משתה הורדוס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל | דונאטלו |
| תאריך יצירה |
1427  |
| טכניקה וחומרים |
ארד, זיהוב |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
רנסאנס מוקדם |
| מיקום | סיינה |
  | |
משתה הורדוס הוא תבליט מתוך אגן הטבילה בסיינה מאת דונאטלו, בסגנון הרנסאנס המוקדם (1423–1427). התבליט נודע בשל השימוש המיוחד של דונאטלו בפרספקטיבה. מידות היצירה הן 59.7X59.7 ס"מ.[1]
סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הורדוס אנטיפס היה שליט יהודי ששלט בחסות הרומאים, והיה נשוי להרודיאס, גרושתו של אחיו. לאשתו הייתה בת מנישואיה הראשונים, שלומית, שהייתה רקדנית. באחד מן המשתים שערך ביקש הורדוס אנטיפס משלומית לרקוד בפני האורחים. שלומית הסכימה אך בתנאי מוקדם אותו לא הסכימה לספר. הורדוס אנטיפס הסכים ושלומית רקדה בפני האורחים. בסוף המשתה ביקשה שלומית את מותו של יוחנן המטביל שהיה באותו זמן אסור בכלאו של הורדוס אנטיפס. שלומית הייתה מאוהבת ביוחנן אך זה לא החזיר לה אהבה, לכן רצתה להתנקם בו. הורדוס אנטיפס הזדעזע אך בלית ברירה מילא את מבוקשה ועוד באותו ערב הגיש את ראשו של יוחנן על מגש לשלומית.
מאפייני התמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קומפוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לקומפוזיציה הרנסאנסית שבה הדמויות נמצאות במרכז התמונה דונאטלו מציב במרכז חלל ריק. משמעות בחירה זו היא ליצור קומפוזיציה שתסמל את הבריחה וההימלטות של הדמויות מהאירוע המזעזע. הקומפוזיציה הדינאמית שמבוססת על קווי אלכסון ותנועה צנטריפוגלית מרמזת לצופה שמרחב ההתרחשות ממשיך מעבר לגבולות התבליט הנתון, ולא מסתיים שם[1].
כניסה לעומק[עריכת קוד מקור | עריכה]
דונאטלו הביא לפיסול סוג חדש של תבליט, תבליט סטיאצ'טו. בתבליט זה העצמים או הדמויות הקרובות בולטות מאוד בניגוד לרחוקות שלעיתים אפילו רק חרוטות על המתכת. בנוסף, בתבליט זה יש שימוש בפרספקטיבה חד מגוזית, פרספקטיבה קווית מדעית (המאופיינת לרוב עם הרנסאנס). שני מאפיינים אילו יוצרים אשליית עומק משכנעת מאוד לתבליט המעידה גם על הידע הרב של דונאטלו.[1]
קשתות חצי עגולות - קשתות רומיות. עמודי פילאסטר (עמודים שאינם מיועדים להחזיק את המבנה אלא מהווים קישוט ארכיטקטוני בלבד).
התאמה לצופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגן הטבילה נמצא נמוך יותר מגובה אדם והתבליט נעשה כך שיתאים לצפייה ממבט על, לגובהו של אדם.
