מייבש כלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייבש כלים בבית פיני

מייבש כלים מורכב מכמה מדפים במטבח, שממוקמים מעל הכיור, עם תחתית פתוחה ומדפים עשויים חוט פלדה, כדי לאפשר לכלים שטופים שהונחו בפנים לטפטף לכיור ולהתייבש באוויר.

בעוד שההיסטוריה המתועדת של הרעיון ידועה משנת 1876 עם בקשת פטנט על ידי ממציא אמריקאי צ'נדלר ושתי, הרעיון זכה לפופולריות בפינלנד בשנות הארבעים של המאה ה-20 על ידי מייג'ו גבהרד, ראש מחלקת משק הבית בפינלנד.

גם גבהרד יצרה ארון ליבוש כלים בשנת 1930. המניע של גבהרד היה כדי לחסוך זמן ומאמץ של נשים; על פי חישוביה עקרת בית פינית השקיעה 30,450 שעות מחייה בשטיפת כלים, וארון ייבוש הכלים הביא לחיסכון בזמן של 50 אחוזים.

גבהרד פיתחה את ארון ייבוש הכלים ב -1944 וב-1945, והמכון החל לייצר את הארונות ולמכור את העיצוב בשנת 1945. ארונות אלה היו עשויים לגמרי מעץ, ועשויים רק בשני גדלים. סטורה אנסו החלה בייצור תעשייתי של הארונות בשנת 1948, ובשנת 1954 הוצג מתלה מחוט פלדה מצופה פלסטיק. מדידות הארונות תוקנו בשנת 1982. ארונות ייבוש כלים הפכו לאביזר סטנדרטי כמעט בכל בית פיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייבש כלים בוויקישיתוף