משתמשת:Ora sherez/תוכינוניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכינוניים (SCARIDAE) הם משפחה של דגי מים רדודים שתפוצתם בכל הימים הטרופיים. התוכינוניים הם פעילי יום.

ברובם צבעוניים מאוד גופם מוארך, בעלי סנפירים לא זוגיים ובעלי קוצים רכים. כל גופם מכוסה קשקשים. סימנם המיוחד : התמזגות השיניים ללוחות דמויי מקור שבעזרתם הם יכולים לנגוס באלמוגים. מכאן גם בא שמם צבעוניות רבה ומקור – תוכינוניים.

הזנת דגי אלמוג אלה נעשה ע"י כרסום אבנים ואלמוגים שבתוכם מצטברים אצות. הכרסום נעשה באמצעות מקור שנוצר מאיחוי שיני הלסתות.

קיימים סוגים רבים של תוכינוניים, צבעם משתנה עם הגיל ועם חילופי הזוויג ולכן יש סוגים שלא הוגדרו ובכל זאת שייכים לתוכינוניים.

בית גידול: רוב התוכינוניים חיים בשונית האלמוגים. מקובל לתאר שוניות אלמוגים כ"יערות טרופיים תת–מימיים" מאחר שהסביבות היבשתיות המקבילות להן מבחינת עושר ומגוון המינים הם יערות הגשם הטרופיים. התוכינוניים פעילי יום. בלילה הם נחים בין החריצים או בין האלמוגים ועל מנת להגן על עצמם הם מפרישים מעטה רירי.

שיוך סיסטמטי: תוכינון
מחלקה: דגי גרם
תת מחלקה: מתרני ספיר
סדרה: דקראים
משפחה: תוכינונוים
סוג: תוכינון

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכינון- Parrotfishes.

שילוב של המילה תוכי עם נון. משמעות המילה נון הינה דג ( מארמית).  המילה תוכי נבחרה הן בשל איחוי הלסתות לצורת מקור והן בשל הצבעים המרהיבים של חלק מהמינים.

רביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן ההטלה מצטרפות הנקבות אל הזכרים. התוכינוניים מטילים ביצים צפות וזרמי הגאות  מסייעים לפזר את הביצים ולאפשר הפריה, לאחר  25 שעות מההפריה  מתחילות הביצים לבקוע.

מינים המשתייכים לתוכינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכינון שחום- מין שכיח שתפוצתו באוקינוס ההודי צבע הגוף של הבוגרים שחום ולסנפירים שוליים כחלחליים.

תוכינון גבנוני- בגוון ירוק כחול . אצל הזכר הבוגר גדל גבנון בקרבת העיניים מכאן מקור השם . שכיח בשונית האלמוגים באילת.

תוכינון דו- גוני- גוון ירקרק עד ארגמן. לאורך הגב צבעם צהוב כתום. נדירים במפרץ אילת.

תוכינון ירק קווי- הנקבות בגוון ירוק זית עם כתמים לבנים. הזכרים בגוון טורקיז עם לחי כתומה.

מתצפיות תלמידים, במסגרת עבודת ביוטופ שנעשו באיזור השונית באילת על תוכינון גבנוני, נמצא כי התוכינון נצפה יותר באיזור השונית שקרוב לחוף לעומת דגים אחרים שמצויים בשונית לכיוון הים. כנראה בגלל המצאות יותר אלמוגים מתים באיזור זה  והתוכינונים  ניזונים משלדים של האלמוגים.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנציקלופדית החי והצומח של א"י – כרך 4 ,      1985 

פרופ' עמוס דלויה – מאמר גיליון 32 דצמבר 2010 חילופי זוויג באלמוגים

מדריך הדגים של ישראל ד"ר דני גולני

*ויקיפדיה – תמונה *