מג'לס (תרבות)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים. | |
מג'לס הוא המשתה החצרני האנדלוסי, אותו אימצו עשירי יהודי ספרד בתור הזהב. אדם בעל כוח ומעמד פוליטי, כלכלי וחברתי היה מכונה 'הנדיב', והוא היה מכנס סביבו משוררים שנתמכו על ידו כלכלית. בתמורה, הם היו כותבים שירים שהיו מושרים במשתאות שערך. הנדיב היה מזמין למשתאות אלה את האנשים אשר רצה בחברתם, והם היו נפגשים, בדרך כלל בחצרות הארמונות, לשעות ארוכות של שתיית יין והאזנה לשירים, ריקודים, וחידושים מתחום הרוח והמדע בחסות הנדיב. החברה החצרנית היהודית בספרד הגיעה למעמד גבוה בזכות כוחם הפוליטי, הכלכלי והחברתי. אנשים אלו סיגלו לעצמם את דרך חייהם של האריסטוקרטים הערבים, והקימו סלונים ספרותיים בארמונותיהם.
הווי המשתה החצרני האנדלוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השירה שימשה כבידור העיקרי בתרבות החצרנית. היא לוותה בנגינה, בזמר ובריקוד, ומקומה היה תמיד במסגרת מתורבתת ולעולם לא בטבע פראי. לעיתים המשתה נערך בארמון, אך בדרך כלל יצאו האנשים החוצה, לגנים. הגנים עוצבו כדוגמת הגנים בארמונות הערביים: ערוגות בשמים, צמחים ופרחים; ציפורי שיר; תעלות, בריכות ומזרקות מים. הטבע נוכח במשתה למטרות יופי ואסתטיקה בלבד, ולא הורשה לגדול ולצמוח פרא. אלמנט חשוב נוסף במשתה החצרני היה היין, ושירים רבים סובבים סביב נושא זה. בשירים רבים הדובר מזמין את הקהל לשתות עמו, מהלל את היין או מדבר על מזיגת היין על ידי עלמים ועלמות יפי תואר. פעמים רבות היין מתקשר לאור כאנלוגיה ולאושר כגורם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף וייס, 'תרבות חצרנית ושירה חצרנית בירורים להבנת שירת ספרד העברית', ספר הכינוס העולמי למדעי היהדות קיץ תש"ז, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית, תשי"ב