מסלול הליוצנטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת השמש. ניתן לראות את מסלוליהם ההלויוצנטריים של כל כוכבי הלכת (לא בקנה מידה).

מסלול הליוצנטריאנגלית: Heliocentric orbit) הוא מסלול סביב השמש (הליו - helios, ביוונית עתיקה: השמש; צנטרי - centric, ביוונית עתיקה: מרכז). כל כוכבי הלכת, השביטים והאסטרואידים במערכת השמש שלנו נמצאים במסלולים הליוצנטריים, כמו גם לא מעט גשושיות ופסולת חלל. ירחי כוכבי הלכת לעומת זאת אינם נמצאים במסלולים הליוצנטריים אלא במסלולים סביב כוכב הלכת שלהם. החריג היחיד במקרה זה הוא הירח של כדור הארץ, שהוא הירח היחיד במערכת השמש שמהירותו סביב השמש (קרוב ל-30 ק"מ בשנייה)[1] גדולה ממהירותו סביב כוכב הלכת שלו (כדור הארץ, מעט יותר מק"מ אחד בשנייה),[2]' כך שניתן לטעון כי מסלולו של הירח הוא קודם כל הליוצנטרי.

נקודות האפסיד במסלול הליוצנטרי נקראות אפהליון ופריהליון.

מסלול הליוצנטרי פנימי הוא מסלול הליוצנטרי הנמצא בתוך מסלולו ההליוצנטרי של כדור הארץ, לדוגמה מסלול של נוגה. מסלול הליוצנטרי חיצוני הוא מסלול הליוצנטרי הנמצא מחוץ למסלולו ההליוצנטרי של כדור הארץ, לדוגמה מסלולו של מאדים.

אף על פי שנוח לחשוב על מסלול סביב השמש, למעשה הגופים במערכת השמש, כולל השמש עצמה, מקיפים למעשה את מרכז המסה של מערכת השמש. תופעה דומה במערכות שמש רחוקות מאפשרת את זיהויים של כוכבי לכת חוץ-שמשיים על ידי שיטת המהירות הרדיאלית (Radial velocity method), דהיינו השפעת כוכב הלכת על מהירותו של כוכב האם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]