תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)

תור הזהב במיתולוגיה היוונית

המונח "תור הזהב" במיתולוגיה היוונית מתייחס לתקופה המאושרת ביותר בתחילת האנושות (לפני תקופות הברזל הארד והכסף). הייתה זו תקופה שבה האדם היה טהור ובן אלמוות, ושבה שרר מצב אידיאלי של שלום, הרמוניה, יציבות ורווחה.

המשורר היווני הסיודוס בן המאה השמינית לפנה"ס מסביר בפואמה "עבודות וימים" כי לפני תקופתו התקיימו ארבע תקופות מושלמות יותר, שהראשונה שבהן הייתה "תור הזהב". הוא כותב:

" הם חיו כאלים ללא צער בלבם, משוחררים מכל צרה ועמל. זרועותיהם ורגליהם מעולם לא בגדו בהם. הם היו מאושרים ונמצאו מעבר להישג ידו של כל פגע. וכאשר מתו היה זה כאילו נתפסו לתרדמה עמוקה. הם שכנו בשלום על אדמתם העשירה שהניבה פרי למכביר, וניהנו מאהבתם של האלים."

תור הזהב מופיע גם ביצירותיהם של המשוררים הרומיים ורגיליוס ("עבודת האדמה") ואובידיוס ("מטמורפוזות").