משתמשת:Hanmir53/טקסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית




הטקסט הפוסט-סטרוקטורליסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אק דרידה, אחד ההוגים המשתייכים לזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי, מערער על קיומה של משמעות קבועה ויציבה של הלשון ופיתח את הטכניקה של קריאה "מפרקת" של טקסטים (דה-קונסטרוקציה). הוא רואה את הלשון כמורכבת מרשת של סימנים שכל אחד מהם מחזיק בתוכו אינסוף משמעויות, והטקסט מוגדר כרשת של סימנים כאלה. דרידה טוען שלא ניתן להכיל את כל המשמעויות של הטקסט על ידי הגישות הביקורתיות והניתוחיות השגרתיות המתבססות על קטגוריות קבועות ויציבות. הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית של טקסטים והקריאה ה"מפרקת" שלהם מראה כיצד הטקסט עצמו חותר תחת החוקיות שלכאורה מוצגת בו. תפיסה זו מערערת גם על היותו של מחבר הטקסט זה שקובע את משמעותו - הטקסט פתוח לפרשנות של כל קורא.

בנוסף, הפוסט-סטרוקטורליזם מדגיש את העובדה שאין לטקסט גבולות יציבים. בכל טקסט ניתן למצוא עקבות, ציטוטים, חיקויים או פרשנויות של טקסטים קודמים לו, ולא ניתן לבודד אף טקסט ממערכת קשרים זו: "הטקסט הוא רקמה של ציטוטים המגיעים אליו מאינספור חדריה של התרבות"[1].

הפוסט-סטרוקטורליזם מתייחס למושג 'טקסט' ככולל כל מה שהוא תוצר של מערכות סימון אנושיות (לא רק לשוניות), ואשר נושא משמעות או חותר תחתיה[2].

ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות המחבר

מהו מחבר?

אינטרטקסטואליות

היפרטקסט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסט קריא/טקסט כתיב - האנציקלופדיה של הרעיונות


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רולאן בארת, מות המחבר, תל אביב: רסלינג, 2005, עמ' 14
  2. ^ עמיאל-האוזר, ת. "דה-קונסטרוקציה ופוסט-סטרוקטורליזם", בתוך: תיאוריות וגישות בחקר התרבות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2010. פרק חמישי, עמ' 189-212.