותבת זכרונות פרסמה שני כרכים: "צלילים נשמעים: תמונות רגע מחיי משפחה" (קלוז'-נאפוקה, 1997) ו"אחרי הצלצול": גלריה של מורים ותלמידים בזמן (2011).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הונגרים ברומניה מיהו מי: 1997. אוראדיה, 1996. המאמר על מאיה לוי נשיץ ראו עמ' 426. ISBN 978-973-00725-6-3
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Isten veled, Maya! - Művelődés - Szabadság". archivum2.szabadsag.ro (בהונגרית). נבדק ב-2018-08-20.