מישל דיוטודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל דיוטודיה
Michel Am-Nondokro Djotodia
לידה 1949 (בן 75 בערך)
מחוז ווקגה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michel Am-Nondokro Djotodia עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה המרכז-אפריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הידידות בין העמים של רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה איחוד הכוחות הדמוקרטיים למען איחוד (הרפובליקה המרכז-אפריקאית), Séléka CPSK-CPJP-UFDR עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות
  • עיטור ההכרה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מישל אם-נונדוקרו דיוטודיה (Michel Am-Nondokro Djotodia; נולד ב-1949 בקירוב) הוא פוליטיקאי שמינה את עצמו לנשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית בין השנים 2013 ל-2014. הוא היה המוסלמי הראשון שכיהן בתפקיד זה במדינה, שרוב אזרחיה נוצרים.[1] דיוטודיה היה ממנהיגי קואליציה חדשה של קבוצות מורדים מוסלמים, סלקה (Séléka).[2][3][1] בדצמבר 2012, האשימה סלקה את הנשיא פרנסואה בוזיזה באי-עמידה בהסכמי השלום ופתחה מלחמה שהובילה לכיבוש ערים, כולל עיר הבירה.[4] בפברואר 2013, בעקבות הסכם שלום, דיוטודיה מונה כסגן ראשון לראש הממשלה ולשר להגנה לאומית. כשהסכם השלום התפרק, סלקה כבשה את בנגי ודיוטודיה תפס את השלטון ב-24 במרץ 2013.[2] הוא הבטיח להוביל את המדינה לבחירות חדשות שבהן הוא לא יהיה מועמד. אך, תקופת כהונתו התאפיינה בהסלמה באלימות העדתית, ובסופו של דבר הופעל עליו לחץ להתפטר על ידי מנהיגי האזור והוא סיים את תפקידו ב-10 בינואר 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל דיוטודיה נולדה במחוז ואקאיה (Vakaya)[5] שבאפריקה המשוונית הצרפתית (רפובליקה המרכז אפריקאית של ימינו), בשנת 1949.[1] הוא בן הדת המוסלמית, מיעוט דתי ברפובליקה המרכז אפריקאית, הנוצרית ברובה. הוא חי בברית המועצות כעשור.[1] בזמן שהותו שם, למד ורכש שליטה מספר שפות, התחתן והוליד ילדים.[6][7] כשחזר לארצו הוא נתפס כאדם אינטלקטואלי, בעל שאיפות פוליטיות אך לא ידוע מחוץ לאזור הולדתו.[8] בשנות השמונים, דיוטודיה עבד כפקיד מס,[9][7] וניסה פעמיים, ללא הצלחה, להיבחר כנציג אזורו לפרלמנט.[9] בהמשך עבד דיוטודיה במשרד התכנון ואז במשרד החוץ.[10]

בשנת 2006 דיוטודיה החל להיות פעיל בקבוצות מורדים והיה אחד המייסדים והחברים המובילים של קבוצת המורדים "איחוד הכוחות הדמוקרטיים למען אחדות", שהצטרפה לקבוצות אחרות שהתנגדו לממשלה במלחמת האזרחים שהחלה 2004 (אנ'). במהלך המלחמה הוא שהה בבנין ושם נעצר, ללא משפט, בהוראת הנשיא.[11] המרד הופסק בסיוע כוחות צרפתיים ב-2007, נחתם הסכם שלום ודיוטודיה שוחרר מהכלא ב-2008.[9]

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012, דיוטודיה היה ממנהיגי קואליציית המורדים סלקה. הם האשימו את הממשלה באי-עמידה בהסכמי השלום,[12] והחלו לפעול באלימות. סלקה השתלטו במהירות על חלקים גדולים מהמדינה. המורדים שרפו כפרים נוצריים, רצחו ואסרו רבים במהלך המרד.[13] בשיחות השלום בינואר 2013 הסכים הנשיא בוזיזה למנות ראש ממשלה מהאופוזיציה ולשלב את המורדים בממשלה. בעקבות משא ומתן, ב-3 בפברואר 2013, מונתה ממשלת אחדות לאומית, בראשות ראש הממשלה בניקולס טיאנגאייה. הנשיא היה אמור להישאר בתפקידו עד 2016.[14] הממשלה הורכבה מתומכי בוזיזה, נציגי אופוזיציה ומורדים. דיוטודיה קיבל את תפקיד סגן ראש הממשלה[9] ושר הביטחון.[15]

נשיאוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחודשיים לאחר חתימת הסכם השלום, במרץ 2013, כשקואליציית המורדים סלקה איימה להתחיל להלחם אם דרישותיהם לא יענו. כן, המורדים מנעו מחמשת השרים שלהם, כולל דיוטודיה, לחזור לבנגי האולטימטום הגיע כאשר המורדים החליטו גם לעכב את חמשת שרי הממשלה שלהם מלשוב לבירה משיחות על תהליך השלום בעיירה סיבוט. דיוטודיה טען שאנשי הצבא קיבלו את ההחלטה, והוא לא היה מעורב בה.[9] לאחר ימים של לחימה, המורדים כבשו את בנגווי ב-24 במרץ 2013, ואילצו את הנשיא בוזיזה לברוח מהמדינה,[16] ודיוטודיה הכריז על עצמו כנשיא.[15] דיוטודיה אמרה שתהיה תקופת מעבר של שלוש שנים ושטיאנגאיי תמשיך לכהן כראש ממשלה.[17] אולם, כעבור יומיים דיוטודיה השעה את החוקה ופיזר את הממשלה והאספה הלאומית.[18] ממשלה חדשה נבחרה בראשות ראש הממשלה הקודם, בניקולס טיאנגאייה.

מנהיגי מדינות באפריקה הכריזו שהם לא מכירים בדיוטודיה כנשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית.[19] במשא ומתן עם מדינות האזור הוחלט שתקום מועצה זמנית בת 105 נציגים לתקופה של 18 חודשים שלאחריהן ייערכו בחירות חדשות. דיוטודיה הסכים להצעה והמדינות הכירו בו כראש המדינה ולא כנשיא.[20] קואליציית המורדים סלקה המשיכה לתקוף אזרחים, ואלימות בין נוצרים ומוסלמים נמשכה במדינה. דיוטודיה לא הצליח להביא להרגעת האלימות ובלחץ מדינות האזור הוא פרש מתפקידו ב-10 בינואר 2014 ועזב את המדינה לבנין.[21]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל דיוטודיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Central African Republic: Religious tinderbox, BBC, ‏4 November 2013
  2. ^ 1 2 Smith, David (2013-11-22). "Unspeakable horrors in a country on the verge of genocide". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-04-27.
  3. ^ The Economist: "The Central African Republic - Ever darker" 8 November 2013.
  4. ^ Zuma joins regional leaders over crisis in Central African Republic | African News | BDlive, web.archive.org, ‏2013-04-21
  5. ^ François Soudan, Duel entre François Bozizé et Michel Am Nondokro Djotodia, leader de Séléka, ‏24/12/20212
  6. ^ KRISTA LARSON, C. African Republic rebel leader faces challenges, ‏Mar 28, 2013
  7. ^ 1 2 "Meet the polygot who just took over the Central African Republic". Christian Science Monitor. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2024-04-27.
  8. ^ Lombard 2013.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Scott Sayare, "Mystery Shrouds Rise and Aims of Rebel at Helm of Central African Republic", The New York Times, 14 April 2013, page A11.
  10. ^ Patrick Fort, "Djotodia: Central Africa's rebel boss-turned-president", AFP, 13 April 2013.
  11. ^ "Profile: Central African Republic's Michel Djotodia". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-03-26. נבדק ב-2024-04-28.
  12. ^ CAR rebels 'seize' presidential palace - Africa - Al Jazeera English, web.archive.org, ‏2013-03-24
  13. ^ Tim Lister, Religious violence in CAR plagues ‘most abandoned people on earth’, CNN, ‏2013-12-12 (באנגלית)
  14. ^ Р. И. А. Новости, Новым премьер-министром ЦАР стал представитель оппозиции, РИА Новости, ‏20130117T1958 (ברוסית)
  15. ^ 1 2 Michel Djotodia: Bangui’s new strongman, France 24, ‏2013-03-25 (באנגלית)
  16. ^ Press, Associated (2013-03-24). "Central African Republic president flees as rebels enter Bangui". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-04-29.
  17. ^ Aboa 2013.
  18. ^ "CAR rebel head Michel Djotodia 'suspends constitution'". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-03-26. נבדק ב-2024-04-29.
  19. ^ Reuters (2013-04-04). "Regional Leaders Refuse to Recognize Rebel Head in Central African Republic". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-04-29.
  20. ^ Regional leaders recognise C.African Republic rebel chief, Reuters.com, ‏April 18, 2013
  21. ^ Madjiasra Nako and Paul-Marin Ngoupana, Celebrations in Central African Republic as leader resigns, Reuters.com, ‏January 10, 2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מישל_דיוטודיה&oldid=38568091"