Vibrio cholerae

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןויבריו כולרה
Vibrio cholerae.jpg
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: חיידקים ארגמניים
מחלקה: Gamma Proteobacteria
סדרה: Vibrionales
משפחה: Vibrionaceae
סוג: Vibrio
מין: Vibrio cholerae
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vibrio cholerae
פסיני, 1854

Vibrio cholerae (ויבריו כולרה) הוא חיידק גרם שלילי בעל צורת מתג כפוף אשר גורם למחלת הכולרה בבני אדם. יחד עם חיידקים אחרים בסוג Vibrio משתייך V. cholerae למחלקת גמא בחיידקים הארגמניים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל"ויבריו כולרה" צורת פסיק ועל כן הוא מכונה גם פסיקון. אורכו של החיידק 1.5-2μm ורוחבו 0.5‎μm. הוא בעל שוטון דק המקנה לו כושר תנועה. בסוף תהליך החלוקה ולפני הפרדות שני החיידקים הוא בצורת האות האנגלית S. החיידק הוא אווירני (אירובי), גראם-שלילי.

תנאי מחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק צומח על מצעים פשוטים כגון מי פפטון. הוא מומת במהירות יחסית במים מזוקקים וכן מתקשה להתקיים בתנאי יובש, אך במי שתייה, מי ביוב, בהפרשותיו של אדם חולה ובבגדים רטובים הוא יכול להתקיים מספר ימים.

הטמפרטורה המיטבית להתפתחותו היא בין 30 ל-40 מעלות צלזיוס, אם כי החיידק מסוגל להתקיים על פני טווח טמפרטורות גדול. הוא פוסק להתרבות מתחת ל־16º ומומת בחום של 50º ומעלה.

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק בודד לראשונה כגורם לכולרה על ידי חוקר האנטומיה האיטלקי פיליפו פציני, אבל הגילוי עלה לכותרות כאשר רוברט קוך, כעבור שלושים שנה, פרסם מידע על המחלה ועל הדרכים להילחם בה.

החיידק התגלה לראשונה בשנת 1883 על ידי החוקר והרופא רוברט קוך, בעת התפרצות המחלה במצרים.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי האלימות של הV. cholerae הם שלושה. הראשון הוא שוטון, באמצעותו הוא מגיע למעי הדק. השני הוא פילוס המשמש להיצמדות לדופן המעי. גורם האלימות השלישי הוא רעלן האנטרוטוקסין (Enterotoxin), ה-cholera toxin. רעלן זה הוא חלבון המורכב מ-5 תת-יחידות מסוג B, אשר נצמדות לרירית אפיתל המעי באמצעות התחברות לקולטן ספציפי הנקרא אנטרוציט המצוי על גבי קרום התא, ומתת-יחידה A המשוחרר אל ציטופלסמת התא. כניסת תת-יחידה A לציטופלסמה מעלה את אדנילאט ציקלאז, שגורם להעלאת כמות cAMP (אדנוזין מונו פוספט ציקלי - מעגלי), כתוצאה מכך עולה ריכוז האלקטרוליטים, עלייה זו מלווה באובדן נוזלים ואלקטרוליטים. החיידק אינו פוגע ברירית, בניגוד לחיידק השיגלה.

באדם נגוע בכולרה, מספרם של חיידקים אלה מגיע לכ-500 מיליון בכל סמ"ק של נוזל מעי.

תקופת הדגירה של החיידק נמשכת כ-4-1 ימים. החיידק נעלם מהפרשות החולה ימים ספורים (על פי רוב שבוע) לאחר החלמתו. קיים אחוז מזערי של בני אדם המסוגלים להידבק בחיידק אך לא לחלות במחלה עצמה, הללו הופכים למפרישי-חיידקים, ועשויים להפיץ את המחלה מחוץ לאזור המגפה.

לרוב, מקור ההדבקה הוא אדם נגוע המפריש את הפסיקונים בצואתו או מי שתייה מזוהמים (מחזור צואה-פה). רסיסי צואה הנגועים במחלה יכולים לזהם פירות וירקות המושקים במי ביוב וגם את הידיים, אם אין מקפידים לרחוץ אותן היטב לאחר עשיית הצרכים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Vibrio cholerae בוויקישיתוף
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.