משל הצפרדע והעקרב
הצפרדע והעקרב הוא משל מפורסם שמחברו אינו ידוע, ומיוחס בטעות לאיזופוס[1], על אף שלא ידוע נוסח שלו לפני המאה ה-19. המשל מציג גישה מהותנית לחיים.
הצפרדע והעקרב רצו לחצות נהר: העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, וזו סירבה עקב כך שחששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב אכן עקץ את הצפרדע, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "מצטער, אבל לא יכולתי להתאפק. זה הטבע שלי".
מסקנת המשל – העקרב אינו יכול לשנות את טבעו, והנמשל – אין לצפות שאדם ישנה את טבעו, גם אם הוא מבטיח שישתנה.
לאיזופוס שני משלים דומים: האחד עוסק בעכבר וצפרדע והאחר באיכר ובצפע.
המשל במקורות היהודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד הבבלי במסכת נדרים מובא המשל אך עם מסר שונה לחלוטין מהמסר בגרסה הנפוצה:
שְׁמוּאֵל חַזְיַיהּ לְהָהוּא קְרוּקִיתָא דְעַקְרַבָּא יְתִיבָא עַל אַקְרוּקְתָּא וְעָבְרָה נַהֲרָא טָרְקָא גַּבְרָא וּמָיֵית קָרֵי עֲלֵיהּ "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם" (תהילים פרק קי"ט פסוק צ"א).
— דף מ"א עמוד א'
ביאור: העקרב נעזר בצפרדע כדי לחצות את הנהר ולהרוג אדם שנגזר עליו למות. וזה מוכיח שכשנגזר על אדם למות, המוות שלו חייב להתקיים אפילו אם הטבע ישנה ממנהגו לצורך כך.[2]
