מגפת הכולרה השישית
 | |
| דמותה של מחלת הכולרה קוצרת את הקורבנות בצרפת | |
| סוג | כולרה |
|---|---|
| תקופת המגפה | 1899–1924 (כ־25 שנים) |
| מוקד התפרצות | הודו |
| מקור המגפה | הודו |
 | |
| מפת התפשטות הכולרה טרום מלחמת העולם הראשונה | |
מגפת הכולרה השישית הייתה מגפה פנדמית שהתרחשה בין השנים 1899 ל-1923, והייתה להתפרצות הגדולה של כולרה. המגפה התחילה בהודו שם גרמה למותם של יותר מ-800 אלף בני אדם, והתפשטה משם למזרח התיכון, צפון אפריקה ומזרח אירופה.
מחלת הכולרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כולרה
מחלת הכולרה היא מחלת מעיים זיהומית מדבקת מאוד שנגרמת על ידי חיידקים גראם-שליליים מהמין Vibrio cholerae. החיידקים מועברים באמצעות תווך מימי (שתיית מים וצריכת מזון מזוהמים) וגורמים לשלשולים חריפים שמובילים להתייבשות ואיבוד אלקטרוליטים[1]. המחלה אנדמית בהודו ועל פי רוב מתפרצת בחודשי האביב והקיץ ודועכת לקראת החורף עם הירידה בטמפרטורת המים בהם שוכנים החיידקים, היות שטמפרטורה נמוכה גורמת למותם[2][3][4].
חיידקי Vibrio cholerae פוגעים במערכת העיכול וגורמים לאיבוד מהיר מאוד של נוזלים (בין 20–30 ליטר של נוזלים ביממה), דבר שעלול להוביל למצב מסכן חיים. כ-50% מהחולים שלא יקבלו טיפול אנטיביוטי הולם עלולים למות מהמחלה[5].
מגפה הכולרה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1902 התפרצה מגפת הכולרה במזרח התיכון וארץ ישראל, עקב חזרתם של עולי הרגל המוסלמים מעיר הקודש מכה לאזורי מגוריהם.
המגפה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצפיפות של המגורים בעיר העתיקה גרמה לחולים (וחללים) רבים במהלך מגפת הכולרה הראשונה. בשנים שלאחר מגפה זו החל תהליך היציאה מן החומות ובמקביל שופר המערך הרפואי בעיר כך שעם פרוץ המגפה השישית היה מספר הנפגעים נמוך.
המגפה ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
החולים הראשונים התגלו ביפו באוקטובר 1902 והעירייה הטילה סגר על העיר (כולל עצירה של התחבורה מ ואל העיר). עובדי העירייה דאגו לנקיון העיר וחיטוי מקומות ציבוריים. רופאים עברו בין הבתים כדי להסביר לתושבים את הנדרש לעשות כדי להתגונן מהמחלה[6]. ועד התושבים המרכזי רכש כמות גדולה של פחמים להרתחת מי השתייה וחומרי חיטוי. הערכות זו סייע לצמצם את היקף הפגיעה בתושבי העיר[7].
בשנת פרוץ המגפה נחנך מצפון ליפו בית הקברות טרומפלדור שנועד לחללי המגפה לאחר ששלטונות יפו אסרו לקבור את מתי המגפה בתחום העיר. עם פתיחת בית הקברות נערך בו טקס נישואין לשני יתומים וזאת כסגולה לסיום המגפה.
המגפה בטבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גל ראשון של המגפה בטבריה פרצה ב-1902 ובמהלכה נפטרו כ-600 מתושבי העיר, והרופא האנגלי ארנסט וילהלם גרני מסטרמן נדהם מהימנעותם של תושבי טבריה משמירה על כללי ההיגיינה. באותן השנים מי הביוב זרמו ברחובות טבריה, ושררה צפיפות רבה בעיר. השלטון המקומי העותמאני התעלם מאזהרותיו של הרופא הסקוטי דייוויד ואט טורנס בדבר המגפה, ובדבר הצעדים התבראותיים שיש לנקוט כדי לצמצם את חומרתה. טורנס אף סיפק לתושבי העיר מים רתוחים חינם, אך הנ"ל סירבו לשתות מים אלה, והעדיפו להשתמש במי הכנרת המזוהמים.
השלטון העותמאני נהג להטיל סגר על ערים מוכות כולרה, כדי למנוע את הפצתה למקומות אחרים אך הסגר שהוטל על טבריה היה באיחור ניכר, וחולים שברחו מהעיר הפיצו את המחלה ביישובים שכנים בגליל. גם לאחר שהסגר הוטל, ניתן היה לצאת ולהיכנס לטבריה הנצורה בעבור תשלום שוחד.
ב-1912 פרצה שוב מגפת הכולרה בטבריה, והיא נפוצה גם למספר יישובים בגליל (צפת, מגדל) ולחיפה[8][9]. גם בפעם זו הטיל השלטון העותמאני סגר ונמנע ממתן עזרה רפואית.
תקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מפרוץ המערכה על סיני וארץ ישראל גרמו פעולות הטורקים לפגיעה בתשתיות הבריאות בארץ והסתמנה עלייה בתחלואה של הכולרה ומחלות אחרות[10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן בראל, רוח רעה - מגפות הכולרה והתפתחות הרפואה בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2010[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדם אקרמן, הפינה ההיסטורית: מגפות בירושלים, באתר "כל העיר", 24 באוגוסט 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Richard A. Finkelstein. Chapter 24: "Cholera, Vibrio cholerae O1 and O139, and Other Pathogenic Vibrios". Medical Microbiology (4th ed.), University of Texas Medical Branch at Galveston, 1996, ISBN 0-9631172-1-1. PMID 21413330.
- ^ Jo N. Hays. Epidemics and Pandemics: Their Impacts on Human History. ABC-CLIO, 2005, p.193. ISBN 978-1851096589.
- ^ Jo N. Hays. Epidemics and Pandemics: Their Impacts on Human History. ABC-CLIO, 2005, p.195. ISBN 978-1851096589.
- ^ Singleton FL, Attwell R, Jangi S, Colwell RR. (1982). Effects of temperature and salinity on Vibrio cholerae growth. Applied and Environmental Microbiology. Nov;44(5):1047-58. PMID 6295276.
- ^ Sack DA, Sack RB, Nair GB, Siddique AK. (2004). Cholera. The Lancet. Jan 17;363(9404):223-33. PMID 14738797.
- ^ השמירה בזמן החולירה - מתוך ספרי הרפואה ופקודת הרופאים, השקפה, 7 בנובמבר 1902
- ^ מהנעשה ביפו, השקפה, 7 בנובמבר 1902
- ^ במושבות הגליל, החרות, 10 בדצמבר 1912
- ^ החולירע בטבריה, החרות, 31 בדצמבר 1912
- ^ ספירת חולים, החרות, 20 ביולי 1916
- ^ הספר "רוח רעה - מגפות הכולרה והתפתחות הרפואה בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית", באתר "כותר