אשרף פואח'רי
 | |
| לידה |
1974 (בן 50 בערך) מזרעה |
|---|---|
| מקום לימודים |
מכללת הגליל המערבי ויצו חיפה |
| תחום יצירה | הדפס, ציור, מיצג, ווידאו ורקמה |
  | |
אשראף פואח'רי (נולד ב-1974 בכפר מזרעה) הוא אמן פלסטיני-ישראלי, החי ויוצר בחיפה. בעבודותיו, אשראף נע בין זהותו הפלסטינית ושורשיה ובין המרחב הישראלי-יהודי בו הוא חי, דרך חקר ושימוש בסמלים חזותיים מוכרים בהם הוא עושה שימוש בהדפס, ציור, מיצג, ווידאו ורקמה.
פעילותו האמנותית
ב-1992 החל את לימודיו בעיצוב גרפי במכללת הגליל המערבי ומשם עבר ללמוד בויצו חיפה. פרויקט הסיום של פואחרי הוצג בתערוכה בה הציג 15 עבודות קטנות, ספר ועוד שלוש עבודות גדולות. בעבודה הופיע מוטיב החמור כאלמנט מרכזי, שהפך להיות סימן היכר של האמן שיחזור על עצמו בתערוכותיו העתידיות, לדברי האמן "החמור, בעל החיים הכי קרוב לאדמה, שגם קשורה לפלאח הערבי... הסטיגמה של החמור מתארת בדיוק את המצב שלי בתור ערבי במדינה הזו".[1] פואחרי טוען שהמילה "ערבי" הפכה לקללה הן בחברה הישראלית והן בחברה הערבית, כך הוא מוצא את עצמו בדיסוננס כמו החמור שמיוחסות לו תכונות של טיפשות ונחיתות אך לעומת זאת "החמור הוא חיה חכמה, סובלנית ועקשנית". עבודתו הגדולה ביותר נעשתה על בד ממנה מייצרים שמלות כלה, אורך העבודה כארבע מטר ובמרכזה מופיע חמור שחלקו נבלע בחושך. ב-1996 מציג פואחרי בגלריית כברי את תערוכתו "אנא חמאר", אשר ממשיכה את מוטיב החמור. ב-1999 מציג פואחרי תערוכה בשם Made in Palestine המוצגת בעזה ושנה לאחר מכן תוצג בבית לחם. בתערוכה זו דמות החמור חוזרת על עצמה בוריאציות שונות. שם התערוכה Made in Palestine מאזכר תוצרים תיירות כמו גמלי עץ שחתום עליהם Made in Israel או Made in the Holyland ומתקשר להיעדר, שאין מוצרים שכתוב עליהם Made in Palestine ולכן לפי פואחרי החמור הוא המוצר המתאים להיות המיוצר בפלסטין.
קו 13
ב-2001 הציג תערוכה במוזיאון חיפה בשם "קו 13" שעוררה מהומות ודיון ציבורי ער. העבודות בתערוכה נוצרו מתגובה של פואחרי ל-13 פלסטינים שנהרגו בהפגנת הזדהות עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. התערוכה הוצגה במסגרת הסדרה "מרשים" של מוזיאון חיפה. התערוכה עצמה הייתה מוצגת בחדר קטן ובו שולחן גדול ועליו 13 פנסים אדומים מאירים בצורת לב עם סיכות נעוצות בתוכם, הבוקעים מתוך בתי מנורה שחורים.[2] מול השולחן צילום מוגדל המתאר רגע מתוך האינתיפאדה. בחלל תלויים עוד שלושה אובייקטים מוארים כמו אייקונים של זיכרון: שלושה לבבות פלסטיק שקופים, באחד מוטבע חייל בפוליאסטר, בשני מוטבע קופידון קטן והשלישי ממולא פלפלים חריפים.[3] בפתיחה של התערוכה במוצאי שבת התפרצו פעילי ליכוד עם שלטים אל טקס הפתיחה, כמו כן נכנסו אל אולם התצוגה והפריעו למבקרים, ביניהם אימהות שכולות.[4]
איחתילאל
ב-2003 הציג פואחרי בגלריית הגר בתל אביב את התערוכה "איחתילאל". התערוכה מתפרשת על שלושה חדרים בגלריה. בתערוכה משתמש פואחרי בדימויים מתרבות פופולרית ערבית ומסמלים מהמסורת ועל ידי כך מעלה דיון בנוגע למבנה הפטריארכלי ויחסי הכוחות המגדריים בחברה הערבית. שם התערוכה "איחתילאל" שמשמעותו "אי איזון" "פורשת לפני הצופה מגוון ייצוגים של יחסי כוח מגדריים".[5] בחלל אחד מוצגת סדרה של תמונות שנלקחו מתוך סרט המתאר סצנת היאבקות בין שתי נשים. בחלל השני מוצגת עבודת רקמה ענקית מעשה ידיו של פואחרי וכמה מחבריו (כולם גברים) המורכבת מלוח עץ עם המון מסמרים שביניהם מתוחים חוטים היוצרים צורות של צמחים ופרחים, באמצע העבודה מוצגות שתי ידיים גבריות בפוזיציה של 'הורדת ידיים', מצוירות בדיו שחור, דימוי הלקוח מתוך פרסומת לבושם של ז'אן פול גוטייה. ווידאו נוסף המוצג בתערוכה ומתקשר לתפקיד הגברי בחברה הפלסטינית הוא סרט קצר הלקוח מתוך חתונה ערבית ובו שורה של גברים רוקדים את ה"חדאי", ריקוד חתונה מסורתי, מעל מסך הטלוויזיה מסתובב פנס משטרה אדום. אובייקט נוסף המוצג בתערוכה הוא בובת כלה, חוט זהב מלופף סביב גרונה וגופה, הכלה מוקפת בארבעה סוסים לבנים. העבודה מציגה ביקורת על החלוקה המגדרית בחברה הערבית-פלסטינית, על תפקיד הגבר, שמשויכות לו תמיד תכונות של כוח, שליטה ועוצמה, ועל דיכוי האישה.
אני מנוי הארץ
ב-2014 הציג פואחרי תערוכה בגלריית כברי בשם "אני מנוי הארץ". בתערוכה מציג פואחרי את דימוי החמור המלווה אותו מראשית פעולתו האומנותית לצד דמויות שונות מהחברה הישראלית והערבית וביניהם דוד בן-גוריון, הרצל, אום כולתום ואדוארד סעיד. בנוסף מוצגים דימויים שונים בהם החמור מופיע בתוך אלמנטים חזותיים מקומיים, כמו הפוסטר visit palestine שבו שותל פואחרי את החמור לצד סילואטת העץ, שלט אור צהוב עם הכיתוב "אני מנוי הארץ" המונח על גופו של החמור ועציץ היוצא ממנו דמות החמור מכוסה בטקסטורה של קקטוס. סביב התערוכה הייתה סערה ציבורית בגלל ציור עם דמותו של בן-גוריון המשוכפלת לארבע ויוצרת צורה של מה שכביכול נטען שהוא צלב קרס. בעקבות זאת פנה משרד התרבות ליועץ המשפטי בממשלה במטרה להסיר את התמיכה הממשלתית בגלריית כברי. ברגע האחרון לפתיחת התערוכה החליטה האוצרת, דרורה דקל, לא לתלות את העבודה.[6]
תערוכות יחיד
- 1997: "אנא חמאר", גלריה כברי, קיבוץ כברי"
- 1999: Made in Palestine כפר האמנים והאומנים, עזה.
- 2000: Made in Palestine גלריה אל-קאהף, בית לחם.
- 2001: "קו 13", המוזיאון לאמנות עכשווית, חיפה.
- 2003: "איחתילאל", גלריית הגר, תל אביב.
- 2013: "אני מנוי הארץ", גלריית כברי, קיבוץ כברי.
קישורים חיצוניים
- "אני מנוי הארץ", אשראף פואחרי.
- 'Station Mueseum', אשראף פואחרי
- טל בן צבי, הגר - אמנות פלסטינית עכשווית, עמותת הגר.
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אשרף פואח'רי".