גד אשר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:27, 24 בפברואר 2019

גד (פריץ) אשר (17 באוקטובר 1908 - 1965) היה אדריכל ישראל ובין מייסדי מחלקת העבודות הציבוריות הישראלית (כיום "נתיבי ישראל").

נולד כפריץ אשר בברלין שם גדל והוכשר כאדריכל באוניברסיטה הטכנית של ברלין ב-1931. עם סיום לימודיו עבד כאדריכל ברשות הדואר והטלגרף בברלין ולאחר מכן הצטרף לאביו, האדריכל שמואל אשר, ותכנן עמו פרויקטים שונים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בחר אשר לעזוב את גרמניה ולהגר לארץ ישראל. ב-1934 התיישב בחיפה ועבד במשרדו של האדריכל גולדברג אך זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרדו של האדריכל הנודע אריך מנדלסון שפתח באותה עת משרד אדריכלים בארץ. במשרדו השתתף אשר בתכנונם של הפרויקטים הגדולים שקיבל מנדלסון ובהם בית חיים וייצמן ברחובות ובסמוך להם בנייני מעבדות, בירושלים את בית חולים הדסה הר הצופים ובחיפה את בית חולים רמב"ם. עם סגירת משרדו המקומי של מנדלסון, הצטרף למחלקת העבודות הציבוריות בתפקיד סגן אדריכל ראשי והשתתף בתכנונן של תחנות משטרה, מבני ממשל, בתי ספר ממשלתיים ובתי דואר. עם סיום המנדט הבריטי, הוקם הארגון מחדש תחת ממשלת ישראל ואשר התמנה לאדריכל ראשי, תפקיד בו נשא עד לפטירתו. כאדריכל ראשי תכנן בעצמו וליווה את תכנונם של בתי חולים ממשלתיים, בתי דואר, מוסדות ציבור וכן מבנים כמו התחנה המטאורולוגית בבית דגן, מחלקת מיון בבית חולים רמב"ם ואת הסבת בית פרומין לשימוש הכנסת הראשונה.

ניפטר ב-1965 כשהוא מותיר אחריו את רעייתו מרים לבית ליפמן, ואת שני בנותיו - יעל ומיכל.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''גד (פריץ) אשר''' (17 באוקטובר 1908 - 1965) היה [[אדריכל]] [[ישראל]] ובין מייסדי [[מחלקת העבודות הציבוריות]] הישראלית (כיום "נתיבי ישראל").
-נולד כפריץ אשר ב[[ברלין]] שם גדל והוכשר כאדריכל באוניברסיטה הטכנית של ברלין ב-1931. עם סיום לימודיו עבד כאדריכל ברשות הדואר והטלגרף בברלין ולאחר מכן הצטרף לאביו, האדריכל שמואלא שר, ותכנן עמו פרויקטים שונים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בחר אשר לעזוב את גרמניה ולהגר ל[[ארץ ישראל]]. ב-1934 התיישב ב[[חיפה]] ועבד במשרדו של האדריכל גולדברג אך זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרדו של האדריכל הנודע [[אריך מנדלסון]] שפתח באותה עת משרד אדריכלים בארץ. במשרדו השתתף אשר בתכנונם של הפרויקטים הגדולים שקיבל מנדלסון ובהם בית [[חיים וייצמן]] ברחובות ובסמוך להם בנייני מעבדות, בירושלים את בית חולים הדסה הר הצופים ובחיפה את בית חולים רמב"ם. עם סגירת משרדו המקומי של מנדלסון, הצטרף ל[[מחלקת העבודות הציבוריות]] בתפקיד סגן אדריכל ראשי והשתתף בתכנונן של תחנות משטרה, מבני ממשל, בתי ספר ממשלתיים ובתי דואר. עם סיום המנדט הבריטי, הוקם הארגון מחדש תחת ממשלת ישראל ואשר התמנה לאדריכל ראשי, תפקיד בו נשא עד לפטירתו. כאדריכל ראשי תכנן בעצמו וליווה את תכנונם של בתי חולים ממשלתיים, בתי דואר, מוסדות ציבור וכן מבנים כמו התחנה המטאורולוגית בבית דגן, מחלקת מיון בבית חולים רמב"ם ואת הסבת [[בית פרומין]] לשימוש הכנסת הראשונה.
+נולד כפריץ אשר ב[[ברלין]] שם גדל והוכשר כאדריכל באוניברסיטה הטכנית של ברלין ב-1931. עם סיום לימודיו עבד כאדריכל ברשות הדואר והטלגרף בברלין ולאחר מכן הצטרף לאביו, האדריכל שמואל אשר, ותכנן עמו פרויקטים שונים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בחר אשר לעזוב את גרמניה ולהגר ל[[ארץ ישראל]]. ב-1934 התיישב ב[[חיפה]] ועבד במשרדו של האדריכל גולדברג אך זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרדו של האדריכל הנודע [[אריך מנדלסון]] שפתח באותה עת משרד אדריכלים בארץ. במשרדו השתתף אשר בתכנונם של הפרויקטים הגדולים שקיבל מנדלסון ובהם בית [[חיים וייצמן]] ברחובות ובסמוך להם בנייני מעבדות, בירושלים את בית חולים הדסה הר הצופים ובחיפה את בית חולים רמב"ם. עם סגירת משרדו המקומי של מנדלסון, הצטרף ל[[מחלקת העבודות הציבוריות]] בתפקיד סגן אדריכל ראשי והשתתף בתכנונן של תחנות משטרה, מבני ממשל, בתי ספר ממשלתיים ובתי דואר. עם סיום המנדט הבריטי, הוקם הארגון מחדש תחת ממשלת ישראל ואשר התמנה לאדריכל ראשי, תפקיד בו נשא עד לפטירתו. כאדריכל ראשי תכנן בעצמו וליווה את תכנונם של בתי חולים ממשלתיים, בתי דואר, מוסדות ציבור וכן מבנים כמו התחנה המטאורולוגית בבית דגן, מחלקת מיון בבית חולים רמב"ם ואת הסבת [[בית פרומין]] לשימוש הכנסת הראשונה.
 ניפטר ב-1965 כשהוא מותיר אחריו את רעייתו מרים לבית ליפמן, ואת שני בנותיו - יעל ומיכל.