מוניטור (מוזיקה)
מוניטור הוא רמקול המעוצב במיוחד לצורכי הפקת סאונד כגון אולפני הקלטה, יצירת סרטים, אולפני טלוויזיה, אולפני רדיו ופרויקטים ביתיים, בהם ישנו צורך בעריכה מדויקת ביותר של אודיו. מטרה חשובה של המוניטור, היא לאפשר לטכנאי הסאונד להעריך כיצד ישמע הקטע דרך רמקולים לא מקצועיים הנמצאים בשימוש הציבור הממוצע.
בקרב אנשי סאונד, המונח "מוניטור" מתייחס לרמקול המיועד להפיק תגובת תדר ליניארית (flat), כלומר הפאזה היא ללא דיסטורשן. במילים אחרות, המוניטור משמיע את האודיו עם דגש מינימלי ביותר על תדרים מסוימים, תוך ניסיון לשמור ככל הניתן על תכונו הסאונד המקורי (ללא תוספת של "צבע" לסאונד, הוא נשאר "שקוף"), ולא יהיה שינוי פאזה יחסי של תדרים מסוימים באודיו - כלומר אין עיוות בסאונד.
תגובת פאזה ליניארית עוזרת לתגובת ההלם להישאר נאמנה למקור מבלי להיתקל ב"מריחה". התייחסות נפוצה למוניטור לעיתים קרובות מכוונת לעיצוב שדה קרוב (near field). זהו רמקול קטן מספיק כדי להישען על שולחן בסמוך למאזין, כך שרוב השמע שהמאזין שומע מגיע ישירות מהרמקול, במקום להחזיר גלי קול מהקירות והתקרה (ובכך "לתפוס" הדהוד מהחדר).
מוניטורים המשמשים אולפני הקלטות מיוצרים באופן מסיבי יותר מאשר רמקולי Hi-Fi (רמקולים באיכות גבוהה לצרכן ביתי) כיוון וצריכים להתמודד עם עוצמות קול גבוהות ופרצי קול פתאומיים שיכולים לקרות בסטודיו, כאשר מושמעים מיקסים שלא עברו מאסטרינג.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברות שידור והקלטות, מעסיקות מהנדסי סאונד המשתמשים ברמקולים כדי להעריך את היתרונות האסתטיים של הקול, ולהתאים את האיזון על ידי ערבול סאונד ומאסטרינג, כדי להשיג את התוצאות הסופיות הרצויות. רמקולים נדרשים גם בנקודות שונות בשרשרת עיבוד הסאונד, כדי להעניק למהנדסים את היכולת לבדוק כהלכה אם ישנם פגמים טכניים בסאונד, כגון עיוותים קוליים או רעשי רקע.[1]
ביכולתו של טכנאי/מהנדס הסאונד ליצור מיקסים שישמעו מעולה בטווחים רבים של מוצרי שמע (החל מרמקולים באיכות גבוהה, לסטריאו ברכב, נגני CD המכונים בומבוקס, רמקולים במועדונים ואף רמקולים במחשב באיכות נמוכה). בעוד שחברות שמרניות המתעסקות בשידור, כגון ה-BBC, מאמינות כי יש להשתמש במוניטורים באיכות הגבוהה ביותר האפשרית, אחרים טוענים כי מוניטורים צריכים להיות מאיכות טכנית ממוצעת, כדי שייצגו באופן הנאמן ביותר את הסאונד שיופק מאביזרי שמע שברשותם של הקהל המאזין.
למעשה, ברוב אולפני ההפקות המקצועיים ישנם סטים רבים של מוניטורים מטווחי איכות שונים מהשוק. אלו כוללים רמקולים גדולים המשמשים תיאטרון וקולנוע, רמקולים Hi-Fi, רמקולים ניידים לרכב, רמקולים המצויים במחשב PC ועוד.
הגברה: מוניטורים באולפן יכולים להיות "אקטיביים" (כוללים ספק כוח פנימי כגון מגבר), או "פסיביים" (אלו דורשים ספק כוח מגביר חיצוני). הדגמים האקטיביים הם בדרך כלל "ביי-אמפ" - כלומר הסאונד הנכנס מחולק לשני "סוגים" - תדרים גבוהים, ותדרים נמוכים. שני אלו מוגברים על ידי מגברים נפרדים בתוך המוניטור: התדרים גבוהים עוברים לטוויטר והנמוכים לוופר (אנ'). הגברת שני תדרים (bi-amplification) נועדה לספק סאונד כללי נקי ו"מקצועי" יותר, תוך הפחתה משמעותית של עומס יתר על הרמקול. זאת מאחר שאות הקול קל יותר לעיבוד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1920–1930
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים המוקדמות של תעשיות הסאונד, מוניטורי אולפן שימשו בעיקר לבדיקת בעיות טכניות ורעשים, מאשר ליצירת הערכות אומנויות של הקול המוקלט. אומנים הוקלטו בשידור חי, והמפיק בחן את ההקלטה לפי שיקולים אלו, והתבסס על בדיקה פשוטה של האותות הנקלטים מהמיקרופון כדי למנוע פגמים טכניים ברורים שיכולים לקלקל את ההקלטה המקורית.
כתוצאה מכך, הדור המוקדם של המוניטורים תיפקד כרמקולים פשוטים ותו לא. הרמקולים האיכותיים ביותר בתקופה נבנו על מערכות בצורת קרן (בדומה למערכות כריזה) ששימשו בעיקר בהקרנות קולנוע. על מנת לענות על הצורך הגובר של תעשיות הקולנוע לשיפור הסאונד לסרטים, חלוצים בתחום מלוס אנג'לס החלו לשקוד על פיתוח הנושא. מערכת הסטריאו הייתה בחיתוליה, ופותחה בעזרת מהנדס בריטי שעבד באותה התקופה בחברת EMI. בניית מוניטורים לאולפני הקלטות לא הייתה בראש סדר העדיפויות.
1940–1950
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמקול הראשון באיכות גבוהה שפותח כמוניטור אולפן היה הדגם "Altec Lansing Duplex 604" בשנת 1944. דגם זה הפך פופולרי ביותר בקרב אולפני הפקות סרטים; הוא היה קומפקטי ובעל עיצוב קואקסיאלי, ותוך מספר שנים הפך לחמאה והלחם של תעשיות הסאונד בארצות הברית. על מוניטין זה שמר הדגם 604 למשך 25 שנים (הוא עבר 11 שינויי דגם), ונשאר בשימוש עד 1998. שנות הזוהר של הדגם היו ה-50 וה-60. בינתיים בבריטניה, חברת "Tannoy LTD" הציגה את המודל הקואקסיאלי שלה - "Dual Concentric", שם הפך לפופולרי כפי שה-604 היה בארצות הברית.
בשנים אלו, השימוש במוניטורים הפך שמרני מאוד. לדגם Altec 604 הייתה תגובת תדר קהה ומרופטת אך בכל זאת כמעט כל אולפן בארצות הברית השתמש בדגם; הסיבה לכך הייתה הפופולריות שלו בקרב מפיקים ומהנדסי סאונד, אשר הכירו את המוניטור על בוריו והיו בעלי אוזן מאומנת לכל מגבלותיו של הדגם. ההקלטה בעזרת מוניטורים לא מוכרים או מדגמים אחרים, לא משנה כמה מתקדמים היו, הייתה מסוכנת ונפסלה, כיוון והמהנדסים לא הכירו את כל המאפיינים הקוליים שלהם, וחברות ההקלטה לא רצו לבזבז את זמנם על לימוד המהנדסים. כתוצאה מכך, בכל אולפן בארצות הברית היה דגם 604, ולכל אולפן באירופה היה דגם "Dual Concentric" של Tannoy.
ברם, בשנת 1959, בשיא התפתחות התעשייה, חברת Altec החליפה את הדגם 604 בדגם החדש והנחות יותר "605A Duplex" - זו הייתה טעות חמורה של החברה, בעקבותיה איבדה אולפנים רבים מלקוחותיה. עקב כך, החלה להתפרסם חברה חדשה בשם JBL, שהייתה המתחרה של Altec. חברת התקליטים קפיטול רקורדס החליפה את מוניטורי Altec שלה במוניטור JBL D50.
בעקבות קפיטול רקורדס, גם EMI החלה להחליף את דגמיה באלו של חברת JBL - שנכנסה עם מוצריה לשוק עריכת האודיו בהצלחה רבה. אף על פי שלבסוף חברת Altec שבה לייצר את הדגם 604, רוב לקוחותיה כבר הורגלו למוניטורים של JBL ובכך איבדה החברה רבות מלקוחותיה.
בחלוף הזמן, ההקלטות נעשו באופן חי פחות ופחות, והנורמה הפכה לשימוש באובר-דאבינג (איחוד ערוצים לטראק אחד) מה שאפשר הקלטה של כל כלי בנפרד, עד להפקת הטייק המושלם. עקב כך, המוניטור הפך לאמצעי קריטי בשיפור ועיבוד הסאונד בהקלטות.
1980–1990
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנות ה-80, מוניטורים בשדה קרוב ("near-field") הפכו לברירת המחדל. באולפנים הגדולים עדיין היו מוניטורים-ראשיים כבדים ומסורבלים, אך אלו שימשו כתצוגה בלבד, נשענו על הקיר כדי להרשים את לקוחות האולפן, ולעיתים שימשו לבדיקת חריגות בס בהקלטות (גודלם אפשר תפוקת וופר מעולה).
דגמי המוניטור הפופולריים בתקופה היו Westlake ו-UREI 813. הדגם UREI 813 היה מבוסס על הדגם Altec 604. דגמי חברת "JBL" ראו ירידה בשימושם באולפנים, היות שקושרו לסאונד הנושן של שנות ה-60 וה-70.
מוניטור בהשוואה לרמקול Hi-Fi
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין זה משנה אם מדובר ברמקול, מוניטור, או Hi-Fi - לא קיים מכשיר שמע המפיק תגובת תדר ישרה (flat); כל רמקול מכל סוג מותיר בסאונד היוצא ממנו שארית של "צבע" ברמה כלשהי. מוניטורים, ידועים בכך שהצבע שהם משאירים הוא נייטרלי יחסית לשאר מכשירי השמע.
בעוד שאין הבדל משמעותי בין ספיקרים ביתיים לאלו המשמשים אולפנים, היצרנים מודיעים על כל הבדל במוצריהם, קטן ככל שיהיה, לרוב לשימוש אנשי הסאונד המבינים בפרטי הקול. כעיקרון, מוניטורים באולפנים הם יותר מסיביים מבחינה פיזית, כדי להתמודד עם ספיגת עוצמות גבוהות של קול ו/או נפילות אפשריות בסטודיו. אלו בדרך כלל משמשים את טכנאי הסאונד לעריכה, ונמצאים במרחק קצר מאוד ממנו (ראו near field).
מוניטורים בסטודיו הם אקטיביים לרוב (מוגברים באופן עצמאי), בעוד שרמקולים Hi-Fi בדרך כלל דורשים הגברה חיצונית (ספק כוח/ לוח).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The Development of High-Quality Monitoring Loudspeakers: A Review of Progress" (Expanded Version of I.EoE. Paper Read on 23rd April 1958). Report No. L-041 (1958/31), The British Broadcasting Corporation