שירת ימי הביניים של יהדות ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שירת ימי הביניים של יהדות ספרד היא שירה שנכתבה בעברית על ידי יהודים מספרד המוסלמית, אל-אנדלוס, בתקופת ח'ליפות קורדובה 912 עד 1031. יש המתייחסים לשירה כסוגה על פי מאפיינה הצורניים והתוכניים ולכן לא בהכרח שנכתבה מאוחר לתקופה המוזכרת, כמו כן לא הייתה מוגבלת לערי אנדלוסיה. לשירים שנכתבו בתקופה זו מאפיינים כללים במבנה ובנושאים. מקובל שנושאי השירה נחלקים לשירת הקודש ולשירת החול כאשר שירת הקודש עוסקת באל ובדת וכיום מהווה חלק מחזור התפילה בבית הכנסת ושירת החול עוסקת במגוון רחב של נושאים מחיי השגרה וההגות. שיריהם של משוררי ספרד זכו ללחנים רבים בכל תפוצות ישראל לאורך השנים וגם בתקופה המודרנית. ייחודה של שירת ספרד העברית, שנכתבה על ידי מי שעברית לא הייתה שפת אימם אלא לשון קודש ותפילה ובשגרתם דיברו ופעלו בערבית, כמו כן שורשיה הצורניים בשירה הערבית ואילו נושאיה ומושאיה מההווי של אותם משוררים יהודים, כיהודים החיים בגולה. כמו כן ראוי לציין כי שירת ספרד העברית עקבה התפתחות משמעותית במחקר השפה העברית ולמשורריה תפיסה אסתטית שהייתה ריאקציה לשירה העברית שקדמה להם, המכונה גם שירת הפיוט הארצישראלי ודגלה בעיקרון של העדפת לשון המקרא על לשון חז"ל.

נושאי השירים הנפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. שירת קודש: יצירה ליטורגית שברבות השנים ההשתלבה בתפילה בבית הכנסת. השירים עוסקים בנושאים הקשורים לאל ולדת היהודית, לחגיה ולמועדיה. שירי הקודש נאספו על פי המקור הליטורגי שלהם, במקום בו הם אמורים להשתלב בתפילה - בסידורים ובמחזורים.
  2. שירת החול:
    • שיר יין - שירים המתארים את המשתה החצרני (המג'ליס) ועוסקים בדרך כלל במוזג, במסובים, באווירה, ביין ובצבעו. לשירים מסוג זה היה מבנה קבוע שהושאל מן השירה הערבית הקלאסית.
    • שיר שבח - מטרתו להלל את הפטרון של המשורר המאופיין כחכם, ישר, נדיב, בעל ייחוס ונישא מעם. שירים אלו נחשבים קבועים במבניהם ובשפתם.
    • שיר תלונה – מפרט את התלונה, בדרך כלל אודות בדידות, מחלה, בגידה בחברים ועוד.
    • שיר טבע – מתאר את הטבע ובדרך כלל מתאר טבע מלאכותי, ולא טבע פראי.
    • שיר הגות
    • שיר חשק
    • שיר חתונה

שירי חול נאספו בספרי שירה (דיואנים) על פי המשוררים.

המבנים הנפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התבנית הקלאסית: בתיה (= שורותיה) מסודרים בזה אחר זה, והיא בעלת חרוז מבריח אחיד לאורך כל השיר.
  • קצידה (לשירים בעלי מגמה): שירים בתבנית זו הם ארוכים ומתאפיינים במבנה מורכב. ראשית ישנו מבוא בעל אופי מגוון, שממנו המשורר נחלץ בבית מעבר לגוף השיר, שמוקדש לאדם מסוים כשיר שבח או ידידות. משקל אחיד וחרוז אחיד לאורך כל השיר.
  • שיר אזור: תבנית סטרופית (בנויה מחרוזות), שבה כל אחת מהסטרופות מחולקת ל'ענף' ו'אזור'. הענף הוא היחידה הפותחת את הסטרופה והוא בעל כמה בתים (= שורות). האזור הוא היחידה הסוגרת את הסטרופה והוא בעל בית אחד. החריזה בתוך כל ענף זהה, אך שונה מהענפים האחרים. החריזה של בתי האזור חוזרת על עצמה לאורך כל השיר, ונגזרת מהכרג'ה (= "יציאה", סיומת של שיר האזור בערבית הכתובה בעברית) שבסופו. לעתים יש אזור "מדריך" לפני הסטרופה הראשונה.
  • שיר מעין אזורי: החריזה של האזורים אינה מושלמת, ולכן מגייסים את האזור הראשון וחוזרים על כולו או על חלקו לאחר כל אחד מהאזורים האחרים.
  • קטעה / קטועה / פסוקה: שיר קצר מאוד, עד 10 בתים (בית = שורה).

שיטות שקילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקבולות לסוגיהן (כגון: תקבולת מוצלבת ).
  • שיבוץ – שימוש בפסוק או במליצה מקראית כלשונם. שימושי לאִזכור תרבותי.
  • תפארת הפתיחה – צריכה למלא 5 תנאים:
    • סגנון ברור ומילים קלות להבנה.
    • הבית הראשון צריך להיות עצמאי מבחינה רעיונית ולא תלוי בבית הבא.
    • שני חלקי הבית הִנם יחידות נפרדות כשרעיון הדלת אינו נמשך לסוגר, אבל יש ביניהם קשר של תקבולת רעיונית או ביאור.
    • הבית הראשון צריך לרמוז לעניין כל השיר.
    • הדלת והסוגר צריכים להתאים זה לזה במשקל ובחרוז.
  • תפארת החתימה
  • איזון – שכלול צורני שבו מספר מילים זהה בדלת ובסוגר.
  • רימוץ – מספר עיצורים (אותיות) שווה בדלת ובסוגר.
  • צימודים – דמיון בצליל ושוני במשמעות.
    • צימוד שלם – אותה מילה בשתי משמעויות שונות : מה תפחדי נפשי ומה תגורי (לפחד) / שכני וגורי באשר תגורי (לשכון).
    • צימוד שונה אות – אות אחת שונה בין 2 המילים: פרח – סרח, הורה – מורה, שלום – חלום, הנחה – אנחה.
    • צימוד שונה תנועה – אותן אותיות אך ניקוד שונה: בינות – בנות, ערבה – ערבה.
    • צימוד הפוך – ירדן – נרדי – נדרי.
    • צימוד גזרי – נגזרת מאותו שורש: "נעורים כנעורת ננערו". אותו שורש במשמעויות שונות לגמרי.
    • צימוד מורכב – מורכב משתי מילים: אהליבמה – אהלי במה.
    • צימוד נוסף – במילה השנייה נוספת אות: סיס – עסיס.
    • צימוד נפחת – במילה השנייה יורדת אות: נאסר – סר.
  • אקרוסטיכון – סידור מיוחד של אותיות או צירופי אותיות בראשי הבתים. סוגי אקרוסטיכונים:
    • א"ב
    • א"ב הפוך
    • שם היוצר
  • חריזה - 3 סוגי חריזה מקובלים:
    • חרוז עובר – עיצור והתנועה שלפניו: אבד – מחמד
    • חרוז ראוי – 2 עיצורים והתנועה שביניהם: לשמר - יגמר
    • משובח – 3 עיצורים והתנועות שביניהם: דברים – גברים
    • חרוז מבריח - חרוז באחד משלושת הסוגים הללו, הנמצא בסוף כל בית ו"מבריח" (מלשון בריח - מנעול) את סופי השורות.
  • משקל – סדר קבוע של תנועות ויתדות.
  • ניגודים-סתירה, הבדל- דוגמה: חם - קר
  • נרדפות- מילים שונות בעלות אותה משמעות, דוגמה: חמה - שמש
  • חזרה - מילה או ביטוי שחוזרות על עצמם במהלך הפיוט, דוגמה: "שלום לך דודי.....שלום לך מעת"
  • כינוי - שם חיבה לדבר, דוגמה: צור - הקב"ה
  • דימוי- השוואה בין שני דברים שונים שיש ביניהם מכנה משותף, תמיד נשתמש במילים כ או כמו. דוגמה: כמו רימון"
  • שאלה רטורית- שאלה ששואלים בלי לצפות באמת לתשובה.

משוררים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הבולטים במשוררי תקופה זו נמנים (לפי שנת לידתם):

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רינה צדקה, ראה שמש - ספר לימוד לשירה העברית בימי הביניים, הוצאת רכס, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]