ארכיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גנזך" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גנזך (פירושונים).

למושג ארכיון שלושה מובנים –

  1. החומר הארכיוני הראוי לשמירה לצמיתות;
  2. המוסד הרוכש חומר ארכיוני, שומר אותו ומעמיד אותו לשימוש;
  3. משכן החומר הארכיוני‏[1].

מקור המילה ארכיון הוא ביוונית, שבה הייתה משמעותה ביתו של האַרכוֹן – בו היו מתורגמים ונשמרים מסמכים שנמצאו באחריותו. שורש המילה ארכיון ביוונית הוא "ארכה" (ἀρχή), שפירושה ראשיתי, קדום, פרימרי (כמו במילה ארכאולוגיה). במגילת אסתר נמצא הערך "גנזי המלך" ומכאן שבעברית משתמשים גם במלה "גנזך" במובן של ארכיון.

ארכיונים קיימים מאז ימי קדם, מקובל שהארכיון העתיק ביותר הוא חוקי חמורבי החקוקים על מצבתו שנמצאת במוזיאון הלובר. בעקבות היונים הלכו גם הרומאים והקימו ארכיונים - ARCHIVUM. גם במקורותינו יש איזכור לארכיון, לדוגמה בספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוקים י"א-י"ד: "ואקח, את-ספר המקנה, את-החתום המצוה והחוקים, ואת-הגלוי.  יב ואתן את-הספר המקנה, אל-ברוך בן-נרייה בן-מחסיה, לעיני חנמאל דודי, ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה--לעיני, כל-היהודים, היושבים, בחצר המטרה.  יג ואצווה, את-ברוך, לעיניהם, לאמור.  יד כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, לקוח את-הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה, ונתתם, בכלי-חרש--למען יעמדו, ימים רבים".


במשך אלפי שנים שימשו הארכיונים אך ורק את מוסדות השלטון, בין אם היה זה שלטון מרכזי של מדינה, שלטון של עיר או של מוסדות דת, בעיקר של מוסדות הכנסייה הקתולית. בימי הביניים נוצרו גם ארכיונים של משפחות אצולה ומראשית העת החדשה נוצרו גם ארכיונים של עסקים. כל הארכיונים האלו היו סגורים לקהל ופתוחים אך ורק לבעליהם.

השינוי המרכזי בתפקיד הארכיונים הגיע עם המהפכה הצרפתית ב-1789, שבעקבותיה בוטלו המעמדות. ב-25 ביוני 1794[2] נחקק בצרפת חוק הארכיונים המודרני הראשון, שקבע שהארכיון של הממשלה יהיה פתוח לקהל. חקיקת חוק זה הייתה ראשיתה של התקופה המודרנית בניהול הארכיונים. בעקבות הצרפתים התחילו שאר מדינות אירופה לפתוח את הארכיונים שלהם לקהל האזרחים. עובדה זו הפכה את הארכיונים כמקור למחקר מדעי.

ציון דרך חשוב בניהול הארכיונים היה ב- 1898 עם צאת ספרם המונומנטלי של שלושת ההולנדים  Muller Feith and Fruin - "מדריך לארגון ורישום ארכיונים". הם אלו שקבעו את הכלל הבסיסי בארכיונאות - "עקרון המוצא", כלל שתקף גם היום וביתר שאת בארגון, סידור ורישום של חומר ארכיוני דיגיטלי.

התפתחות נוספת בניהול הארכיונים חלה בראשית המאה העשרים שאז התברר לארכיונאים שעל מנת לאפשר שימוש ראוי ואמין בחומר הארכיוני השמור בארכיונים עליהם להיות מעורבים בתהליך יצירת החומר הארכיוני. כך נוצר מקצוע משני בארכיונאות – ניהול רשומות.

יש ארכיונים שמתמחים בסוג מסוים של חומר ארכיוני. לדוגמה, הפונותיקה הלאומית היא ארכיון של הקלטות מוזיקה. באופן דומה, סינמטקים הם ארכיונים לסרטי קולנוע, גם באינטרנט ישנם ארכיונים, אלו הם אתרים השומרים גרסאות ישנות של אתרי אינטרנט, וניתן לחפש בהם לפי שם אתר ותאריך.

הארגון הבסיסי של הארכיון הוא בהתאם לגוף יוצר‏[1] החומר. כל יוצר חומר ארכיוני הוא חטיבה‏[1] בארכיון. זו יכולה להיות חטיבה של חומר ארכיוני מינהלי, זה יכול להיות אוסף כשלשהוא וזה יכול להיות ארכיון של בן-אדם או של משפחה. לדוגמה: ארכיון השופט חיים כהן בגנזך המדינה.

לארכיונים יש ארגון בינלאומי - ICA-INTERNATIONAL COUNCIL ON ARCHIVES[3] (המועצה הבינלאומית לארכיונאות) שחברים בו מלבד ארכיונים לאומיים, ואיגודי ארכיונים, ארכיונים של מוסדות, עסקים, ארגונים וכיוצא בזה.

ארכיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון הממשל הספרדי באמריקה הלטינית ARCHIVO GENERAL DE INDIAS
בניין גנזך ויצמן במכון ויצמן ברחובות

אנחנו מבחינים בשני סוגים של ארכיונים

  • ארכיון מנהלי - ארכיון המקבל חומר ארכיוני מהארגון אליו הוא שייך. הוא פועל במסגרת הארגון. כדי להשלים את החומר הארכיוני המתקבל מהארגון אוסף ארכיון זה השלמות הנמצאות במקום אחר.
  • ארכיון תיעודי - הוא ארכיון שאוסף חומר ארכיוני הקשור לעניין כלשהו. כגון ארכיון יד ושם האוסף חומר ארכיוני הקשור לשואה.

ארכיונים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הארכיונים בישראל נמנים גנזך המדינה, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ארכיון בית לוחמי הגטאות, הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון השומר הצעיר יד יערי, ארכיון יד טבנקין, ארכיון העבודה - מכון לבון, הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ארכיון מכון ז'בוטינסקי, ארכיון יד ושם, ארכיון הקיבוץ הדתי, ארכיוני הערים - ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, שפרעם, נתניה, הרצליה, רחובות וערים אחרות, ארכיוני קיבוצים ומושבים, ארכיון חברת החשמל לישראל.

ענף שירותי גניזה

בעידן המודרני בישראל חלה התפתחות עם החלטתה של ממשלת ישראל להפריט את תחום שירותי הגניזה. החלטה זו התקבלה ביולי 1994 לאחר בחינה מדוקדקת בדבר האפשרות להעביר את החומר הארכיוני של משרדי הממשלה ויחידות הסמך גם לחברות גניזה פרטיות. בעקבות ההחלטה הוקמו חברות גניזה– או מגנזות תעשייתיות אשר שומרות ניירת ומסמכים אשר לא נמצא מקומם בארכיון הלאומי וכן חומרים של חברות פרטיות ואישים פרטיים אשר מצאו לנכון להעביר את החומר לניהול מקצועי בארכיב חיצוני. המגנזות התעשייתיות או חברות הגניזה בישראל הינם זרוע ביצוע ארוכה לצורך בדיקת איכות וסטנדרטיזציה של שמירת חומר היסטורי ולאומי וכן חומר מסחרי ופרטי. כיום קיימות מספר חברות גניזה בשוק הפרטי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת [עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Manual for the arrangement and description of archives: drawn up by direction of the Netherlands Association of Archivists / by S. Muller, J.A. Feith and R. Fruin ; translation of the second edition by Arthur H. Leavitt ; with new introductions by Peter Horsman ... [et al.].Chicago, IL : Society of American Archivists, c2003

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ועדת המינוח, מילון למונחי הארכיונאות, האיגוד הארכיוני בישראל, 1993
  2. ^ ביין, אלכס, האנציקלופדיה העברית
  3. ^ ICA בוויקיפדיה באנגלית