משתמשת:שירלי דרי/ונהפוך הוא

במגילת אסתר כתוב: וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. מגילת אסתר, פרק ט, פסוקים כ-כג

במגילת אסתר מהפכים רבים הן באירועים, הן במעשים והרגשות, והן היפוכים בלשון התיאורים.

ונהפוך הוא: מאבל לשמחה

"וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם >מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט כ"ב)

משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו'. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית, כ"ט) בראש חודש אדר ההיסטורי לא היה אף רגע של שמחה. הפור התהפך רק בי"ד בו ובט"ו בו... הפייטן מתייחס, אפוא, לעם ישראל, כשהוא במראות הלילה והגלות של יעקב. למרות מצוקותיה מצליחה שושנת יעקב לא רק לשרוד, אלא גם לצהול ולשמוח. כיצד אפשרית שמחה וצהלה במצב כזה? בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי ...כשבניו של יעקב נמצאים ביחד. לעתים דווקא צריך לרדת אל שפלותה של שושנת יעקב, כדי לחוש את היחד. במצבים של שושנת ישראל, החבילה לעתים מתפרקת ומתפרדת. דווקא היחד של שושנת יעקב הוא המעניק כוח להאמין ולהתחזק.

ונהפוך הוא: אסתר המלכה ממונהגת למנהיגה

"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" (אסתר ב' ח)
"וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית" (אסתר ט' כ"ט)

בצוותה על מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום, גם אני ונערותיי אצום כן..." הנערה הפסיבית מגלה לפתע תושייה, ומצווה על בני-עמה, באמצעות מרדכי, לעשות את אשר מקובל היה באותם ימים כאקט של התגוננות מראש מפני הרעה הצפויה - צום. שינוי זה בהתנהגותה מביא גם את הסופר המקראי להגיב בהתאם: "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר". מדמות אישית, אנונימית, פסיבית ונכנעת, הופכת כאן אסתר לדמות אקטיבית, למלכה הנותנת הוראות לבני-עמה, עם שהיא מגלה התמצאות במנהגיו.

ונהפוך הוא: עטיית מסיכות - התחזות מול מציאות

מסכות ממלאות תפקיד חשוב בקרנבלים רבים ובתרבויות שונות. המסכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. עם לבישת המסכה הוא שומט את זהותו היום-יומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין. האדם עורג למציאות חלופית לזו שבה הוא חי. באמצעים שונים ובאירועים שונים כמו קרנבלים, פסטיבלים, הצגות, פולחנים ומסיבות חברתיות, הוא ממציא כלים לחיות ולחוות מציאות חלופית זו. המסכה היא אחד הכלים, שבעזרתם מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית, או את הפנים האחרות של זהותו הוא. בפולחנים ובקרנבלים מתירה החברה לאדם, לפחות פעם בשנה, להשתמש בזהויות אחרות, גם כשהן הפוכות, מוזרות, מאיימות, חתרניות, שדיות, מרושעות, שטניות, וכל זאת, בעיקר באמצעות השימוש במסכה. עם זאת, מעוררת המסכה גם תחושת אי-אמון. בעברית קשורה המילה בשורשה למילה "מסך". מקורן של המילים האירופיות MASK ,MASQUE ,MASCHERA (באיטלקית, צרפתית ואנגלית) במילה העברית "מסחרה", שפירושה מסחר, רמאות, ליצנות. המלה מתקשרת גם עם מסקרה - איפור. כל אלה מכוונים לכיסוי, התחזות, רמאות, בקיצור, כל מה שחברה מהוגנת דוחה במסגרת ערכיה המרכזיים. המסכה מתקשרת עם מציאות חלופית, אך לאו דווקא הגונה. ...גם בעולם החברתי היה למסכה תפקיד מרכזי. נשף המסכות האירופי היה המקום בו יכול היה האדם לפשוט את זהותו הפרטית, המינית, המעמדית והחברתית, וללבוש זהות כאוות נפשו. ההיתר שנתנה המסכה להתנהגויות אלה ניכר היטב במאות רומאנים, אופרות ושירים, בהם בא לידי ביטוי הקסם המשחרר, הארוטי, הפרוץ והמרדני של המסכה.

ונהפוך הוא: מכיפורים לפורים- מעינוי לעונג

דרשה המובאת בתיקוני הזוהר, מציינת את חשיבותו של פורים בקישור ליום הכיפורים: "פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג." (תיקוני הזוהר, תיקון כא, דף נז, עמוד ב ) תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג". כיפורים = כ-פורים כי: "פורים ויום הכיפורים הוא בחינה אחת; יום כיפורים פירושו כמו פורים." (רבי שניאור זלמן מליאדי)

דבר והיפוכו מתוך מגילת אסתר

1	"לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד" (ב', 10)	"וּמָרְדֳּכַי, בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--כִּי-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, מַה הוּא-לָהּ". (ח', 1)
2	"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ"(ג', 1)	"וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ"(י', 2)
3	"וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים". (ג', 10)	וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, וַיִּתְּנָהּ, לְמָרְדֳּכָי (ח', 2)
4	"לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז" (ג', 13)	"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים. אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז"(ח', 11-10)
5	"וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו" (ה', 14)	"וַיִּתְלוּ, אֶת-הָמָן, עַל-הָעֵץ, אֲשֶׁר-הֵכִין לְמָרְדֳּכָי"(ז', 10)
6	"וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב"(ה', 9)	"וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ"(ו', 12)

קישורים חיצוניים

1. דבר והיפוכו [[1]]
2. מדרשת [[2]]

ראו גם

1. פורים
2. מגילת אסתר