צומת נצרים
| תאריך הקמה | המאה ה-20, 2024 |
|---|---|
| מיקום | מסדרון נצרים, חבל עזה |
| כבישים במחלף |
 דרך סלאח א-דין (חלק מכביש 4 עד 2005)ציר קרני-נצרים (עד 2005) כביש 749 (2024) |
| אתרים סמוכים |
מוצב מגן 3 (עד 2005) מחסום צומת נצרים (2024) |
| קואורדינטות | 31°28′11″N 34°25′54″E / 31.469611111111°N 34.431527777778°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   צומת נצרים | |
  | |
צומת נצרים (מכונה על ידי העזתים בערבית צומת שוהדא,[1] مفرق الشهداء, בתרגום לעברית: צומת הקדושים) הוא הצומת שבהצטלבות בין כביש 749 לדרך סלאח א-דין במסדרון נצרים שברצועת עזה. הצומת קיימת מאז פרץ צבא הגנה לישראל את כביש 749 בתחילת 2024, במהלך הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל.
בצומת נמצא מחסום סלאח א-דין (כפי שהוא מכונה בשפות זרות) של צה"ל, שתפקידו למנוע מעבר מחבלים, אמצעי לחימה ועזתים לצפון רצועת עזה. המחסום הוא אחד משני המחסומים של צה"ל לאורך ציר 749, ואחד מתוך מערך מספר בסיסים צה"ליים בתוך מסדרון נצרים. כיום המחסום מאויש על ידי חטיבת הנח"ל.
בעבר היה הצומת כ-673 מטרים דרומה ממקומו הנוכחי, בהצטלבות בין דרך סלאח א-דין לציר קרני-נצרים, שהיה הציר היחיד שאפשר מעבר לנצרים. הציר כולו, ובעיקר הצומת, היו מוקד לפיגועים רבים, ופונו יחד עם היישוב נצרים בביצוע תוכנית ההתנתקות ב-2005. באותה הצומת היה מוצב מגן 3 של צה"ל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מוצב |
| מיקום | דרך סלאח א-דין, מסדרון נצרים |
| בשימוש פעיל | לא |
| תאריך הריסה | 2003 |
| בעלות נוכחית |
 ישראל |
| קרבות |
האינתיפאדה הראשונה האינתיפאדה השנייה |
|
(למפת מערב הנגב רגילה) צומת נצרים | |
| | |
עד האינתיפאדה השנייה (עד 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הסכמי אוסלו והקמת מעבר קרני ב-1994, הפך היישוב נצרים ומעט מסביבותיו למובלעת, כאשר כל מעבר פנימה והחוצה ממנו הייתה מוכרחת להיעשות רק דרך ציר קרני-נצרים, כביש הרוחב שעבר בצומת.
מצב זה הוביל להתקפות טרור רבות של מחבלים עזתים נגד הציר ונוסעיו. פיגועים רבים התרחשו בצומת. אזור זה, כמו גם מעבר קרני שחיבר את הציר לישראל, היה יעד מועדף לפיגועים ולהפגנות אלימות של עזתים.[2] בצמוד לצומת היה מוצב מגן 3, שכונה גם "סמבה", של צה"ל. מטרתו הגנה על השיירות האזרחיות שעשו דרכם לנצרים וממנו.
כחלק מההסכם הצבאי בהסכמי אוסלו היו כוחות משותפים וסיורים משותפים של צה"ל והמשטרה של הרשות הפלסטינית על ציר נצרים.
ב-11 בנובמבר 1994 אירע בו פיגוע ההתאבדות בצומת נצרים שבו נרצחו שלושה חיילים.[3] המחבל עבר בעמדת בידוק של המשטרה של הרשות הפלסטינית לפני שהגיע לצומת וביצע את הפיגוע. לאחר הפיגוע בוצעו עבודות שיפור בכביש, כמו הקמת עמודי תאורה ומסלולים נפרדים, במטרה להקל על המצב הביטחוני בו.
ב-14 בנובמבר הוחלט בצה"ל לעזוב את מוצב מגן 3 ולעבור לעמדה סמוכה לצומת, שתפקידה להשגיח על הישראלים שנעים על הכביש, זאת במסגרת הסכם מקומי בין המפקד על הצומת מצד צה"ל ובין מפקד המשטרה הפלסטינית, שקובע שכאשר מתקיימת תהלוכה או הפגנה של חמאס מול המוצב, צה"ל יפנה את העמדה הזאת, והאחראית למצב תהיה המשטרה הפלסטינית.[4] באותו יום, במסגרת אותה מחאה של ארגון הטרור חמאס מול המוצב, נתנו השוטרים העזתים של הרשות להמונים המוחים להשתלט על המוצב לכמה שעות, והונפו עליו דגל חמאס ודגל אש"ף. בימין הישראלי התרעמו על הנפת הדגלים על מוצב ישראלי, והעבירו ביקורת על התפיסה הביטחונית של ישראל ועל נוהל העברת המוצב לידי הרשות.[5]
ב-19 בנובמבר נרצח חייל צה"ל מירי מחבלים ממכונית חולפת על עמדת צה"ל בצומת. חמאס לקח אחריות לפיגוע.[6]
ב-29 במרץ 1995, בפיגוע ירי ודריסה מזרחית לצומת ובקרבתו נרצחו 2 ישראלים על ידי מחבל עזתי שנגח את משאיתו לתוך הג'יפ שלהם שנסע שיירה וירה לעברם.[7][8]
במהומות מנהרת הכותל ב-1996, שפרצו כתגובה של הרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת כתגובה לפתיחתה של מנהרת מוצא ממנהרות הכותל למעבר תיירים, היו קרבות בצומת בין 30 עד 70 חיילי צה"ל לעשרות אלפי מחבלים עזתים ומחבלי משטרת הרשות הפלסטינית, כשהמחבלים יורים לעבר חיילי צה"ל וזורקים לעברם בקבוקי תבערה.[9]
הפגנות העזתים במקום היו תכופות, ובמקרים רבים גלשו לאלימות. ב-19 במאי 2000, לדוגמה, במהלך הפגנה אלימה שגרתית בצומת, נורתה אש חיה מקרב ההמון לעבר חיילי צה"ל. נעשה ניסיון לברר אם היורים היו מחבלים מוחים או מחבלים שוטרים של הרשות הפלסטינית, שלכאורה לא משתמשת בנשקה נגד ישראל.[10]
באינתיפאדה השנייה (2000-2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-20 מטרים דרומית למוצב מגן 3 שכנה עמדה של המשטרה העזתית, ולידה מג"ב, כאשר בשלב מסוים, לאחר פיצוץ בין מג"ב לשוטרים, הוחלט להרחיק את מג"ב מהמקום. צפונית למוצב היה מפעל שהגדר שלו גבלה בגדר המוצב. במוצב עצמו היו בו שלושה מגדלי שמירה, שלוש תעלות, שתי מכולות גדולות בהן ישנו החיילים, ואת אמצע המוצב כיסה גג פח. 20 מטר צפונית–מערבית למוצב היו "בנייני התאומים", מבנים בגובה חמש קומות כל אחד, שנבנו על ידי העזתים במטרה לשלוט על המוצב מלמעלה. התיאור כמתואר בתרשים.[11]
בספטמבר 2000, התחילה האינתיפאדה השנייה. עם תחילתה קיימו המשטרה של הרשות הפלסטינית יחד עם מאות עד אלפי עזתים הפרות סדר נרחבות בצומת, הכוללות מחאות אלימות, זריקת בקבוקי תבערה וניסיונות חדירה למוצב, גם על ידי ילדים, כאשר המוצב מוחזק על ידי חיילים מפלחה"ן גבעתי ומגדוד חרב. הפרות סדר אלו נמשכו שמונה ימים. באותם ימי הפרות סדר לא ניתן היה להגיע למובלעת נצרים הנצורה אלא במסוק, ורק בשעות הלילה. תושבי היישוב הסתגרו עם ילדיהם בבתיהם, ופלוגה נוספת של מג"ב הגיעה לשמור עליהם.[12] חיילים ששהו במקום העידו שנפתחה עליהם אש מכיוון הצומת, מכיוון עמדת משטרת הרשות, מ"בנייני התאומים" שמעל המוצב, ואף נזרקו לעברם מטעני תופת מאולתרים מכיוון המפעל. החיילים נלחמו בעוז והצליחו להרוג כ-100 מחבלים, ולחלקם הוענקו צל"שים על מעורבותם בקרבות.
ב-30 בספטמבר, באחת מהפרות הסדר, שוטרי הרשות הפלסטינית תפסו עמדות והחלו בירי לעבר המוצב, שפתח חילופי אש בין צה"ל למחבלי משטרת הרשות הפלסטינית. במשך הקרבות אישרו להביא לחיילי צה"ל מסוקים צבאיים, שירו טילים ל"תאומים" ולמפעל. החיילים גם קיבלו עזרה בלחימה מהיישוב נצרים. הרשת הצרפתית France 2 טוענת כי בחילופי האש, ותוך מאמצו של המוצב להגן על עצמו, נהרג מוחמד א-דורה מאש צה"ל.[13] אולם, ממצאים וחקירות האירוע עולה כי א-דורה לא נפגע, והאירוע בוים על ידי הרשת במטרה להכפיש את ישראל, ואם א-דורה כן נפגע – היה זה מאש המחבלים העזתים.
מעט יותר מחודש אחר כך, ב-8 באוקטובר, פוצץ צה"ל את "בנייני התאומים" והרס את המפעל, בו ייצרו לבנים, בעזרת דחפור.[14] יומיים אחר כך פוצץ גם את שרידי "התאומים", מחשש לקריסת קירותיהם.[15] למרות הריסת המבנים, התקפות המחבלים העזתים על הצומת לא פסקו לגמרי.[16]
פיגועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפנות בוקר ה-30 בינואר 2001 פוצצו חיילי צה"ל בצומת "עגלת תופת": עגלה בה מטען חבלה גדול הרתומה לחמור. החמור מת.[17]
ב-13 במרץ 2002 נהרגו שלושה חיילים בטנק מפיגוע של פיצוץ מטען חבלה כשפתחו את ציר נצרים, בפעם השנייה בתוך חודש. המטען הוסתר על מבנה הסמוך לציר.[18] ב-16 במרץ חיסל צה"ל שלושה מחבלים שהיו בדרכם לבצע פיגוע במוצב.[19] פחות מחודש אחר כך, ב-5 באפריל, נורתה פצצת מרגמה לעבר המוצב, ללא נפגעים או נזק.[20]
ב-31 ביולי 2003 החל צה"ל בפירוק המוצב, אותו החליף מוצב חדש יותר 200 מטרים דרומה, מצידו האחר של הצומת.[21]
ב-30 ביוני 2004 חיסל צה"ל חמישה מחבלים עזתים בשכונת זייתון, עזה, הסמוכה למוצב, שהיו בדרכם למוצב.[22]
ההתנתקות (2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות
בימין הישראלי הועברה ביקורת קשה לגבי התנהלות צה"ל בציר נצרים: בתים ומפעלים עזתיים הצמודים לכביש הם אלו שאפשרו את קיומם של מרבית התקיפות והפיגועים על הכביש, ובהרבה מקרים צה"ל הגיב והרס את המקרים רק לאחר מעשה, כאשר בשאר המקרים לא הרס את המבנים ששימשו מסתור למחבלים.[18]
בראייה כוללת, מספר הפיגועים הגדול בצומת בפרט, ובשטחי B ברצועת עזה בכלל (בהם נדרשו ישראלים לעבור כדי להגיע למובלעות הישראליות גוש קטיף ונצרים ברצועה), יצרו דיון ציבורי סביב השאלה מה הוא הגורם לפיגועים אלה: הימין הישראלי טען שהסיבה לפיגועים היא הסכמי אוסלו, ואם הרשות הפלסטינית לא הייתה מוקמת והצומת והציר המוביל אליה וממנה היו נשארים בשלטון ישראלי מלא – אזי השליטה הישראלית עליהם הייתה פשוטה יותר, והפיגועים היו נמנעים. כהוכחה לטענתם ציינו בימין את הקפיצה בכמות ובאכזריות הפיגועים מאז נחתמו אותם הסכמים ועד לאותה תקופה. מנגד, טענו בשמאל כי הבעיה איננה השלטון הערבי – אלא היישובים הישראלים בחבל עזה. טענתם הייתה כי אם צה"ל ייסוג מהרצועה ויפנה את היישובים הישראלים ממנה – לא יוכלו להיות בה פיגועים נגד ישראלים, כי לא יהיו בה ישראלים. אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל באותה תקופה, נבחר לתפקידו כשהוא מצדד בעמדת הצד הימני, ומבטיח כי "דין נצרים כדין תל אביב". בעברו אף היה אחד הדוחפים העיקריים להקמת נצרים, כ-30 שנים קודם לכן. ברם, במהלך כהונתו השתנתה תפיסתו הביטחונית, והוא עבר לתמוך בעמדת השמאל – וביצע אותה במלואה:
באוגוסט 2005 עקרה ישראל את כל יישוביה ותושביה מחבל עזה במסגרת ביצוע תוכנית ההתנתקות – יציאת צה"ל מרצועת עזה ופינוי כל היישובים היהודיים שהיו בה. הצומת פונתה מישראלים, אולם נשארה קיימת.
במלחמת חרבות ברזל (2024)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 באוקטובר 2023 פורסם כי טנקים של צה"ל הגיעו לצומת נצרים.[23]
לאחר כיבושו המחודש של מסדרון נצרים במלחמת חרבות ברזל, ותוך כדי הרחבתו, החלו בצה"ל בסלילת כביש 749 (ציר נצרים) לאורכו של המסדרון ובהקמת מגננים, אנטנות, 2 עמדות בידוק לעזתים העוזבים את צפון הרצועה ("נקזים"), וסמוך אליהן בסיסים צבאיים. הנקזים והבסיסים הוקמו בחיבורים בין כביש 749 לצירים האורכיים החשובים ברצועת עזה: דרך סלאח א-דין ודרך א-רשיד.
הנקז בצומת זו הוא המזרחי מבין השניים, ונתפסו בו מחבלים רבים ואמצעי לחימה. הנקז מכונה בתקשורת הזרה ובשפות זרות "מחסום סלאח א-דין", על שם הדרך בה נמצא.
המחסום הוא אחד ממספר בסיסים צה"ליים בתוך מסדרון נצרים שידועים כיום לציבור.
המחסום היה בהקמה במהלך 2024, והוא חלק ממערך בסיסים בהקמה במסדרון שמטרתם שליטה על השטח והגברת היכולת לצאת למבצעים צבאיים ברצועה ביעילות. רוב הבסיסים מכונים "במ"קים" – בסיס מבצעי קטן.[24]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צומת נצרים, באתר עמוד ענן
- ^ חנן גרינווד, "היום שאחרי" כבר כאן: כך צה"ל קובע עובדות בשטח הרצועה, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2024
- ^ עמוס הראל, 3 חיילים נהרגו בפיצוץ טנק נוסף בנצרים, באתר הארץ, 14 במרץ 2002
- ^ ז. הצעות לסדר-היום האירועים בעזה והתקרית בצומת-נצרים, באתר הכנסת, כ' בכסלו ה'תשנ"ה, 23 בנובמבר 1994
- ^ ה. הצעות לסדר-היום תקיפת חייל המילואים ברמאללה והתגובות על האירוע, באתר הכנסת, י"ח בטבת ה'תשנ"ה, 21 בדצמבר 1994
- ^ קורות החיים של גיל דדון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ קורות החיים של ג'מאל סוילאת, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ Amit, ניצן כהן - עמותת הכומתות הירוקות | משמר הגבול, באתר greenberets.co.il
- ^ יונתן בן אברהם, השתתף בקרב קשה ב-1996 – וכעת הוכר כנכה צה"ל, ד' בטבת ה'תשפ"ב, 8 בדצמבר 2021
- ^ חילופי אש בין צה"ל לפלסטינים בצומת נצרים - וואלה חדשות, באתר וואלה, 19 במאי 2000
- ^ טל זגרבה, זרקו עלינו מטענים ובלוני גז. האירוע תפס מימדים מפלצתיים, באתר אתר הגבורה, 2 ביולי 2010
- ^ רון בן ישי, טעינו באינתיפאדה השנייה, כך נמנע את הבאה, באתר ynet, 10 בספטמבר 2020
- ^ טל זגרבה, שוטר פלסטיני עשה עם האצבעות 'חכו חכו'. משהו עמד להתרחש, באתר אתר הגבורה, 12 במרץ 2010
- ^ 8.10.200: צה"ל פוצץ את בנייני "התאומים" בנצרים, באתר ynet, 8 באוקטובר 2000
- ^ צה"ל פוצץ את בנייני התאומים בצומת נצרים, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2000
- ^ כתבה מתוך בטאון חיל ההנדסה על מבצע "אח ורע" - פיצוץ בנייני התאומים בצומת נצרים, באתר פרש
- ^ פליקס פריש, נצרים: חיילי צה"ל פוצצו עגלת תופת רתומה לחמור, באתר ynet, 30 בינואר 2001
- ^ 1 2 עמוס הראל, 3 חיילים נהרגו בפיצוץ טנק נוסף בנצרים, באתר הארץ, 14 במרץ 2002
- ^ נהרגו 3 מחבלים בדרכם לביצוע פיגוע בנצרים - וואלה חדשות, באתר וואלה, 16 במרץ 2002
- ^ פצצת מרגמה נורתה לעבר מוצב צה"ל בצומת נצרים אין נפגעים - וואלה חדשות, באתר וואלה, 5 באפריל 2002
- ^ צה"ל מפרק את המוצב בצומת נצרים, מסמלי האינתיפאדה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003
- ^ צה"ל הרג חמישה מחבלים שהתקרבו לצומת נצרים, באתר הארץ, 1 ביולי 2004
- ^ ערוצים פלסטינים לא רשמיים בדיווח דרמטי:, באתר אבו עלי אקספרס, 30 באוקטובר 2023
- ^ חנן גרינווד, "היום שאחרי" כבר כאן: כך צה"ל קובע עובדות בשטח הרצועה, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2024
| בסיסי ומחסומי צה"ל ברצועת עזה | ||
|---|---|---|
| לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות (עד 2005) | מחנה נוריה • בסיס נצרים • מוצב אלוף • מוצב חרדון • מוצב טרמית • מוצב JVT • מוצב מגן 3 (סמבה) • מוצב אורחן | 
|
| ממלחמת חרבות ברזל (2023 והלאה) | בסיס נצרים • בסיס ג'וחור א-דיכ • בסיס בקרבת אל-מוע'ראקה • מחסום נצרים • מחסום צומת נצרים | |