מרגרט גיליס
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1803 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 1887 (בגיל 83) קרוקהאם היל, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
בית הקברות הייגייט |
| בן או בת זוג |
Thomas Southwood Smith |
  | |
מרגרט גיליס (באנגלית: Margaret Gillies; 7 באוגוסט 1803 – 20 ביולי 1887) הייתה מיניאטוריסטית וציירת צבעי מים סקוטית ילידת לונדון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיליס הייתה בתם השנייה של ויליאם גיליס, סוחר סקוטי בלונדון, ואשתו שרלוט הסטר בונור (מתה ב-1811), בתו של תומאס בונור. לאחר שאיבדו את אמם, כשמרגרט הייתה בת שמונה, ואביהן נכשל בעסקיו, היא ואחותה הגדולה, מרי (1800–1870), הועברו לטיפולו של דודם, אדם גיליס, לורד גיליס. הם חונכו על ידו, ולאחר מכן הוצגו לאנשי אדינבורו.[1][2]
לפני שמלאו לה עשרים החליטה גיליס להתפרנס בעצמה, וחזרה עם אחותה לבית אביה בלונדון. מרי גיליס הפכה לסופרת, בעוד מרגרט פנתה לכיוון של אמנית מקצועית. היא קיבלה שיעורים בציור מיניאטורי מפרדריק קרויקשנק, וצברה מוניטין. הסגנון של קרויקשנק התבסס על זה של אנדרו רוברטסון.
בתחילת שנות ה-30 תומאס סאות'ווד סמית', רופא, וחלוץ בשיפור בריאותם של העניים, במיוחד בלונדון, נפרד מאשתו השנייה, מרי, והלך לגור עם מרגרט ואחותה מרי.
מפקד האוכלוסין של 1841 מתעד כי מרגרט גיליס כבת 35 גרה ב-Hortet's Terrace, St.Pancras עם תומאס סמית' בן 50, גרטרוד היל בת 3, הרייט לב 21 ושרה הארגרוב בת 15.[3] מרגרט גיליס איירה ב-1842 את הדו"ח הראשון של סמית' כמפקח מכרות, בסיור בלסטרשייר ובמערב יורקשייר.[4]
היא נסעה בשנת 1851 לפריז לשנה, שם עבדה באולפן של ארי שפר ואחיו, ובשובה לאנגליה הציגה כמה דיוקנאות בצבעי שמן. לאחר מכן היא התמקדה בציור בצבעי מים, ובדרך כלל בחרה בנושאים ביתיים, רומנטיים או סנטימנטליים, שבזכותם היא הייתה ידועה. היא הצטרפה לאגודת האמניות ב-1856.[1]
ב-1854, עקב מצבם הכספי הרעוע, מרגרט וסמית' עברו למקום אחר, אך מרגרט גיליס המשיכה להחזיק בסטודיו ברחוב סאות'המפטון מס' 6, ליד כיכר פיצרוי.[5] מפקד האוכלוסין של 1861 מתעד את מרי גיליס 60, סופרת ומרגרט גיליס 56, אמנית בצבעי מים, גרות בבית הית', וויברידג' עם תומאס ס סמית', 72, רופא ואלמן, בנו הרמן סמית' 40, סוחר יין, נכדתו גרטרוד היל 23 ,וכן טבחית ומשרתת. תומאס סאות'ווד סמית' מת בפירנצה, איטליה ב-1861.[2]
לאחר מותו של סמית', גרו מרגרט ומרי גיליס שנים רבות בהמפסטד, והתפללו בקפלה האוניטרית, רוסלין היל. גר איתן צ'ארלס לווס, בנו של ג'ורג' לווס המאהב של ג'ורג' אליוט, ואשתו גרטרוד, נכדתו של סאות'ווד סמית'.[5] מרי נפטרה ב-1870 ובתחילת 1887. מרגרט עברה לקנט, שם נפטרה מאוחר יותר באותה שנה, ב-20 ביולי, לאחר מחלה של כמה ימים.[1]
בין תלמידיה הייתה מריאן אמה צ'ייס,[6] והיא נתנה עידוד מוקדם לאנה מרי האויט[7] ולפורטרטיסטית מרי פילד, אשתו של האדריכל הוראס פילד.
בשנת 1866 מרגרט קנתה חלקת קבר בצד המערבי של בית הקברות הייגייט עבור תינוק שנולד מת של צ'ארלס וגרטרוד לווס. מרי נקברה מאוחר יותר בקבר זה ב-23 ביולי 1870. בקבר הסמוך נחה קרוליין סאות'ווד היל (נקברה ב-3 בינואר 1903). בתו של סאות'ווד סמית' ואמם של הרפורמטורים החברתיים מירנדה היל ואוקטביה היל, שהקימה את ה-National Trust. האפר של בתה הצעירה של קרוליין פלורנס הייתה הקבורה האחרונה בדצמבר 1935. אף שמרגרט גיליס מונצחת על הקבר הזה, היא קבורה במקום אחר, ככל הנראה בקרוקהם היל.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שהייתה בת 24, גיליס הוזמנה לצייר מיניאטורה של המשורר ויליאם וורדסוורת', ושהתה במחיצתו במשך מספר שבועות. יש לה שלושה ציורי שמן באוספים הלאומיים הבריטיים - באבריסטווית', נוטינגהאם ובגלריה הלאומית לפורטרטים.
במהלך שנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 גיליס הייתה אמנית דיוקנאות, ושנים רבות ברציפות תרמה ציורים לתערוכות של האקדמיה המלכותית.[8] הנושאים שלה כללו דמויות פמיניסטיות כמו מרי לימן גרימסטון, מרי האויט ובתה אנה מרי האויט, הארייט מרטינו היא גם ציירה את המשורר והמבקר ריצ'רד הנגיסט הורן ואת הסופרת אן מארש-קלדוול.
דיוקנו של צ'ארלס דיקנס, שצויר בתקופה שבה כתב את מזמור חג המולד, היה בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית לאמנויות ב-1844. הציור התגלה מחדש בדרום אפריקה, ונרכש ושוחזר על ידי סוחר האמנות פיליפ מולד ב-2018.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Stephen, Leslie, ed. (1890). "Gillies, Margaret" . Dictionary of National Biography. Vol. 21. London: Smith, Elder & Co.
- ^ 1 2 Yeldham, Charlotte. "Gillies, Margaret Southwood". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press
- ^ Rogers, Helen (2017). Women and the People: Authority, Authorship and the Radical Tradition in Nineteenth-Century England. Routledge
- ^ Darley, Gillian. Octavia Hill: Lessons in Campaigning.” Octavia Hill, Social Activism and the Remaking of British Society, edited by Elizabeth Baigent and Ben Cowell, School of Advanced Study, University of London, London, 2016, pp. 27–44, at p. 31.
- ^ 1 2 Hayes, David (2009). "From Southwood Smith to Octavia Hill: a remarkable family's Camden years". Camden History Review. 33: 9.
- ^ Yeldham, Charlotte. "Chase, Marian Emma". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ Hirsch, Pam. "Howitt, Anna Mary". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ Orr, Clarissa Campbell (1995). Women in the Victorian Art World. Manchester University Press. p. 61.
- ^ "Charles Dickens: The Lost Portrait Now Open". Philip Mould.