פול-אמיל בורדו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:52, 9 במאי 2021

פול-אמיל בורדו (באנגלית: Paul-Emile Borduas; 1 בנובמבר 1905 - 22 בפברואר 1960) היה אמן מקוויבק שנודע בציוריו המופשטים. הוא היה מנהיג תנועת ה"אוטומטיס" האוונגרדית והמחבר הראשי של המניפסט הגלובלי "סרבנות מוחלטת", בשנת 1948. לבורדו הייתה השפעה עמוקה על התפתחות האמנויות והמחשבה, הן במחוז קוויבק והן בקנדה. ^[1]

ביוגרפיה

בורדו נולד ב -1 בנובמבר 1905, בסנט הילייר, קוויבק. הוא היה הילד הרביעי של הוריו. הוא קיבל חמש שנים השכלה רשמית בבתי ספר יסודיים (שהסתיימו בגיל שתים עשרה) וכמה שיעורים פרטיים מתושב בכפר הולדתו. ^[2] בורדו פגש את אוזיאס לידיק בחורף 1921–1922, ולידיק הסכים לקחת את האמן הצעיר תחת חסותו.

בגיל שש עשרה הוא הפך לחניך של אוזיאס לידיק, שהיה צייר ומעצב כנסיות. לידיק העניק לבורדו הכשרה אמנותית בסיסית, ולימד אותו כיצד לשחזר ולקשט כנסיות. בשנת 1923, בסיוע מלגה שהשיג לידיק עבורו, הוא נרשם לאקול דה ביו-ארטס דה במונטריאול והמשיך לעבוד במקביל עבור לידיק. הוא קיבל פרסים על ציוריו. למרות חילוקי הדעות בין בורדו לבין הנהלת בית הספר, הוא המשיך בלימודיו בעידודו של לידיק.

עם סיום לימודיו בשנת 1927 בורודו נשכר על ידי מועצת בית הספר הקתולי במונטריאול כמורה לאמנות בתיכון. בינואר 1929 החל את לימודיו בפריז, אותם עזב כדי להמשיך בעבודות קישוט הכנסיות של רמבוקורט. הוא חזר לסנט-הילייר ביוני 1930. הוא החל ללמד במשרה חלקית, וב־1933 חזר ללמד בבית הספר הקתולי במונטריאול, ואחרי ארבע שנים עבר ללמד בבית ספר אחר. זו הייתה תקופה חשובה בחיי בורדו: בעזרת הפגישה עם צעירים בני דורו בעלי אותם טעמים וצרכי פעולה, הוא גילה לבסוף סביבה אינטלקטואלית וחברתית מגרה.

בשנת 1938 הוא פגש בתערוכה את ג'ון לימן, צייר ומבקר במונטריאול. לימן עודד את מעורבותו של בורדו בחברה לאמנויות עכשוויות, ובינואר 1938 נבחר בורדו לסגן נשיא הקבוצה הזו.

בשנת 1941 הוא חזר לצייר לאחר מספר שנים של לימוד והוראה, ובמהלכם הוא וקבוצת סטודנטים נפגשו בקביעות כדי לדון במגמות האחרונות באמנות האירופאית. ציוריו המופשטים הראשונים מתוארכים לתקופה זו, ובאפריל 1942 הציג ארבעים וחמישה ציורי גואש בהשראת הסוריאליזם המופשט של זו'אן מירו.

הוא ארגן סביבו כתריסר מתלמידיו, והם נודעו ביחד בשם "האוטומטיזמים" בהקשר לניסיונותיהם לצייר כאילו ב"אוטומט נפשי" טהור לפי כתביו של אנדרה ברטון. בינואר 1946 נערכה בעיר ניו יורק התערוכה הקבוצתית הראשונה של בורדו ותלמידיו, ואחריה באפריל תערוכה במונטריאול. זו הייתה התערוכה הראשונה של קבוצת ציירים מופשטים בקנדה. ^[3] תערוכה שנייה במונטריאול התרחשה בפברואר – מרץ 1947. בעקבות תערוכה זו, נטבע השם "אוטומטיזמים" עבור הקבוצה, על שם ציורו של בורדו Automatisme.

בורדו כתב את "סרבנות מוחלטת" (Refus Global) בסוף 1947 - תחילת 1948. המאמר הופץ בקובץ שהכיל כתבים אחרים על אוטומטיזמים. היצירה הזו נועדה במקור ללוות תערוכה, אולם היא הופצה למעשה לבדה. המאמר שימש כמניפסט חשוב שדגל בהפרדת הכנסייה והמדינה בקוויבק, במיוחד למען האמנויות. במאמר בורדו "מגנה את כוחות הדיכוי שהפכו את קוויבק לסביבה חונקת. עוינת ליצירתיות פרטנית וקולקטיבית כאחד".

ארבע מאות עותקים של המניפסט נמכרו ב -9 באוגוסט 1948. בעקבות הפרסום, בורדו הודח מבית הספר שלימד בו, כתוצאה ישירה ממעורבותו בביקורת חברתית זו. גם אלה שנמאס להם מהשליטה המדכאת, ודגלו בשינויים חברתיים גדולים בקוויבק, נרתעו מלגנות את הכנסייה הקתולית שהייתה בעלת השפעה מרכזית על אוכלוסיית קנדה הצרפתית.

בורדו נודה, הוא לא הצליח להשיג עבודה, והחליט לקחת את העניינים לידיים והפיק מאמר נוסף להגנתו, Projections Libérantes ("תחזיות משחררות"), אותו השלים בפברואר 1949.^[4] המאמר השני היה יותר מתון, אבל לא התקבל בהתלהבות מצד הציבור או העיתונות. עם זאת, למרות ההוקעות המוקדמות, המניפסט סימן את תחילתו של שינוי חברתי עמוק בקוויבק וסימן את המהפכה השקטה.

בשנת 1953 בורדו עבר לניו יורק, שם ראה את עבודותיהם של ג'קסון פולוק, פרנץ קליין ומארק רותקו והחל להשתמש ב"סכין צבעים" כדי למרוח את צבעו.

בשנת 1955 הוא חזר לפריז שם נפטר מהתקף לב בשנת 1960.

בשנת 1954, יצירות של בורדו היו בין אלה שייצגו את קנדה בביאנלה בוונציה. בשנת 1955 ייצג את קנדה בביאנאלה בסאו פאולו.

בשנת 1960 ערך לו מוזיאון סטדליק באמסטרדם את התערוכה שלאחר המוות, "בורדו 1905–1960".

בשנת 1988 המוזיאון לאמנויות יפות במונטריאול ערך תערוכת רטרוספקטיבה שאצר פרנסואה-מארק גאנון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"
^ Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"
^ Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"
^ Gagnon and Dennis Young. The Press of the Nova Scotia College of Art and Design: Halifax, 1978. p.80-115

[1] Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"

[2] Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"

[3] Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"

[4] Gagnon and Dennis Young. The Press of the Nova Scotia College of Art and Design: Halifax, 1978. p.80-115

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-פול-אמיל בורדו (באנגלית: Paul-Emile Borduas; 1 בנובמבר 1905 - 22 בפברואר 1960) היה אמן קוויבק שנודע בציוריו המופשטים. הוא היה מנהיג תנועת האוטומטיס האוונגרדית והמחבר הראשי של המניפסט הגלובלי של Refus בשנת 1948. לבורדו הייתה השפעה עמוקה על התפתחות האמנויות והמחשבה, הן במחוז קוויבק והן בקנדה. [1 ] [2]
+'''פול-אמיל בורדו''' (ב[[אנגלית]]: '''Paul-Emile Borduas'''; 1 בנובמבר [[1905]] - [[22 בפברואר]] [[1960]]) היה אמן מ[[קוויבק]] שנודע בציוריו המופשטים. הוא היה מנהיג תנועת ה"אוטומטיס" האוונגרדית והמחבר הראשי של המניפסט הגלובלי "סרבנות מוחלטת", בשנת 1948. לבורדו הייתה השפעה עמוקה על התפתחות האמנויות והמחשבה, הן במחוז קוויבק והן בקנדה. <ref>Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"</ref>
-ביוגרפיה
+== ביוגרפיה ==
-בורדו נולד ב -1 בנובמבר 1905, בסנט הילייר, קוויבק. הוא היה הילד הרביעי של הוריו. הוא קיבל חמש שנים של השכלה רשמית בבתי ספר יסודיים (שהסתיימו בגיל שתים עשרה) וכמה שיעורים פרטיים מתושב בכפר הולדתו. [3] בורדו פגש את אוזיאס לדוק בחורף 1921–1922, ולדוק הסכים לקחת את האמן הצעיר תחת חסותו.
+בורדו נולד ב -1 בנובמבר 1905, בסנט הילייר, קוויבק. הוא היה הילד הרביעי של הוריו. הוא קיבל חמש שנים השכלה רשמית בבתי ספר יסודיים (שהסתיימו בגיל שתים עשרה) וכמה שיעורים פרטיים מתושב בכפר הולדתו. <ref>Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"</ref> בורדו פגש את [[אוזיאס לידיק]] בחורף 1921–1922, ולידיק הסכים לקחת את האמן הצעיר תחת חסותו.
-בגיל שש עשרה הוא הפך לחניך של אוזיאס לדוק, שהיה צייר ומעצב כנסיות. לדוק העניק לבורדו הכשרה אמנותית בסיסית, ולימד אותו כיצד לשחזר ולקשט כנסיות. בשנת 1923, בסיוע מלגה שהשיג לדוק עבורו, הוא נרשם לאקול דה ביו-ארטס דה במונטריאול והמשיך לעבוד במקביל עבור לדוק. הוא קיבל פרסים על ציוריו בשני המוסדות. למרות חילוקי הדעות בין בורדו לבין הנהלת בית הספר, הוא המשיך בלימודיו בעידודו של לדוק. [1]
+בגיל שש עשרה הוא הפך לחניך של אוזיאס לידיק, שהיה צייר ומעצב כנסיות. לידיק העניק לבורדו הכשרה אמנותית בסיסית, ולימד אותו כיצד לשחזר ולקשט כנסיות. בשנת 1923, בסיוע מלגה שהשיג לידיק עבורו, הוא נרשם לאקול דה ביו-ארטס דה ב[[מונטריאול]] והמשיך לעבוד במקביל עבור לידיק. הוא קיבל פרסים על ציוריו. למרות חילוקי הדעות בין בורדו לבין הנהלת בית הספר, הוא המשיך בלימודיו בעידודו של לידיק.
-עם סיום לימודיו בשנת 1927 בורודו נשכר על ידי מועצת בית הספר הקתולי במונטריאול כמורה לאמנות בתיכון. בינואר 1929 החל את לימודיו בפריז, אותם עזב כדי להמשיך בעבודות קישוט הכנסיות של רמבוקורט. הוא חזר לסנט-הילייר ביוני 1930. הוא החל ללמד במשרה חלקית, וב־1933 חזר ללמד בבית הספר הקתולי במונטריאול, ואחרי ארבע שנים עבר ללמד בבית ספר אחר. זו הייתה תקופה חשובה בחיי בורדו: בעזרת הפגישה עם צעירים בני דורו בעלי אותם טעמים וצרכי פעולה, הוא גילה לבסוף סביבה אינטלקטואלית וחברתית מגרה. [1]
+עם סיום לימודיו בשנת 1927 בורודו נשכר על ידי מועצת בית הספר הקתולי במונטריאול כמורה לאמנות בתיכון. בינואר [[1929]] החל את לימודיו בפריז, אותם עזב כדי להמשיך בעבודות קישוט הכנסיות של רמבוקורט. הוא חזר לסנט-הילייר ביוני 1930. הוא החל ללמד במשרה חלקית, וב־1933 חזר ללמד בבית הספר הקתולי במונטריאול, ואחרי ארבע שנים עבר ללמד בבית ספר אחר. זו הייתה תקופה חשובה בחיי בורדו: בעזרת הפגישה עם צעירים בני דורו בעלי אותם טעמים וצרכי פעולה, הוא גילה לבסוף סביבה אינטלקטואלית וחברתית מגרה.
-בשנת 1938 הוא נתקל בג'ון לימן, צייר ומבקר במונטריאול, בתערוכה הראשונה של אחד מציוריו של בורדו. לימן עודד את מעורבותו של בורדו בחברה לאמנויות עכשוויות, ובינואר 1938 נבחר לסגן נשיא הקבוצה הזו.
+בשנת [[1938]] הוא פגש בתערוכה את [[ג'ון לימן]], צייר ומבקר במונטריאול. לימן עודד את מעורבותו של בורדו בחברה לאמנויות עכשוויות, ובינואר 1938 נבחר בורדו לסגן נשיא הקבוצה הזו.
+[[קובץ:Paul Borduas.jpg|ממוזער|260x260 פיקסלים|פול בורדו, 1946]]
-בשנת 1941 הוא חזר לצייר לאחר מספר שנים של לימוד והוראה, ובמהלכם הוא וקבוצת סטודנטים נפגשו בקביעות כדי לדון במגמות האחרונות באמנות האירופית. ציוריו המופשטים הראשונים מתוארכים לתקופה זו, ובאפריל 1942 הציג ארבעים וחמישה ציורי גואש בהשראת הסוריאליזם המופשט של ז'אן מירו.
+בשנת [[1941]] הוא חזר לצייר לאחר מספר שנים של לימוד והוראה, ובמהלכם הוא וקבוצת סטודנטים נפגשו בקביעות כדי לדון במגמות האחרונות באמנות האירופאית. ציוריו המופשטים הראשונים מתוארכים לתקופה זו, ובאפריל 1942 הציג ארבעים וחמישה ציורי גואש בהשראת ה[[סוריאליזם]] המופשט של [[ז'ואן מירו|זו'אן מירו]].
-הוא ארגן סביבו כתריסר מתלמידיו, והם נודעו ביחד בשם "האוטומטיים" בהקשר לניסיונותיהם לצייר כאילו באוטומט נפשי טהור לפי כתביו של אנדרה ברטון. בינואר 1946 נערכה בעיר ניו יורק התערוכה הקבוצתית הראשונה של בורדו ותלמידיו, ואחריה באפריל תערוכה במונטריאול. זו הייתה התערוכה הראשונה של קבוצת ציירים מופשטים בקנדה. [4] תערוכה שנייה במונטריאול התרחשה בפברואר – מרץ 1947. בעקבות תערוכה זו, נטבע השם "אוטומטיזמים" עבור הקבוצה, על שם ציורו של בורדו Automatisme.
+הוא ארגן סביבו כתריסר מתלמידיו, והם נודעו ביחד בשם "האוטומטיזמים" בהקשר לניסיונותיהם לצייר כאילו ב"אוטומט נפשי" טהור לפי כתביו של אנדרה ברטון. בינואר [[1946]] נערכה בעיר [[ניו יורק]] התערוכה הקבוצתית הראשונה של בורדו ותלמידיו, ואחריה באפריל תערוכה במונטריאול. זו הייתה התערוכה הראשונה של קבוצת ציירים מופשטים בקנדה. <ref>Gagnon, François-Marc. "Paul-Émile Borduas: Life & Work"</ref> תערוכה שנייה במונטריאול התרחשה בפברואר – מרץ [[1947]]. בעקבות תערוכה זו, נטבע השם "אוטומטיזמים" עבור הקבוצה, על שם ציורו של בורדו Automatisme.
-בורדו כתב את "סרבנות מוחלטת" (Refus Global) בסוף 1947 - תחילת 1948. המאמר הופץ בקובץ שהכיל כתבים אחרים על אוטומטיזמים. היצירה הזו נועדה במקור ללוות תערוכה, אולם היא הופצה למעשה לבדה. המאמר שימש כמניפסט חשוב שדגל בהפרדת הכנסייה והמדינה בקוויבק, במיוחד למען האמנויות. בו בורדו "מגנה את כוחות הדיכוי שהפכו את קוויבק לסביבה חונקת. עוינת ליצירתיות פרטנית וקולקטיבית כאחד". [1]
+בורדו כתב את "סרבנות מוחלטת" (Refus Global) בסוף 1947 - תחילת 1948. המאמר הופץ בקובץ שהכיל כתבים אחרים על אוטומטיזמים. היצירה הזו נועדה במקור ללוות תערוכה, אולם היא הופצה למעשה לבדה. המאמר שימש כמניפסט חשוב שדגל בהפרדת הכנסייה והמדינה בקוויבק, במיוחד למען האמנויות. במאמר בורדו "מגנה את כוחות הדיכוי שהפכו את קוויבק לסביבה חונקת. עוינת ליצירתיות פרטנית וקולקטיבית כאחד".
-ארבע מאות עותקים של המניפסט נמכרו ב -9 באוגוסט 1948. בעקבות הפרסום, בורדו הודח מבית הספר שלימד בו, כתוצאה ישירה ממעורבותו בביקורת חברתית זו. גם אלה שנמאס להם מהשליטה המדכאת, ודגלו בשינויים חברתיים גדולים בקוויבק, נרתעו מלגנות את הכנסייה הקתולית [6] שהייתה בעלת השפעה מרכזית על אוכלוסיית קנדה הצרפתית.
+ארבע מאות עותקים של המניפסט נמכרו ב -9 באוגוסט [[1948]]. בעקבות הפרסום, בורדו הודח מבית הספר שלימד בו, כתוצאה ישירה ממעורבותו בביקורת חברתית זו. גם אלה שנמאס להם מהשליטה המדכאת, ודגלו בשינויים חברתיים גדולים בקוויבק, נרתעו מלגנות את הכנסייה הקתולית שהייתה בעלת השפעה מרכזית על אוכלוסיית קנדה הצרפתית.
-בורדו נודה, הוא לא הצליח להשיג תעסוקה, הוא החליט לקחת את העניינים לידיים, והפיק מאמר נוסף להגנתו, Projections Libérantes ("תחזיות משחררות"), אותו השלים בפברואר 1949. [7] המאמר הזה היה יותר מתון, לא התקבל בהתלהבות מצד הציבור או העיתונות. עם זאת, למרות ההוקעות המוקדמות, המניפסט סימן את תחילתו של שינוי חברתי עמוק בקוויבק וסימן את המהפכה השקטה. [8]
+בורדו נודה, הוא לא הצליח להשיג עבודה, והחליט לקחת את העניינים לידיים והפיק מאמר נוסף להגנתו, Projections Libérantes ("תחזיות משחררות"), אותו השלים בפברואר 1949.<ref>Gagnon and Dennis Young. The Press of the Nova Scotia College of Art and Design: Halifax, 1978. p.80-115</ref> המאמר השני היה יותר מתון, אבל לא התקבל בהתלהבות מצד הציבור או העיתונות. עם זאת, למרות ההוקעות המוקדמות, המניפסט סימן את תחילתו של שינוי חברתי עמוק בקוויבק וסימן את המהפכה השקטה.
-בשנת 1953 בורדו עבר לניו יורק, שם ראה את עבודותיהם של ג'קסון פולוק, פרנץ קליין ומארק רותקו והחל להשתמש ב"סכין צבעים" כדי למרוח את צבעו.
-בשנת 1955 הוא חזר לפריז שם נפטר מהתקף לב בשנת 1960. [9]
+בשנת [[1953]] בורדו עבר לניו יורק, שם ראה את עבודותיהם של [[ג'קסון פולוק]], פרנץ קליין ו[[מארק רותקו]] והחל להשתמש ב"סכין צבעים" כדי למרוח את צבעו.
-בשנת 1954, יצירות של בורדו היו בין האמנים שייצגו את קנדה בביאנלה בוונציה. [10] בשנת 1955 ייצג את קנדה בביאנאלה בסאו פאולו.
-בשנת 1960 העניק לו מוזיאון סטדליק באמסטרדם את התערוכה שלאחר המוות, "בורדו 1905–1960".
-בשנת 1988 המוזיאון לאמנויות יפות במונטריאול העניק לו תערוכת רטרוספקטיבה שאצר פרנסואה-מארק גאנון.
+בשנת 1955 הוא חזר לפריז שם נפטר מהתקף לב בשנת [[1960]].
-במאי 2012 מכר ציורו Froissement Multicolore תמורת 663,750 $ במכירה פומבית, ועלה על שיא מחירי המכירה הפומבית הקודמת של האמן ב -150,000 $. [11] [12]
+בשנת 1954, יצירות של בורדו היו בין אלה שייצגו את קנדה ב[[ביאנלה|ביאנלה בוונציה]]. בשנת 1955 ייצג את קנדה בביאנאלה ב[[סאו פאולו]].
-קישורים חיצוניים
-הערות שוליים
+בשנת 1960 ערך לו מוזיאון סטדליק ב[[אמסטרדם]] את התערוכה שלאחר המוות, "בורדו 1905–1960".
+בשנת 1988 המוזיאון לאמנויות יפות במונטריאול ערך תערוכת רטרוספקטיבה שאצר פרנסואה-מארק גאנון.
+== קישורים חיצוניים ==
+== הערות שוליים ==
+[[קטגוריה:ציירים קנדים]]
+[[קטגוריה:ילידי 1905]]
+[[קטגוריה:נפטרים ב-1960]]