משתמשת:מייסטריך/חוק הארכיונים

חוק הארכיונים נחקק בינואר 1955.

יוזם החוק היה ד"ר אלכס ביין, מנהל הארכיון הציוני המרכזי. את חקיקת החוק ליווה היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה. החוק נחקק במחשבה להסדיר את עבודת הארכיונים במדינת ישראל וכדוגמא לחוק זה שימשו חוקים דומים ממדינות אחרות.

אחד הדברים החשובים בחוק הוא התפיסה שהעומד בראש הארכיון הלאומי - גנז המדינה - הוא האחראי על כל מערכת הארכיונים שכוללת את החומר הארכיוני שנוצר במשרדי הממשלה, בכנסת ובבתי המשפט לסוגיהם, ארכיונים של חברות ותאגידים ממלכתיים ושל רשויות מקומיות, כמו גם על חומר ארכיוני פרטי.

בעת חקיקת החוק הועלו שאלות רבות לגבי הכפיפות של הארכיון הלאומי. לאחר דיונים ובעיקר עקב נסיונו של ד"ר ביין ונסיונם של ארכיונים לאומיים אחרים החלט כי במדינת ישראל יהיה הארכיון הלאומי - גנזך המדינה כפוף לראש הממשלה. החוק עצמו יחול על כל משרדי הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, צה"ל ומערכת הבטחון, הרשויות המקומיות וגם מוסדות מדינה כפי שהוגדרו בחוק.

עם חקיקת החוק התעוררה שאלת מעמדו של הארכיון הציוני המרכזי, ששומר חומר רב לתולדות המדינה מאז הקמת ההסתדרת הציונית ועד 1948. כמו גם מעמדו של ארכיון העבודה. לפיכך החלט ליצור מעמד מיוחד של "ארכיון ציבורי" - ארכיון שהוא בבעלותו או בהנהלתו של גוף שאין מטרתו הפקת רווחים, ואושר על ידי הממשלה, בהודעה שפורסמה ברשומות, כארכיון ציבורי. זהו מונח ייחודי בעולם הארכיוני של מדינת ישראל כי ביתר המדינות פירוש "ארכיון ציבורי" הוא ארכיון פתוח לקהל הרחב.