לדלג לתוכן

אנטיביוטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה של Staphylococcus aureus באמצעות שיטת קירבי-באוור. אנטיביוטיקה מתפשטת מדיסקיות ומעכבת את הגידול של חיידקי S. aureus, התעכבות שבאה לידי ביטוי באזורים ללא גידול

אנטיביוטיקהיוונית עתיקה: Αντιβιοτικά, Antibiotiká) היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים. גילויה של האנטיביוטיקה היווה את אחת מהמהפכות הרפואיות החשובות ביותר במאה ה-20. מאז תחילת השימוש באנטיביוטיקה לסוגיה, חלה ירידה משמעותית בתמותה ממחלות חיידקיות בהן דלקת ריאות חיידקית, שחפת, עגבת, טטנוס, דיפתריה ועוד. המונח "אנטיביוטיקה" נטבע על ידי הביוכימאי והמיקרוביולוג היהודי-אמריקאי זלמן אברהם וקסמן.

רוב האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי פטריות, חיידקים ויצורים אחרים. בעבר התייחס המונח לחומרים טבעיים בלבד אך כיום קיימות גם אנטיביוטיקות סינתטיות (מלאכותיות). לעיתים יש בלבול בין חומרים אנטיביוטיים המשמשים ברפואה להרג חיידקים לבין חומרים אנטי בקטריאליים המשמשים לצורכי חיטוי וקוסמטיקה, אך למעשה מדובר בחומרים בעלי הרכב ומטרות שונים. אנטיביוטיקה אינה יעילה נגד וירוסים.

היסטוריה ושימוש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה הייתה הפניצילין בשנת 1928. מגלה הפניצילין, אלכסנדר פלמינג, זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על הישגו זה. התרופה האנטיביוטית הראשונה שנכנסה לשימוש מסחרי היא הסולפה ב-1935, אחריה פניצילין ב-1941 וסטרפטומיצין ב-1943.

האנטיביוטיקות משמשות לטיפול ומניעה בזיהום שמקורו זוהה או נחשד כחיידקי. כאשר סוג החיידק ידוע, ניתן לטפל באנטיביוטיקה המותאמת לטיפול באותו החיידק הספציפי. כאשר אין אפשרות לקחת דגימה או כאשר לא זוהה סוג החיידק הגורם לזיהום, ניתן לבחור באנטיביוטיקה המתאימה ביותר על סמך התסמינים שמציג החולה.

האנטיביוטיקות נחשבות לתרופות בטוחות יחסית, בעלות נזקים מועטים עד בלתי קיימים לבעלי חיים ולבני אדם, מה שהופך אותן לתרופות הנמצאות בשימוש רב ברפואה. נכון ל-2017, מרבית התרופות המיוצרות בעולם הן תרופות אנטיביוטיות. הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה הם פגיעה במיקרוביום ובאוכלוסיית החיידקים המהווה את הפלורה הטבעית של המעיים. נזקים אלו הם לרוב נקודתיים וניתן לטפל בהם באמצעות שימוש מקביל בתכשירים פרוביוטיים או שילוב תזונה העשירה במרכיבים פרוביוטיים כגון מלפפונים חמוצים וכרוב כבוש. על אף שהנזקים הפיזיולוגיים הנגרמים כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה הם מועטים, קיימת מגמה של צמצום השימוש הלא נחוץ בתרופות אנטיביוטיות, מחשש לירידה ביעילותן לאורך זמן בשל היווצרות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

תגובות אלרגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן תרכובות אנטיביוטיות הגורמות לאנשים הרגישים לתרופה לתגובות אלרגיות, אשר עשויות לסכן חיים, אופינית היא הרגישות לפניצילין. מקובל לבצע בדיקת רגישות[1] לפני טיפול באנטיביוטיקה כאשר ידועה נטייה (גנטית) לרגישת אלרגית.

תגובות בין-תרופתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל התרופות, גם תרופות אנטיביוטיות עשויות לשנות את השפעתן בנוכחות תרופות אחרות כולל תרופות אנטיביוטיות. לדוגמה, אנטיביוטיקה בקטריוסטטית שמעכבת יצור חלבונים אך לא הורגת את החיידק, תפריע לפעולת פניצילין, הפועל על חיידקים בשלב יצירת דופן התא.[2]

סיווג התרופות האנטיביוטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיווג לפי השפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון העיקרי של האנטיביוטיקות הוא לפי השפעתן על החיידק:

  • תרופות בקטריוסטטיות גורמות להפסקת פעילותו המטבולית של החיידק וכתוצאה מכך להפסקת גדילתו והתרבותו, אך אינן גורמות למותו.
  • תרופות בקטריוצידיות או בקטריצידיות גורמות למות החיידק.
  • תרופות בקטריוליטיות גורמות למות החיידק על-ידי פריצת הדופן והממברנה העוטפים את החיידק ולהרס מוחלט של התא החיידקי.

במעבדה ניתן להבדיל בין שלושת סוגי האנטיביוטיקה. לשם זיהוי תרופה בקטריוסטטית יש להרחיקה מהחיידקים. כיוון שאנטיביוטיקה בקטריוסטטית אינה גורמת לנזק לתאיהם של החיידקים, הרחקת התרופה תגרום לחידוש הפעילות ולהתרבות. לשם הבדלה בין תרופה בקטריוצידית ובקטריוליטית יש לבצע בדיקת עכירות בתמיסה לאחר השימוש בתרופה. נוכחות של תאי חיידקים (חיים או מתים) בתמיסה גורמת לתמיסה להיות עכורה, כך שאם מדובר בתרופה בקטריוצידית שרידי החיידקים המתים יגרמו לתמיסה להיות עכורה. אם העכירות נעלמת לאחר הטיפול האנטיביוטי, הרי שמדובר בתרופה בקטריוליטית, הגורמת לפירוק תאי החיידקים. בעכירות ניתן להבחין בעין בלתי-מזוינת, אך לשם מדידה מדויקת של העכירות (לשם חישוב כמות החיידקים בתמיסה) מקובל להשתמש במכשירים אופטיים, כגון בדיקת ספקטרוסקופיה.

סיווג לפי פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות נחלקות לקבוצות לפי מנגנון הפעולה שלהם:

  • פגיעה בדופן או בממברנת התא. תרופות אלו הן בקטריוליטיות בדרך-כלל, שכן הרס הממברנה מביא לדליפת תוכן החיידק אל הסביבה ולהרס התא. התרופה יכולה לפגוע בחידוש ובבניית הממברנה, או פשוט להמיס את הממברנה הקיימת. דוגמה: קבוצת הבתא לקטאם- הכוללת את פניצילין.
  • פגיעה במטבוליזם של החיידק על-ידי שיבוש המערכת האנזימטית החיונית לקיומו.
  • פגיעה בשכפול ה-DNA ובמחזור התא – אפקט בקטריוסטטי.
  • פגיעה בשעתוק ובתרגום ה-DNA, וכתוצאה מכך בייצור החלבונים בתא – אפקט לעתים בקטריוצידי .
  • פגיעה בייצור חלבונים עלידי פגיעה בריבוזומים (אורגנלים בתא המייצרים חלבון לפי קוד המועבר מהDNA) בדרך כלל בקטריוסטטי.

סיווג על פי משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קבוצות אנטיביוטיקה
החלוקה למשפחות אנטיביוטיקה היא לרוב ביוכימית; לכל התרופות המשתייכות לאותה משפחה הרכב כימי וכן דרך פעולה דומים:
  • מרבית התרופות האנטיביוטיות הן תרכובות המיוצרות עלידי מיקרואורגניזמים כמו עובשים, פטריות, חיידקים.
    • תרופות בטא-לקטם (β-lactam) – השם מתייחס לטבעת אמידו- ציקלית המהווה את האתר הפעיל בתרופה. הטבעת גורמת להרס דופן תאי החיידקים הרגישים לתרופה זו. התרופות ממשפחה זו הן בקטריוליטיות.
    דוגמאות לאנטיביוטיקות המכילות קבוצת לקטם:
    1. קבוצת הפניצילינים (שם כולל לשורה ארוכה של נגזרות).
    2. קבוצת הצפלוספורינים.
    3. קבוצת הקרבפנמים.
    • טטרציקלינים – שמם מעיד על הרכבם: מכילים ארבע טבעות ארומטיות צמודות האחת לשנייה. מעכב סינטזת חלבון.
    • מקרולידים – אב הטיפוס הוא אריתרומיצין. מעכב סינטזת חלבון .בקטריוסטטי
    • סולפונאמידים – תרכובות סינטטיות .דוגמה: סולפה . מעכב מטבולי המונע ייצור חומצה פולית החיונית לחיידקים פתוגנים.
    • קווינולונים- פוגעים בשיכפול DNA וכך מונעים התרבות החיידקים. בקטריוסטטי.
    • אמינו-גליקוזידים דוגמה-סטרפטומיצין, פוגע בריבוזומים האחראים על ייצור חלבונים ובממברנות של התא. בקטריוצידי
    • כלורמפניקול-תרכובת סינטטית : דוגמה- סינטומיצין: פוגע בייצור חלבונים עלידי הפסקת פעילות הריבוזומים- בקטריוסטטי.

הטיפול האנטיביוטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך בחירת סוג האנטיביוטיקה המיטבי יש לבצע את הבדיקות הבאות:

  • תרבית – דגימה שנלקחת מהאתר החשוד כמזוהם ונשלחת למעבדה לשם אבחון וזיהוי הזיהום החיידקי. את התרבית ניתן לקחת מכל מקום מזוהם בגוף – דם, שתן, צואה, עיניים, גרון ועוד. לעיתים לא ניתן לבצע בדיקה זו או שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. לדוגמה, באופן שגרתי לא מבוצע ניקור אבחנתי של עור התוף לכל ילד עם אבחנה של דלקת באוזן כיוון שפעולה זו דורשת מיומנות גבוהה והיא אינה נעימה לחולה. ניקור מסוג זה יבוצע בדרך כלל רק בחולים מסוימים כדוגמת מדוכאי מערכת החיסון, יילודים, או ילדים עם דלקות אוזניים חוזרות וחשד להימצאות חיידקים עמידים.
  • בדיקת רגישות – בדיקה המבוצעת כדי לבדוק האם החיידק רגיש לאנטיביוטיקה ספציפית.

עמידות לאנטיביוטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עמידות לאנטיביוטיקה

בשנים הראשונות לאחר התחלת השימוש באנטיביוטיקה בוצע בה שימוש נרחב ביותר והיחס אליה היה כאל תרופת פלא שעתידה למגר את כל המחלות החיידקיות. מספר שנים לאחר התחלת השימוש המסחרי באנטיביוטיקה כבר נצפתה לראשונה תופעת עמידותם של חיידקים מסוימים אליה. השימוש הנרחב באנטיביוטיקה בעשורים האחרונים החריף בעיה זו כיוון שחיידקים מסוימים פיתחו עמידות מולדת (אינטרינסית) לאנטיביוטיקה באמצעות עקרון הברירה הטבעית שגרם להכחדת החיידקים הרגישים לאנטיביוטיקה ולהישארותם בחיים של החיידקים העמידים אליה. בנוסף, נצפו מקרים של העברת תכונות עמידות בין חיידקים באמצעות פלסמידים.[3]

העמידות הגוברת והולכת של זני חיידקים מסוימים לאנטיביוטיקה מחייבת זהירות בשימוש בה וכן שימוש מושכל בסוגי האנטיביוטיקות המתקדמות יותר, זאת על מנת למנוע היווצרות של חיידקים העמידים גם אליהן. לבעיה זו נוספת בעיית חוסר הרווחיות שבפיתוח סוגי אנטיביוטיקות חדשים, הנגרמת כתוצאה מעלויות מחקר גבוהות למול הכנסות מועטות יחסית לסוגי תרופות אחרים. חוסר רווחיות זה גרם לכך שבעשורים האחרונים לא פותחה אף קבוצת אנטיביוטיקה חדשה.

העמידות לאנטיביוטיקה מנוצלת ביישומי ביוטכנולוגיה. במסגרת הנדסה גנטית של הגנום, נוצרת בעיה בהפרדת התאים שבהם תהליך שינוי הגנום הצליח מהתאים שבהם שינוי הגנום כשל. על מנת להפריד בין תאים אלו, משלבים יחד עם התכונה הרצויה בגנום גם תכונה המעניקה לתא עמידות נגד אנטיביוטיקה מסוימת. לאחר תהליך החדרת החומר הגנטי, התרבית המהונדסת נשטפת בחומר אנטיביוטי ורק התאים שבהם ההחדרה צלחה, יישארו חיים עקב העמידות לאנטיביוטיקה שהוחדרה להם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Israel association of allergy and clinical immunology guidelines, אלרגיה לתרופות - המלצות האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית - Drug allergy -, באתר ויקירפואה/ אתר ההסתדרות הרפואית בישראל, ‏2013
  2. ^ מגר' דורית נחליאלי-שטיין, רוקחת קלינית, שרותי בריאות כללית, מחוז תל-אביב-יפו, חסים מסוכנים - תגובות בין תרופתיות, The medical אתר הרופאים בישראל, 2009
  3. ^ אימד תחקירים, עמידות לאנטיביוטיקה - המצב בישראל, באתר e-Med Researches, ‏20 נובמבר 2017


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.