מבע משולב – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} |
|||
'''מבע משולב''' (או '''דיבור משולב''') הוא [[טכניקות ספרותיות|טכניקה ספרותית]] בה תודעתה של [[דמות ספרותית|דמות]] משתלבת בדיבורו של [[מספר (ספרות)|המספר]]. המבע המשולב יוצר עומק וריבוי רבדים בכך שהוא מאפשר לקורא לראות את המתואר מנקודת תצפית מורכבת. המבע המשולב התפתח בזרם הפסיכולוגי והוא מאפשר לקורא לצפות בדחפים, בפחדים ובצורת החשיבה של דמות. |
'''מבע משולב''' (או '''דיבור משולב''') הוא [[טכניקות ספרותיות|טכניקה ספרותית]] בה תודעתה של [[דמות ספרותית|דמות]] משתלבת בדיבורו של [[מספר (ספרות)|המספר]]. המבע המשולב יוצר עומק וריבוי רבדים בכך שהוא מאפשר לקורא לראות את המתואר מנקודת תצפית מורכבת. המבע המשולב התפתח בזרם הפסיכולוגי והוא מאפשר לקורא לצפות בדחפים, בפחדים ובצורת החשיבה של דמות. |
||
גרסה מ־18:33, 2 ביולי 2007
מבע משולב (או דיבור משולב) הוא טכניקה ספרותית בה תודעתה של דמות משתלבת בדיבורו של המספר. המבע המשולב יוצר עומק וריבוי רבדים בכך שהוא מאפשר לקורא לראות את המתואר מנקודת תצפית מורכבת. המבע המשולב התפתח בזרם הפסיכולוגי והוא מאפשר לקורא לצפות בדחפים, בפחדים ובצורת החשיבה של דמות.
צורתה של הטכניקה
מבע משולב הוא לעולם לא ציטוט מדויק של הדמות. הדוגמה, הוא חשב: "כמה שאני רעב", היא ציטוט מדויק לכן אינה מבע משולב. לעומת זאת, "ריחם העמום של המעדנים שיכרו את רוחו" היא דוגמה למבע משולב כיוון, שהרעב של הדמות מחלחל לתוך דברי המספר.
לעיתים המבע המשולב הוא לא רק בתוכן הטקסט אלא גם בצורתו, למשל אצל ש"י עגנון, שנחשב מגדולי הכותבים הפסיכולוגים, לעיתים תכופות השפה של אחת הדמויות משתלבת עם שפת הדובר ובכך ברור שנקודת המבט היא סובייקטיבית. אצל עגנון כמעט כל מה שאנחנו למדים על הפסיכולוגיה של הדמויות אנו למדים דרך הדיבור המשולב.