מיכאל מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל מאיר

מיכאל אלברט מאיר (Michael Albert Meyer, נולד ב-15 בנובמבר 1937) הוא היסטוריון יהודי אמריקאי, פרופסור לתולדות עם ישראל בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי, אוהיו. עמד בראש הקתדרה ע"ש אדולף אוקס להיסטוריה יהודית משך שנים רבות, והחל מ-2009 הוא פרופסור אמריטוס במוסד. ידוע כמומחה לתולדות היהדות הרפורמית ויהדות גרמניה בעת החדשה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר נולד בברלין. בשנת 1941 הצליחה משפחתו למלט עצמה מגרמניה הנאצית, זמן קצר לפני הפסקת הגירת היהודים באוקטובר אותה שנה, ולהגר לארצות הברית. הוא גדל בלוס אנג'לס. מאיר סיים בהצטיינות לימודים לתואר בוגר באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), ובהמשך קיבל דוקטורט בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי בשנת 1964. בין 1964 ל-1967 לימד בשלוחת מוסד זה בלוס אנג'לס, ולאחר מכן הצטרף לסגל הקמפוס הראשי של הקולג' בסינסינטי. הוא מלמד בקביעות גם בשלוחת היברו יוניון קולג' בירושלים (אחת לארבעה סמסטרים) ובמקביל כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים.

מאיר היה ממקימי האגודה ללימודים יהודיים בארצות הברית וכיהן כנשיאה בשנים 1978-1980. בשנים 2003-2006 עמד בראש המועצה המייעצת האקדמית במרכז להיסטוריה יהודית בניו יורק. מאז 1991 הוא מכהן כנשיא בינלאומי של מכון ליאו בק העוסק בחקר יהדות גרמניה וסניפיו בניו יורק, לונדון וירושלים. הוא גם יושב ראש ועדת הפרסומים של הוצאת ההיברו יוניון קולג' ועמית האקדמיה האמריקאית לחקר היהדות. ב-1996 זכה בפרס הקרן הלאומית לתרבות יהודית, בזכות "השפעה ניכרת על עמיתים ותלמידים".

מיכאל מאיר נשוי לרבה הרפורמית מרגלית מאיר. גם בנם הבכור הוא רב רפורמי, ומתגורר בישראל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל מאיר פרסם שורת ספרים בתחומי התמחותו - תולדות יהדות גרמניה והיסטוריה של התנועה הרפורמית, חלקם ככותב וחלקם כעורך. כמו כן פרסם מאות מאמרים בתחומי מחקרו. כמה מספריו תורגמו לעברית:

  • בין מסורת לקדמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תש"ן.
  • צמיחת היהודי המודרני: זהות יהודית ותרבות אירופית בגרמניה, 1824-1729, הוצאת כרמל, ירושלים, תשנ"א.
  • יהדות בתוך המודרניות: חיבורים על ההיסטוריה והדת היהודית, בהוצאת עם עובד, תל אביב, תשס"ז.
  • תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה (עורך), 4 כרכים, מרכז שזר, 2000.
  • כמו כן ערך מאיר מבחר מכתביו של אברהם גייגר, בהוצאת מרכז שז"ר, ירושלים, תש"ם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]