המאה ה-19
| מאות: ► המאה ה-18 • המאה ה-19 • המאה ה-20 ◄ |
| עשורים: |
| שנים: ► • 1799 • 1800 • 1801 • 1802 • 1803 • ◄ |
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך ובפרט מתבצע שינוי במבנה וסידור הפרקים והמידע (מומלץ לא לשנות מבנה פרקים מבלי להתייעץ בדף השיחה). הערך פתוח לעריכה.
| |
המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.
התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.
מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. בריטניה בעלת הכלכלה החזקה ביותר במאה זו ונהנתה משיעורי צמיחה חסרי תקדים, אולם גם ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית בולטת[1]. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה. התפתחות הקולוניאליזם האירופאי מביאה איתה גם להתפשטות ערכים אירופאים כמו הנצרות או תפיסות ליברליות[2][3][4].
נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.
במאה התשע עשרה פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.
כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, ציארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קרל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.
במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).
אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקנית, מלחמת הבורים ועוד מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.
המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.
אירועים עולמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המהפכה התעשייתית
ערך מורחב – המהפכה התעשייתית ששורשיה עוד במאה ה-18, היא שם המקובל לשורה של שינויים טכנולוגיים, כלכליים, אקולוגיים, וחברתיים שמתחילים באנגליה, ממשיכים למדינות נוספות באירופה ולארצות הברית, ובמידה מסוימת מחלחלות גם למקומות נוספים. נקודות ציון מרכזיות ביותר במהפכה התעשייתית מתרחשות במהלך המאה ה-19.
המהפכה מחדירה שכלולים ומיכון בייצור החקלאי והתעשייתי ומובילה לעיור חלק ניכר מן האוכלוסייה, גידול ניכר במספר התושבים והעלאת רמת חייהם ותוחלת חייהם של אוכלוסיות רבות.
המהפכה התעשייתית היא הגורם המרכזי לשינוי מסיבי בשיטות התחבורה והייצור, עקב התפתחות מנוע הקיטור במאה ה-18 שמאפשרת לאורך המאה המצאות דוגמת הרכבות, הרכב הפרטי, אוניית הקיטור, פס הייצור, הייצור ההמוני והולדת תרבות הצריכה. בנוסף משפיעה המהפכה התעשייתית על תחומי תעשייה רבים כמו אריגה והפקת כותנה, עקב ההתפתחות של תהליכי מיכון שהחלו בסוף המאה הקודמת.
המהפכה התעשייתית מאופיינת במיכון בעזרת מקור האנרגיה חיצוני בעזרת דלקים פוסילים שהמרכזי בהם הוא פחם ושימוש באותם דלקים להנעת מנועי בעירה חיצונית שהמרכזי בהם הוא מנוע הקיטור. הדבר מאפשר לראשונה בהיסטוריה לנצל אנרגיה שמקורה אינו במזון בשרירים או בבעל חיים אחר (ניצול ישיר של ATP).
הגל הראשון של הדמוקרטיזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרבית המאה ה-19, בקרב מרבית המעצמות העולמיות, הזכות לבחור ולהיבחר לא מוענקת לכלל האוכלוסייה אלא לקבוצות קטנות ביותר של בעלי רכוש או בעלי השכלה, אך לקראת סופה של המאה ה-19 הולך וגדל מספר הרשאים לבחור.
גם בארצות הברית, בה כבר מתחילתה זכות הבחירה היא חלק מתפיסת עולמה, בפועל ניתנת זכות הבחירה רק למספר קטן יחסית של גברים לבנים. בשנת 1828 תחת שלטון אנדרו ג'קסון מורחבת זכות הבחירה לציבור רחב של גברים לבנים, מהלך שיוצר עניין באירופה[5][6].
הממלכה המאוחדת מתחילה להרחיב ולהגדיל את זכות הבחירה לגברים על ידי החוקים שחוקקה בשנים 1832 ו-1884. בשנת 1871 מעניקה צרפת זכות בחירה לכל הגברים. הענקת זכות הבחירה לקבוצות נוספות מלבד בעלי ההשכלה והרכוש נוספה בהדרגתיות לעוד מדינות - בעיקר באירופה - ביניהן בלגיה, שווייץ, ספרד, הולנד, ואוסטריה.
הדמוקרטיזציה מעוררת תהליך נוסף שבתורו מחזיר לה רוח גבית - תהליך של אוריינות המונית ועיתונים זולים שהופכים נפוצים ונגישים, ותופעה זו מגבירה בתורה את השפעת דעת הקהל על הפוליטיקה המקומית ומגבירה את החשיבות הפוליטית בקידום רפורמות פנים[7].
יישום רעיון זכות הבחירה לנשים נמצא עדיין בחיתוליו במאה זו. מדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית שהכירה במהלך המאה ה-18 בזכות הבחירה של הנשים בעלות הרכוש (כלומר, שאינן נשואות), משנה את חוקתה בשנת 1807 ושוללת זכות בחירה, בין היתר, מנשים, שחורים וזרים. בהמשך המאה מספר מושבות קולוניאליות מכירות בזכות הבחירה לנשים, כאשר המושבה בפיטקרן עושה זאת בשנת 1838 מספר עשורים לפני שמצטרפות אליה מושבות נוספות. לזמן קצר מכריזה על עצמה קולוניית פרנקסוויל (אנ') עצמאות, והופכת בזמן זה למדינה היחידה בעולם במכירה בזכות הצבעה חופשית ללא הבדלי מין או גזע[8].
הסכמים ומשברים בין-יבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1823: דוקטרינת מונרו – נשיא ארצות הברית ג'יימס מונרו מכריז על מדיניות לפיה ארצות הברית לא תסכים לסבול קולוניאליזם אירופאי ביבשת אמריקה. הקמת קולוניות אירופאיות חדשות או פגיעה בעצמאות מדינות באמריקה תחשב כפעילות עוינת כנגד ארצות הברית. מצד שני, ארצות הברית תשמור על מדיניות של בדלנות ותמנע מהתערבות במלחמות אירופאיות.
- 1856: חוזה פריז - מסדיר בין מעצמות אירופה כלים לקביעת מדיניות בנושאים בינלאומיים[7].
- 1860-1842: הסכמים סינים-מערביים - לאחר מלחמת האופיום הראשונה והשנייה, סין נאלצת לחתום על סדרת חוזים, בהם מקבלים הסינים דרישות דיפלומטיות וכלכליות של מעצמות אירופה[9].
- 1864: הצלב האדום - הוקם המיזם הבינלאומי במטרה להגן על חייהם ועל כבוד האדם של קורבנות סכסוך מזוין[10].
- 1864: אמנת ז'נבה הראשונה - נחתם הסכם בינלאומי המנסה להסדיר פשעי מלחמה, וקובע תקנות בדבר טיפול בפצועים בשדה הקרב.
- 1886-1883: קניין רוחני - נחתמות בתוך מספר שנים אמנת פריז ואמנת ברן, שמסדירות נושאים של הגנה על פטנטים, זכויות יוצרים, ותחומים נוספים של קניין רוחני.
תנועות חברתיות ופוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – לאומיות
הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, מתפתח במאה ה-19 באירופה בהשראת הוגים כיוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה. הוא מתבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה תגובה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השוויון האוניברסליים של המהפכה הצרפתית, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת.
הלאומנות חזרה ובאה לידי ביטוי במאורעות שונים באירופה, דוגמת מלחמת העצמאות היוונית, אביב העמים ואיחוד איטליה.
במידה מסוימת באה לידי ביטוי הלאומיות גם במאבקיהן של מדינות אמריקה הלטינית להשתחרר מהאימפריה הספרדית והפורטוגזית ששלטו במרבית השטח בתחילת המאה[11].
רעיון הלאומיות משפיע גם על יהודי אירופה, וועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897) מבשרות על הולדת הציונות.
ביטול העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – התנועה לביטול העבדות
- 1807: חוק סחר העבדים - חקיקה של הפרלמנט הבריטי האוסרת על סחר העבדים באימפריה הבריטית.
- 1833: חוק ביטול העבדות - חקיקה של הפרלמנט הבריטי האוסרת על עצם העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים). חקיקה זו מדרבנת את בריטניה להפעיל לחצים על מדינות אחרות לבטל את העבדות גם בשטחן.
- 1865: התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית - בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית, הנהגת ארצות הברית מוציאה את העבדות בכל המדינות מחוץ לחוק.
- 1888: ביטול העבדות בברזיל - ברזיל הופכת למדינה האחרונה ביבשת אמריקה שמוציאה את העבדות מחוץ לחוק.
מפלגות הפועלים וקומוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1839: ליגת הצדק (אנ') - אגודה סודית של גרמנים בפריז, ביזמת המהפכן לואי-אוגוסט בלנקי, הוגה הבלאנקיזם, תפיסה סוציאליסטית לחלוקה מחדש של העושר.
- 1847: ברית הקומוניסטים - התארגנות פוליטית בינלאומית שנוסדת בלונדון כמיזוג של ליגת הצדק וארגון העיתונאים הקומוניסטים בבריסל. התנועה נחשבת לארגון הפוליטי החוץ-פרלמנטרי המרקסיסטי הראשון.
- 1849: המניפסט הקומוניסטי - מניפסט של קרל מרקס שהופך לטקסט המכונן של עקרונות הקומוניזם וזוכה להשפעה עצומה על התנועה הקומוניסטית במהלך השנים.
- 1864: האינטרנציונל הראשון - מוקם על ידי ארגוני פועלים בריטיים, אנרכיסטים, סוציאליסטים במטרה לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים[12].
- 1872: התפרקות האינטרנציונל הראשון - 8 שנים לאחר שמוקם הארגון ששאף לאחד את בני מעמד הפועלים, הוא מתפרק בגלל מחלוקות חריפות בין מיכאיל באקונין לקרל מרקס[12].
אנרכיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1840: מהו רכוש? - פייר-ז'וזף פרודון מפרסם את ספרו פורץ הדרך, והמושג המודרני "אנרכיזם" מאומץ לראשונה כהגדרה-עצמית[13].
- 1864: הדדיות (אנ') - קבוצות ממעמד הפועלים, מושפעים מהגותו של פייר-ז'וזף פרודון, אולם עדיין לא מכנים עצמם "אנרכיסטים" כי אם "הדדיים"[12].
- 1868: הברית הדמוקרטית החברתית - מוקמת על ידי מיכאיל באקונין, מצטרפת לאינטרנציונל הראשון והופכת לקול הדומיננטי ביותר שמתנגד לקרל מרקס, ולארגון שמשפיע על תנועות אנרכיסטיות עד לאמצע המאה ה-20[12].
- 1873: אנרכיזם - לאחר פרישתו של מיכאיל באקונין מהאינטרנציונל הראשון, יש לו עדיין חסידים רבים במספר אזורים - ספרד, איטליה, דרום צרפת ושווייץ. חסידיו מקימים את האינטרנציונל הבאקוניסטי, בו לראשונה הם מגדירים עצמם כאנרכיסטים. לאחר מותו של באקונין מנהיג את הזרם פיוטר קרופוטקין[12].
מלחמות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מלחמת 1812 בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת
- מלחמת האופיום הראשונה (1839–1842)
- מלחמת האופיום השנייה (1856–1860)
קולוניאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקולוניאליזם האירופי באסיה ובאפריקה צובר תאוצה במאה ה-19, ולעומת זאת, באמריקה מתחולל גל של דה-קולוניזציה ועצמאות. התפתחות הקולוניאליזם האירופאי הביאה גם להתפשטותם של ערכים אירופים שונים, החל בפעילותם של מיסיונרים נוצרים שהגבירו את תפוצת הנצרות בעולם, ועד להגעתן של תפיסות ליברליות שהשפיעו על תרבויות רבות בעולם[2][3][4].
נקודות ציון:
- 1830: אוסטרליה - האימפריה הבריטית משלימה את השתלטותה על היבשת. בעשור שלאחר מכן כובשת האימפריה גם את ניו זילנד[14].
- 1880 ואילך: המרוץ לאפריקה - האימפריות הבריטית, הצרפתית, הגרמנית, הפורטוגזית והאיטלקית משתלטות על שטחי ענק באפריקה[14].
- 1896-1892: חצי האי ערב - האימפריה הבריטית משתלטת על חלקו הדרומי של חצי האי[14].
- דרום אסיה - לאורך המאה כובשת האימפריה הבריטית שטחים נרחבים באזור הודו, ואזור אינדונזיה נכבש בהדרגה על ידי מספר מעצמות מערביות[14].
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפעות המהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה התעשייתית משפיעה באופן דרמטי על הכלכלה כולה, בתחילה באנגליה, ובהמשך המאה במדינות נוספות.
השווקים של המדינות שעוברות תיעוש עוברים בהדרגה תהליך של שינוי והתאמה למציאות החדשה: מכלכלה המבוססת על ייצור חקלאי לצריכה פנימית, לכלכלה המבוססת על ייצור זעיר וסחר בינלאומי. באנגליה, בה מתחילה המהפכה, עוברים האיכרים בעלי המשקים קטנים לעבודה בתעשייה זעירה, במיוחד בתחומים הקשורים לתעשיית הטקסטיל כמו אריגה וטווייה.
על פי ההערכות המקובלות לצמיחה ותמ"ג לנפש בהיסטוריה (בקיזוז שינויים בשווי המטבעות), המאה ה-19 היא נקודת מפנה בולטת בשיעור הצמיחה העולמית. לאחר מאות שנים של יציבות יחסית במדדי הצמיחה והתמ"ג לנפש, החל משנות ה-20 וה-30 של המאה מתחילה עליה חריגה ומתונה, שמתגברת במחצית השנייה של המאה. בשנים אלו בלטה בריטניה במידת הצמיחה שלה והייתה בעלת הכלכלה החזקה בעולם, והמטבע שלה, הלירה שטרלינג, הפך למטבע הדומיננטי בעולם[15].
בזכות הצמיחה, השיעור העולמי של העוני המוחלט (שמוגדר כהשתכרות של פחות מ-2 דולר ביום במונחים ריאלים, כלומר בשכלול כוח קנייה בקיזוז אינפלציה) ירד לאורך המאה, על פי ההערכות המקובלות, מסביבות ה-85% מהאוכלוסייה העולמית, לסביבות 70%[16].
השקעה חוזרת של ההון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעה נוספת שצוברת תאוצה לאורך המאה היא השקעה חוזרת של הון. בזכות העיסוק בגידול ובייצור לצורכי סחר, נהנים חקלאים מגדלי צאן ותעשיינים זעירים מרווחים גדולים יותר על עמלם, בהשוואה למצב לפני כן. רבים מהם מבכרים להשקיע את הכסף שנותר בידיהם לא רק בשיפור רמת חייהם, אלא גם בשיפור התיעוש והגידול החקלאי, שמביא בהדרגה לגידול בפריון הקרקע פר עובד.
ההון המושקע יוצר ביקוש לשורה של פיתוחים טכנולוגיים בתחום החקלאי. אלו, מצידם, מאפשרים לחקלאים תנובה גדולה עוד יותר מהקרקע ומגידול הצאן, ובזכות ההיצע הגדל דוחפים לייעול ושיפור גם בתעשייה הזעירה. בהדרגה, מובילה התפתחות זו לתהליך של שיפור מתמיד, המבוסס על השקעת הון חוזרת וייעול הייצור.
פערי התמ"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת המאה ועד סופה התמ"ג של המעצמות שעברו תיעוש יותר מהכפיל אותו, ובמספר מדינות כמעט ושילש את עצמו. ההישג היה בולט במיוחד נוכח מדינות שנחשבו למפותחות יחסית טרם המהפכה התעשייתית, דוגמת הודו וסין, ולא עברו תיעוש, ונותרו ברמת תמ"ג דומה יחסית לאורך המאה. מצב זה יצר במהלך המאה פער כלכלי דרמטי בין המעצמות המתועשות לכל שאר המדינות.
התפתחות הקפיטליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1860: הסכם קובדן-שבלייה - הסכם סחר חופשי בין בריטניה וצרפת שכולל הפחתת מכסים הדדית, והיה מהלך משמעותי בקידום מעמדה של הכלכלה החופשית[17].
- 1900-1875: פרוטקציוניזם - לאחר עלייתה של הכלכלה החופשית, מגיעה תגובת נגד של כפיית מגבלות וחסמים על הסחר בין מדינות, שמתחילה אצל גרמניה וארצות הברית, ומאומצת על ידי מדינות מערביות נוספות. על אף שינוי המגמה חזרה לפרוטקציונזם, מאפיינים שונים של סחר חופשי נותרים והכלכלה נותרת חופשית באופן בולט לעומת שיא תקופת המרקנטליזם במאה ה-15. יוצאת דופן היא בריטניה, שנותרת כל העת נאמנה לעקרונות הסחר החופשי[17].
מדינת הרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזורים מסוימים בצפון אירופה ממשיכות מגמות מסוף המאה הקודמת, בהן, בהשפעות קאלוויניסטיות, השתלבותן של נשים בשוק העבודה גורמת לעלייה ברמת החיים שבתורה מאפשרת מימון של מסגרת לחינוך ילדים בשעות העבודה, שמגבירה בחזרה את אפשרותן של נשים להשתלב בשוק העבודה. אלמנטים דומים מאמצות באיטיות במחצית השנייה של המאה גם חלק ממדינות מערב אירופה, כאשר הראשונה לנסות ליישם רעיונות דומים בקנה מידה גדול היא גרמניה של ביסמרק. אלו הם שורשי מדינת הרווחה[18]. במקביל, במחצית השנייה של המאה, מספר מדינות במערב מחוקקות חוקים פורצי הדרך המעגנים זכויות עובדים, וקובעים, למשל, תקרת שעות עבודה לנשים וילדים מתחת לגיל 12[19].
נקודות ציון נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1801: הבורסה בלונדון - הקמת הבורסה המוסדרת הראשונה בעולם, ותחילתה של הבורסה המודרנית[20].
- 1825-1804: עצמאות אמריקה הלטינית - גל הלאומיות ביבשת אמריקה סיים שלוש מאות שנה של ניצול כלכלי אירופי של המקומיים לכריית משאבי טבע. המדינות העצמאיות החדשות מחליפות את המערכת הכלכלית הישנה במודלים של מיכון ותעסוקה בשכר[21]. עם זאת המדינות הצעירות עדיין מתבססות במידה רבה על משאבי הטבע שלהן, והעצמאות לא שמה קץ למוסדות הקולוניאליים, לפרקטיקות המשפטיות ולתנאי העבודה[22].
- 1821: תקן הזהב - מופעל לראשונה בבריטניה, אולם במרבית המאה ישנו שילוב בעולם בקביעת תקן לסחר בזהב ובכסף במקביל. החל משנות ה-70 של המאה, בעקבות גילוי מצבורי זהב רבים, מאמצות מדינות רבות את תקן הזהב בתור התקן היחיד[23].
- 1869: תעלת סואץ - המחברת בין מפרץ סואץ לים התיכון, ומאפשרת קיצור דרך ימי בין אירופה למגוון אזורים באסיה ואפריקה. אמנת קושטא בשנת 1888 מסדירה בין כל המעצמות האזוריות מעבר חופשי בנתיב המים של תעלת סואץ בעיתות שלום ומלחמה. האמנה קובעת הלכה למעשה את מעמדה של תעלת סואץ כנתיב מים בינלאומי, אשר זכות המעבר החופשי בו צריכה להינתן לכל, ללא הבדל בהשתייכות לאומית של הספינה או מטענה.
סכסוכים פנימיים ותמורות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רסטורציה לעומת ליברליזם ולאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך המאה מצויה אירופה בין שני כוחות שמתחרים ביניהם. האחד, השפעות שבסיסן במהפכה הצרפתית של סוף המאה ה-18, שמעוררת בקבוצות שונות במדינות אירופה השראה לקרוא ללאומיות מחד ולליברליזם מאדך. השני, החתירה לרסטורציה, היא השבת הכוח אל המלך, שמנהיגות המעצמות הבולטות של אירופה, שמנצחות את צרפת הנפולאונית בשנת 1815, ומנסות לוודא שמהפכה דומה לא תתרחש גם בשטחן[7].
למרות הניסיונות והמאמצים לחזק את הרסטואציה ולשמור על סטטוס-קוו פוליטי, לאורך המאה עוברת אירופה מהפכה פוליטית-דיפלומטית, כאשר במדינות החשובות ביבשת עובר הכוח בהדרגה ממלכים לפרלמנטים, וזכות הבחירה גדלה אט-אט במדינות השונות[7].
נקודות ציון בתהליך זה:
- 1815-1796: המלחמות הנפוליאוניות - מספר מאבקים בין צרפת לבין מספר קואליציות אנטי-צרפתיות משתנות, המסתיימות בקונגרס וינה שמגדיר מחדש את מאזן הכוחות באירופה.
- 1815 ואילך: הקונצרט של אירופה (אנ') - כינוי לתקופה בה מעצמות אירופה יוצרות "מאזן עוצמה" בניסיון להבטיח רסטורציה. המעצמות מנסות לקבל בהסכמה משותפת את ההחלטות החשובות ביותר לגורל אירופה.
- 1856: חוזה פריז - לאחר הפסדה של רוסיה במלחמת קרים, החוזה מעדכן את יחסי הכוחות באירופה לטובתן של המנצחות במלחמה, ומסדיר בין מעצמות אירופה כלים לקביעת מדיניות בנושאים בינלאומיים[7].
נקודות ציון נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עצמאות יוון (1827)
- מהפכות אביב העמים (1848)
- מלחמת אוסטריה–פרוסיה (1866)
- מלחמת צרפת–פרוסיה (1870-1871)
- איחוד גרמניה (1871)
- המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)
אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1825-1804: מדינות עצמאיות באמריקה הלטינית - בתחילת המאה אין מדינות עצמאיות מקומיות במרכז ודרום היבשת, כאשר כל השטח נשלט על ידי אימפריות קולוניאליסטיות. בזו אחר זו, במשך רבע מאה, מכריזות מדינות אמריקה הלטינית על עצמאותן מהאימפריה הספרדית והפורטוגזית: האיטי (1804 - בהמשך מתפצלת ממנה גם הרפובליקה הדומיניקנית), קולומביה (1810 - בהמשך המאה מתפצלות ממנה אקוודור וונצואלה), מקסיקו (1810), צ'ילה (1810), פרגוואי (1811), ארגנטינה (1816), פרו (1821), ברזיל (1822), הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה (1823 - בהמשך מתפצלת לגואטמלה, אל סלוודור, הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה), בוליביה (1825), אורוגוואי (1825).
- 1865-1861: מלחמת האזרחים האמריקנית.
- מדינות ארצות הברית - לאורך המאה מתרחבת ארצות הברית מ-16 מדינות ל-45, כאשר מצטרפות אליה בהדרגה המדינות אוהיו (1803), לואיזיאנה (1812), אינדיאנה (1816), מיסיסיפי (1817), אילינוי (1818), אלבמה (1819), מיין (1820), מיזורי (1821), ארקנסו (1836), מישיגן (1837), טקסס (1845), פלורידה (1845), איווה (1846), ויסקונסין (1848), קליפורניה (1850), מינסוטה (1858), אורגון (1859), קנזס (1861), וירג'יניה המערבית (1863), נבדה (1864), נברסקה (1867), קולורדו (1876), דקוטה הדרומית (1889), דקוטה הצפונית (1889), וושינגטון (1889), מונטנה (1889), איידהו (1890), ויומינג (1890) ויוטה (1896).
המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאורך המאה הופכת מצרים למרכז הדפוס והספרות של המזרח התיכון, והדפוס צובר תאוצה באזור לאחר כ-400 שנים של התנגדות שלטונית ותרבותית לתופעה[24]
המזרח הרחוק ואוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1853: פתיחת יפן למערב - הצי של ארצות הברית כופה על יפן את פתיחתה להשפעה כלכלית זרה לאחר כ-200 שנים של בידוד מבחירה. לאחר שפותחת יפן את שעריה, מאמצת תוכנית מהירה של אימוץ רעיונות מודרניים, ונורמות מערביות של התנהגות פוליטית וכלכלית, כולל רעיונות אירופיים של ריבונות ופרקטיקה דיפלומטית[7]. בשלושת העשורים האחרונים, התחילה ביפן תקופת מייג'י, במהלכה הצליחה יפן לצמצם את ההטיה הדרמטית לטובת המערב בהסכמים הבינלאומיים ולחזק את מעמדה העולמי[25].
- 1869: רצח העם הטסמני - לאחר עשרות שנים של דילול אוכלוסיית הילידים בטסמניה בידי הבריטים, נקבע מותו של הגבר האחרון שהיה בעל מוצא טסמני ילידי משני הוריו, וכך למעשה נמנעה האפשרות להיוולדם של ילידים טסמנים[26][27].
- הודו הבריטית - בריטניה מכרסמת בהדרגה ביציבותן של אימפריות ונסיכויות באזור הודו, ועד סוף המאה כובשת שטחים נרחבים בדרום אסיה, ובהם כל תת-היבשת ולראשונה מאחדת אותה תחת שלטון אחד[7].
- מרידות בסין - לאורך המאה סובלת שושלת צ'ינג שבסין מחוסר יציבות מתמשך ומסדרת מרידות רחבות היקף ובהן מרד הלוטוס הלבן (אנ') (1796-1804), מרד טאיפינג (1851-1864), מרד ניאן (אנ') (1853-1868), מרד הבוקסרים (1901-1899), ומרידות חוזרות ונשנות מצד המיעוט החווי[28].
אפריקה שמדרום לסהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרוץ לאפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המרוץ לאפריקה
אסונות ואיכות סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במחצית המאה מגפת דבר שהכתה באירופה ואמריקה במאות האחרונות מגיעה למזרח הרחוק, ובמשך עשרות שנים גובה המוני קורבנות. בסוף המאה המגפה מתחילה להבלם בזכות התקדמות מדעית[29].
- לאורך המאה החלו ניסיונות מסודרים לתיעוד התפרצויות של מגפות כולרה, ותועדו 6 התפרצויות, כולן מאזור הודו, שהתפשטו באופן נרחב בעולם, בדרך כלל במסלול דומה למדי שמתחיל מאסיה ועובר לאירופה ולאמריקה. בשיאן גבו מגפות אלו שיעורי תמותה שהגיעו למספר אחוזים מהאוכלוסייה[30].
מדע וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שינוי תפיסה באוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-19 צוברת תאוצה מגמה מין המאה הקודמת, ובה מאבדת הדת בהדרגה את מקומה ככוח הדומיננטי בהשפעה על הלך הכוח של האוניברסיטאות, ואת מקומה תופסים רעיונות חדשניים של השכלה ומחקר אמפירי. מגמות אלה מזוהות במיוחד עם אוניברסיטת ברלין, שנוסדת בשנת 1809, ובה הניסויים במעבדות מחליפים את ההשערות הפילוסופיות ; תורות תאולוגיות, עקרונות פילוסופיים ודעות רווחות מימי קדם נבדקות בקפדנות ובאובייקטיביות ; סטנדרטים חלוציים של חופש אקדמי מתחילים להפוך לעקרונות מנחים. המודל הגרמני של האוניברסיטה כמכלול של בתי ספר לתארים מתקדמים, המבצעים מחקר מתקדם וניסויים אמפיריים, הוא בעל השפעה עולמית[31].
השינוי התפיסתי הרחב של האוניברסיטאות משנה מהותית את תוכני הלימוד. מדעים כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה והנדסה מחליפים רעיונות תאולוגים בתוכנית הלימודים[31].
במשך המאה מקימות האימפריה הבריטית והצרפתית אוניברסיטאות בקולוניות שלהן באסיה ובאפריקה, וגם ביפן, סין ורוסיה מתפתחות אוניברסיטאות בעקבות לחצים למודרניזציה[32].
תגליות והמצאות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רפואה:
- הסוג הבסיסי של המסכת (סטטוסקופ) הומצא בשנת 1816 על ידי רנה לאנק, ופותח בהמשך המאה על ידי חוקרים נוספים[33].
- בשנים 1847-1846 הודגמה יעילותן של טכניקות הרדמה חדשניות לניתוחים[34].
- עבודתו של רודולף וירכו שהתפרסמה בשנת 1858, סימנה את תום התקופה בה שלטה התפיסה הרפואית של ארבע הליחות[34].
- בהשפעת תגליותיו של לואי פסטר בשנות ה-50, הגביר בעולם הרפואה את המודעות לנושאי חיטוי ועיקור, שהפחיתו את המוות מזיהומים באופן דרמטי. שמירת על היגיינה בתהליכי לידה סייעו להפחית מוות בלידה[34].
- בשנים 1897-1877 חלו מספר תגליות אשר שיפרו דרמטית את הידע האנושי לגבי השפעתם של יצורים שנשאים של מחלות, דוגמת יתושים וטפילים[34].
- 24 במרץ 1882 – רוברט קוך הכריז על גילוי חיידק השחפת, והראה שניתן לבודד חיידקים במעבדה[34].
- צילום רנטגן (וילהלם רנטגן, 1895).
- בסוף המאה הוביל זיגמונד פרויד חקר חלוצי של תחום הפסיכיאטריה[34].
- תקשורת:
- רדיו וקשר רדיו, טלגרף (קרל גאוס, וילהלם ובר, סמואל מורס) וטלפון (אלכסנדר גרהם בל, 1876)
- תחבורה:
- המכונית - (ניקולאוס אוטו הגרמני, 1867) וכן (קרל בנץ הגרמני, 1879), האופנוע (גוטליב דיימלר ווילהלם מייבאך, 1885), קטר הקיטור והרכבת, ספינת הקיטור, וספינת האוויר (דוד שוורץ, 1897)
- המצאות נוספות:
- המצאת המעלית (אלישע אוטיס, 1857) ופיתוח תהליך בסמר (אנ') שסייע לבנות מבנים בעזרת פלדה, שהייתה קלה וחזרה יותר מברזל, מאפשרים את ראשית בניית גורדי השחקים בארצות הברית של שנות ה-80 של המאה. עם התגברות תופעת העיור, בסוף המאה, סגנון הבנייה התפשט בסוף המאה והחל לשנות את קו הנוף של ערים שונות[35].
- שוקולד (קונרד ון הוטן ההולנדי, 1828. ג'וזף פריי האנגלי, 1847)
- טרקטור, מכונת תפירה (בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה הצרפתי, ווֹלטֶר הַאנט האמריקני, 1830), המקרר (ג'יימס האריסון האוסטרלי, 1865)
- מטריה בעלת שלד מתכתי (סמואל פוקס, 1852)
- מחקריו של לואי פסטר על תסיסה בשנות ה-50 יישבו את בעיית הופעת החיידקים, וסללו את הדרך לפיתוח תהליך הפסטור, שסייע להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש[34].
- מנוע בנזין (ז'אן ז'וזף אטיין לנואר, 1859), מנוע דיזל (רודולף דיזל, 1892)
- מקלע - מכונת ירייה אוטומטית (ריצ'רד ג'ורדן גאטלינג, 1861)
- גילוי החשמל, איחוד תופעות האלקטרומגנטיות, בניית תחנת הכוח הראשונה, הגנרטור החשמלי, נורת החשמל (תומאס אלווה אדיסון, 1879)
- מעלית חלל - (קונסטנטין ציולקובסקי הרוסי, ב-1895) בהשראת מגדל אייפל בפריז ומטרתו היא מגדל שמגיע עד לחלל
- המצלמה, סרט הקולנוע
- מכונת כתיבה ומקלדת הQWERTY
- גירוסקופ
- גפרור
תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התחזקותן הפוליטית והכלכלית של המעצמות האירופאיות והתפשטות הקולוניאליזם האירופאי הביאו אותם לאורך המאה גם השפעה רבה על תרבותם של אזורים רבים ברחבי העולם. מאפיינים של השפעות אלו ניכרו במגוון תחומי התרבות והאמנות וניכרו בין היתר במוזיקה, בספרות ובציורים המקובלים. חלק מהאזורים קיבלו אימצו השפעות אלו בקלות יחסית ובאחרים רווחה גישה שמרנית יותר שבאה לידי ביטוי בניסיון לשמור על הבידול התרבותי והאומנותי.
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות האמנות המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה התפתחו מספר זרמים שפעלו זה מול זה במקביל והתפתחו זה מזה[36]:
- עד תחילת המאה ה-19: נאו-קלאסיציזם - זרם ששורשיו בשנות ה-60 של המאה ה-18, והתאפיין בניסיון לחזור אל ערכי האמנות הקלאסית ולהשפעות יווניות ורומיות.
- עד לאמצע המאה ה-19: רומנטיקה - תנועה שהתגבשה בסוף המאה ה-18 כתגובה לנאו-קלאסיציזם, למהפכה הצרפתית ותנועת הנאורות, בה לרגש תפקיד חשוב יותר מאשר לתבונה.
- 1880-1840: ריאליזם - זרם ששאף לייצג את המציאות כפי שהיא בפועל, כתגובה לנאו-קלאסיציזם ולרומנטיקה שהתייחסו למציאות כנקודת מוצא בלבד.
- 1874 ואילך: אימפרסיוניזם - התפתחות של תפיסת הריאליזם ששאפה לתפוס רגע קצר במציאות ולהציגו כפי שהוא, לעיתים תוך שימוש בתנועה. התנועה הושפעה מפיתוחים טכנולוגים של תקופתה ומהשפעות מין המזרח הרחוק.
- 1880 ואילך: פוסט אימפרסיוניזם - תופעה אמנותית שהגיעה כתגובה לאימפרסיונזם, ואיגדה בתוכה תת-זרמים שונים שאימצו חלק ממאפייני האימפרסיוניזם ודחו אחרים.
זרמי אמנות באזורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המזרח הרחוק - בסין לאורך מרבית המאה נחשבו כאמנות גבוהה יצירות ציור בנייר או במשי על אלמנטים מסורתיים דוגמת מגילות תלויות או מתגלגלות, מניפות ועוד. לקראת סוף המאה חדרו יותר ויותר השפעות מערביות לאמנות הסינית וגרמו לפיצול של שני זרמי ציור מרכזיים - ציור לאומי (Guohua) וציור בסגנון מערבי (Yanghua)[37]. בסוף המאה החלה בסין אסכולת בית ספר שאנגחאי (אנ'), ששילבה השפעות של מספר זרמים יחד[3]. בהודו ובאזורים נוספים בדרום אסיה שהיו בשליטה והשפעה בריטית בחלק מהמאה - חדרו השפעות מערביות במהירות, והמצאות מערביות דוגמת צילום עשו את דרכן לאזור זה והשפיעו על האמנות המקומית[4].
התפתחות במוזיקה ובאמנות הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העולם המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
השינויים החברתיים, הכלכליים והטכנולוגיים הדרמטיים שהתחוללו במערב לאורך המאה, השפיעו רבות על תחום המוזיקה. עד למאות הקודמות מוזיקאים היו בדרך כלל נגנים או מלחינים מטעם חצר או מטעם הכנסייה, והמוזיקה נוצרה עבור גורמים אלו. עליית מעמד הביניים במאה ה-19 גרמה לקהל רחב יותר לרצות גישה למופעי מוזיקה ולחינוך למוזיקה. תופעה זו גרמה מצד אחד לצמיחתה של תרבות מופעי-סלון באירועים והגדלת הזדמנויות כלכליות של מוזיקאים, ומצד שני הגדילה את מעמדם של "כוכבים" עולים בתחום המוזיקה הקלאסית, גם בקרב מלחינים וגם בקרב נגנים, כאשר הדוגמאות המפורסמות ביותר ל"כוכבים" הראשונים היו הכנר ניקולו פאגאניני והפסנתרן פרנץ ליסט. עלייתם של נגנים וירטואוזים ופופולרים גרמה להתפתחותם של כלי נגינה חדשים שמתאימים לנגינה וירטואוזית או רמה יותר, וטכנולוגיות חדשות אפשרו פיתוחם, למשל, של כלי קשת ופסנתרים גדולים יותר שנשמעים למרחוק. כאשר גדלו הביקוש והחשיפה, הדבר עודד מלחינים לנסות ולהרחיב את הרף המקובל, וכך קמו תזמורות גדולות יותר, ואותגרו מוסכמות רבות שהיו נהוגות במשך שנים רבות[38].
בשנים 1910-1815 בלטה התקופה הרומנטית במוזיקה הקלאסית - התקופה מתאפיינת במלחינים ששואפים לפרוץ את כבלי המוסכמות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית, ובשאיפה להגמיש את המבנה האחיד של היצירה לטובת הרגש.
השפעתה של המוזיקה המערבית ניכרה באזורים נרחבים גם מחוץ לאירופה, וגרמה להתפתחותם של זרמי ביניים שונים[39].
המזרח הרחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרת בייג'ינג (אנ'), סוגת האופרה שנותרה הפופולרית ביותר בסין גם אל תוך המאה ה-21, התגבשה וקיבלה את צורה הנוכחית באמצע המאה ה-19[3].
המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנים של בידול יחסי באמנויות אלו, במאה זו חדרו למדינות המוסלמיות סוגות הדרמה והאופרה ששגשגו באירופה[40]. בעקבות פתיחות וסובלנות יחסית באזור מצרים, הפכה בהדרגה מצרים לבירה התרבותית של ארצות הערב במחצית השנייה של המאה, בנוגע לאמנויות הבמה ותחומים נוספים[41].
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סוגות חדשות - לאורך המאה עלו במעמדם סוגות חדשות של יצירות ספרותיות, ביניהם רומנים מקומיים ושירה במשלב דיבורי שהתחילו לקבל מקום במרכז הבמה היצירתית בעיקר בבריטניה[42].
- ערכים - זרמים שונים של תפיסת עולם, שעלו בעיקר במערב - ביניהם הרומנטיקה, הלאומיות והליברליזם - השפיעו באופן עמוק על היצירות ועל המקובל בהן[42].
- אוריינות - במהלך המאה עלה באופן משמעותי שיעור האוריינות במדינות המתועשות, וגרם לתפוצה רחבה יותר של ספרים[42].
- ספרות אמריקאית - התגבשה בהדרגה בעשורים הראשונים של המאה, בסגנון נפרד מזו הבריטית[43].
- השפעות אירופאיות - לאורך המאה התחזקה ההשפעה הספרותית של המעצמות האירופאיות על אזורים נרחבים בעולם[44].
ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליכי התיעוש והעיור שהחלו בבריטניה הוויקטוריאנית והתפשטו למדינות רבות נוספות במחצית השנייה של המאה הביאו איתם שינויים חברתיים שהשפיעו גם על תחום הפנאי. בעיירות תעשייה ובערים נוצרה בהדרגה שכבה של אנשי מעמד הפועלים שרבים מהם סיימו לעבוד בשבת בשעה מוקדמת, ואלו חיפשו אחר צורות חדשות של פנאי קולקטיבי. אל משבצת פנאי זו נכנס בהדרגה ראשיתו של הספורט הממוסד, ובראשו הכדורגל[45].
עלייה בשיעור האוריינות בתקופה זו במקביל לעלייה בתפוצת הרכבות, אפשרו בפועל לכמות הולכת וגדלה של אנשים לעקוב בעיתונים אחר תוצאות ספורט ולהגיע בפועל למשחקי ספורט מרכזיים או מקומיים. בשני העשורים האחרונים של המאה זינקה הפופולריות של משחק הכדורגל, ואלפי צופים פקדו כל משחק ממוצע[45].
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרמים בולטים באדריכלות המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תחילת המאה: אדריכלות נאו-קלאסית - סגנון אדריכלי המבוסס על שאיפה למסורת האדריכלית ההיסטורית או לגישות אסתטיקה המבוטאות באמנות יוון ורומא בעת העתיקה[46].
- עד 1880: התחייה הגותית - זרם אדריכלי שהיה פופולרי בעיקר באימפריה הבריטית ובארצות הברית, וניסה לשחזר את האדריכלות הגותית של ימי הביניים באירופה באמצעים ובהקשרים מודרניים יותר[47].
- סוף המאה: אדריכלות מודרנית - ניצניו של זרם זה מתחילים בסוף המאה. הגישה המודרנית שמה דגש על פונקציונליות, והשתמשה בטכנולוגיות חדשות ובהתאמה לצרכים החדשים של העולם המודרני[48].
מגמות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באמצע המאה מתחילה מגמה, שמתחזקת עם התגבשותו של מעמד הפועלים בתחילה באנגליה ובהמשך במקומות נוספים, להקמת פארקים ציבוריים לרווחת הציבור כחלק מהתכנון העירוני[49].
נקודות ציון נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1896: המשחקים האולימפיים - חוזרים להתקיים באתונה לראשונה מאז העת העתיקה.
ערים חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ח'רטום (1821)
- קראצ'י (1853)
- דאר א-סלאם (1862)
- פתח תקווה (1878)
- קינשאסה (1881)
- אדיס אבבה (1886)
- יוהנסבורג (1886)
- אביג'אן (1898)
- חרבין (1898)
- ניירובי (1899)
אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדענים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון, גוטלוב פרגה, קרל פרידריך גאוס, אוגוסטין לואי קושי, ג'יימס קלרק מקסוול, לודוויג בולצמן, מקס פלאנק, חיים ויצמן, פרנסיס גלטון, אלפרד נובל, אלכסנדר גרהם בל, מארי קירי, ניקולה טסלה
ממציאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי ז'אק מנדה דאגר, ניספור נייפס, אדוארד מויברידג', תומאס אלווה אדיסון
מדינאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנהיגי מדינות: נפוליאון הראשון, אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה, אוטו פון ביסמרק, ונפוליאון השלישי.
- מהפכנים: קרל מרקס, פרידריך אנגלס, בנימין זאב הרצל, חיים ויצמן (ממובילי תנועת הציונות), אליזבת קיידי סטנטון, סוזן ב. אנתוני. ג'וזפה מציני, וג'וזפה גריבלדי.
אמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציירים: אדואר מאנה, אנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה, אדגר דגה, אודילון רדון וינסנט ואן גוך, פייר-אוגוסט רנואר, ויליאם בלייק
- פסלים: אוגוסט רודן
- מלחינים (התקופה הרומנטית): לודוויג ואן בטהובן, פרדריק שופן, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, רוברט שומאן, קאמי סן-סנס, פרנץ שוברט, אדוארד גריג ורבים אחרים.
- סופרים: צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, אמיל זולא, מארק טוויין, היינריך הופמן, לוסי מוד מונטגומרי, פיודור דוסטויבסקי, לואיס קרול ולב טולסטוי, ז'ול ורן, הנס כריסטיאן אנדרסן, ג'יין אוסטן.
- אדריכלים ומתכננים עירוניים: ז'ורז'-אז'ן אוסמן, אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק
נפוליאון הראשון, אשר הפך לשליט צרפת ב-1799, הוביל במהלך העשור הראשון של המאה ה־19 את צרפת לכיבוש רוב מערב ומרכז אירופה
.jpg)
_-_Portrait_of_Leo_Tolstoy_(1887).jpg)
אישים בולטים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהפכנים: בנימין זאב הרצל, קרל מרקס
- אברהם יצחק הכהן קוק
- בלשנים: אליעזר בן-יהודה מחיה השפה העברית ואליעזר לודוויג זמנהוף ממציא האספרנטו
- חיים ויצמן
- אברהם שטרן (ממציא)
- משוררים ואמנים: אד"ם הכהן, נפתלי הרץ אימבר, שאול טשרניחובסקי, אורי ניסן גנסין, יהודה לייב גורדון, חיים נחמן ביאליק
- ממציאים: משה וילבושביץ ממציא המרגרינה, הדי לאמאר, אוטו ליליינטל מחלוצי התעופה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - תרבות המאה ה־19 באתר טקסטולוגיה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
- ^ 1 2 היסטוריה של ההינדואיזם, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 4 היסטוריה של אמנות סין, New World Encyclopedia
- ^ 1 2 3 Nineteenth-Century Court Arts in India, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
- ^ Jacksonian Democracy, history.com
- ^ Democratization, אוניברסיטת בילפלד
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 The Concert of Europe to the outbreak of World War I, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Women's suffrage, ballotpedia
- ^ The Concert of Europe to the outbreak of World War I, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ היסטוריה של הרפואה, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Interactive World History Atlas since 3000 BC
- ^ 1 2 3 4 5 English anarchist thought, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Review: Proudhon's “What is Property?”
- ^ 1 2 3 4 Interactive World History Atlas since 3000 BC
- ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
- ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
- ^ 1 2 סחר בינלאומי, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ מיכאל הרסגור, שעה היסטורית - הסוד של מדינות הרווחה על תולדות דנמרק
- ^ William Franklin Willoughby, Labor Legislation in France Under the Third Republic (עמ' 392)
- ^ History of London Stock Exchange Group, הבורסה לניירות ערך בלונדון
- ^ Guillermo Guajardo, A History of Mining in Latin America: From the Colonial Era to the Present by Kendall W. Brown (review), Research Gate
- ^ Guillermo Guajardo, A History of Mining in Latin America: From the Colonial Era to the Present by Kendall W. Brown (review), Research Gate
- ^ תקן הזהב, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ עמי איילון, האם הייתה מהפכת דפוס במזרח התיכון? (עמ' 54-52)
- ^ Origins and background : Upheavals in Korea and the reactions of Japan and China – Donghak Peasant Rebellion, Japan Center for Asian Historical Records
- ^ אמנון כרמל, אבוריג`נים בטסמניה – סוף טראגי למסורת ארוכה, באתר "הידען", 27 ביוני 2008
- ^ Stefan Petrow, The Last Man: The mutilation of William Lanne in 1869 and its aftermath
- ^ Origins and background : Upheavals in Korea and the reactions of Japan and China – Donghak Peasant Rebellion, Japan Center for Asian Historical Records
- ^ היסטוריה של מחלת הדבר, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ George C. Kohn, Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present
- ^ 1 2 University, בריטניקה
- ^ University, בריטניקה
- ^ היסטוריה של הרפואה, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 היסטוריה של הרפואה, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ גורד שחקים, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ נעם טופלברג, זרמים באמנות המאה ה – 19
- ^ Nineteenth- and Twentieth-Century Chinese Paintings from the Robert H. Ellsworth Collection, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
- ^ Nineteenth-Century Classical Music, metmuseum
- ^ אמנות אסלאמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ אמנות אסלאמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ אמנות אסלאמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 19th Century British Literature, אוניברסיטת סנט לואיס
- ^ ספרות אמריקאית, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ אמנות אסלאמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 כדורגל, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Neoclassical architecture, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Gothic Revival, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ ארכיטקטורה מודרנית ופוסט מודרנית, המכללה למנהל
- ^ Paul R. Wonning, Short History of Public Parks - Indiana Edition
| לוח אירועים בהיסטוריה |
|---|
| שנים במאה ה-19 | |||||||||
| ___ | 1801 | 1802 | 1803 | 1804 | 1805 | 1806 | 1807 | 1808 | 1809 |
| 1810 | 1811 | 1812 | 1813 | 1814 | 1815 | 1816 | 1817 | 1818 | 1819 |
| 1820 | 1821 | 1822 | 1823 | 1824 | 1825 | 1826 | 1827 | 1828 | 1829 |
| 1830 | 1831 | 1832 | 1833 | 1834 | 1835 | 1836 | 1837 | 1838 | 1839 |
| 1840 | 1841 | 1842 | 1843 | 1844 | 1845 | 1846 | 1847 | 1848 | 1849 |
| 1850 | 1851 | 1852 | 1853 | 1854 | 1855 | 1856 | 1857 | 1858 | 1859 |
| 1860 | 1861 | 1862 | 1863 | 1864 | 1865 | 1866 | 1867 | 1868 | 1869 |
| 1870 | 1871 | 1872 | 1873 | 1874 | 1875 | 1876 | 1877 | 1878 | 1879 |
| 1880 | 1881 | 1882 | 1883 | 1884 | 1885 | 1886 | 1887 | 1888 | 1889 |
| 1890 | 1891 | 1892 | 1893 | 1894 | 1895 | 1896 | 1897 | 1898 | 1899 |
| 1900 | |||||||||