מבחן דיריכלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במתמטיקה, מבחן דיריכלה הוא שיטת בדיקה להתכנסות של טורים. הוא נקרא על שם יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה שתיארו לראשונה, ופורסם לאחר מותו, בשנת 1862 כחלק ממאמר פרי עטו.

המבחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבחן קובע כי אם היא סדרה של מספרים ממשיים ו- היא סדרה של מספרים מרוכבים, והן מקיימות:

  • לכל מספר טבעי N

כאשר M הוא קבוע מסוים, אז הטור:

מתכנס.

הוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהיו ו-.

מביצוע סכימה בחלקים, נקבל: .

כיוון ש- חסום על ידי M ו- , הראשון באיברים באגף ימין של הביטוי לעיל שווה לאפס, דהיינו כש- n→∞.


בנוסף, כיוון שהסדרה היא מונוטונית לא עולה, חיובי לכל k, לכן . כלומר, גודלו של הסכום החלקי של Bn כפול פקטור משתנה מסוים, קטן או שווה לחסם העליון של הסכום החלקי של Bn כפול אותו הגורם.

אולם , ולכן הטר טור טלסקופי ששווה , ולפיכך מתכנס ל- כש- n→∞. לכן, מתכנס.

מכך נובע איפוא, ש- מתכנס גם כן כתוצאה ישירה של מבחן ההשוואה.

מ.ש.ל

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרה פרטי מיוחד מסוים של מבחן דיריכלה הוא מבחן לייבניץ המפורסם יותר, במקרה בו:

.

תוצאה נוספת הנובעת ממבחן דיריכלה היא ש- מתכנס כאשר היא סדרה יורדת השואפת לאפס (ההנחה שטור הסינוסים חסום הוא תוצאה ישירה של קיום חסם על הסכימה כש-i היחידה המדומה).