משתמש:אלמוג זלי/טיוטה

מארק יארבלום (בצרפתית: Marc Jarblum, ינואר 1887, ורשה, פולין, האימפריה הרוסית - 1972, בני ברק, ישראל) היה מנהיג ציוני סוציאליסטי, יו״ר הארגון הציוני בצרפת.

ביוגרפיה

יארבלום נולד למשפחה יהודית בוורשה, היה אחיו הצעיר של הסופר היהודי הפולני מיכאל יראבלום.

ממייסדי "פועלי ציון" בפולין עסק גם בפעילות מחתרתית, שבגינה נכלא שוב ושוב. הוא למד בבית ספר תיכון רוסי, ממנו גורש בפברואר 1908 בשל פעילותו המהפכנית. עזב את פולין לאחר כישלון המהפכה הרוסית של 1905.  הוא גם דאג להובלה בלתי חוקית של העיתון לפולין הרוסית. בפעם השנייה שחצה את הגבול הפולני-גרמני, נפל לידי המשטרה הצארית, הושלך לכלא בבנדין (בדז'ין), ולאחר מכן נשלח בחזרה לוורשה.

ב-1907 נסע לפריז, שם למד בפקולטות למדעים ומשפטים. מעת הגעתו לפריז הפך בהדרגה לאחד מאנשי הציבור הבולטים בתנועת "פועלי ציון", בתנועה הציונית וביהדות צרפת, וחבר הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי. הוא היה פעיל במיוחד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. ב-1911 הוא נסע לביקור בוורשה, נעצר שם, ישב כמה חודשים בכלא, ולאחר מכן נשלח לכפר מבודד באזור ויאטקה שבצפון מזרח רוסיה. שנה לאחר מכן ברח מהכפר וחזר לפריז.

פעילותו בין שתי מלחמות העולם

במהלך מלחמת העולם הראשונה היה פעיל למען ציונות העבודה בקרב מהגרים פוליטיים מהמדינות שעסקו בלחימה. באותה תקופה התוודע ללאון בלום וזכה לאהדתו לציונות. זמן קצר לאחר המהפכה ב-1917, הוא נסע חזרה לרוסיה, כתב חוברת ברוסית על הציונות הבינלאומית הסוציאליסטית וציונות העבודה (הוצאת לייב יופה במוסקבה ב-1917), המשיך ממוסקבה לורשה, שם היה עורך "העבודה הציונית". כתב העת Der yunger yudisher kemfer (הלוחם היהודי הצעיר) בוורשה, ונבחר כחבר במועצת העיר ורשה, אך לאחר מכן חזר עד מהרה לפריז. ב-1929 הוא ארגן את הקונגרס הסוציאליסטי הבינלאומי למען ארץ ישראל העובדת, שבו לקחו חלק מנהיגים סוציאליסטים כמו אמיל ונדרוולדה, לאון בלום ואדוארד ברנשטיין.

במשך שנים מילא תפקידים ציבוריים - כנציג הציונות הסוציאליסטית באינטרנציונל השני, כנציג הסוכנות היהודית בפריז, נשיא הפדרציה הציונית ויו"ר הפדרציה של הארגונים היהודיים בצרפת, כראש הציונות הסוציאליסטית. תנועה ועורך איבריה וכו'.

פעילותו במהלך מלחמת העולם השנייה

הנאצים כבשו את צרפת ב-1940 והוקמה ממשלת הבובות של וישי, שהקימה את הקומיסריאט ב-29 במרץ 1941 בפיקוח האס אס על מנת לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית".  יראבלום נשאר באזור הלא כבוש בצרפת, בראש הוועד היהודי הבלתי חוקי ועסק בפעילות מחתרתית. יראבלום התנגד לכל קשר עם הקומיסריאט מחשש שמא יועמדו כל הארגונים היהודיים תחת שליטה של ממשלה אנטישמית ומשתפת פעולה.  כל מי שהיה בתפקיד בכיר בארגונים יהודיים שהוקמו כחוק היה בעצמו בגדר חשוד בעיני הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים עוד בשנת 1941, עוד לפני שהחלו בפעולות לא חוקיות.  

הפעילות הציונית שכוונה אל היהודים במטרה לחזק את המודעות הזהותית שלהם ולשאת את עיניהם אל ארץ ישראל הייתה למעשה ״תעמולת אינטגרציה״ שבאה ללכד את השורות. אבל בו בזמן קו לנוכח ההתמדה בתחיקה אנטישמית מכאן והסימנים המעודדים לשינויים ראשונים בדעת הקהל מכאן - החליטו מרק יראבלום ואנרי הרץ סופר יהודי צרפתי שהיה מעורב זה מכבר בפעילות הציונית, לפנות ישירות אל דעת הקהל ואל מצפונם של ״הנאמנים לעקרונות האזרחיים של צרפת הערבים ליוקרתה וכבודה בשדות המדעים, האמנויות וההוראה, בכנסים ובהיכלות התפילה.״ בחסותם נכתב עלון ראשון ובו תועדה שיחה שהתקיימה בדצמבר 1941 בינהם ובין הקרדינל ז׳רלייה בקתדרלה על פרווייר (fourviere), אך זכתה לפרסום מוגבל בלבד.

המסמך בא להילחם בחוסר הידע , לפרסם את ההיבטים השונים של רדיפות היהודים , ובייחוד לדחוק בדעת הקהל להפר את קשר השתיקה לנקוט עמדה ולמחות .

מאז 1940 ועד היום חוקקו השלטונות נגד היהודים למעלה מארבעים חוקים , תקנות , צווים והוראות , שמו להם למטרה לעקור את היהודים מצרפת בקשיחות גדלה והולכת , לשלול מהם את היכולת לחיות בה , ולנשל שאותם אפילו מן הזכות לאהוב אותה " , נאמר במסמך חקיקת החוקים האנטישמיים תוארה במסמך על כל פרטיה והתרחשויותיה . בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים הדגיש המסמך את אחריותם של הצרפתים , וקבע שבעקבות המפלה הצבאית נטלו קבוצה של קנאים " את הגה השלטון בצרפת והפכו את היהודים " משוגעי הרפובליקה " , מונח שטבע ההיסטוריון פייר בירנבאום לבני ערובה .109 המסמך הוקיע בפה מלא גם את אוז'י"ף , שבגללו " ענו היהודים אמן באופן מעורר רחמים על מפלתם שלהם " . המסמך דחה מכל וכל את ערכי היסוד של המשטר החדש ; הוא הזכיר למשל את הזכות לחילוניות ואת האיוולת שבנומרוס קלאוזוס , המאשר קבלת מועמדים לאוניברסיטאות על סמך עברם הצבאי . והיה במסמך הזה חידוש נוסף – הוא דיבר בקול אחד בשם כל היהודים הצרפתים משה ויהודים זרים גם יחד.

בקיץ 1943 הוא נחלץ בהצלחה לשווייץ, שם היה הגורם האחראי לוועדת ההפצה והקונגרס העולמי היהודי, ובעזרתם החומרית ריכז את עבודת הסיוע ליהודים בצרפת

אחרי מלחמת העולם השנייה

לאחר שחרור צרפת חזר לפריז ומילא תפקיד חשוב בהפעלת עמדה חיובית בקרב נציגי צרפת באו"ם למען הקמת מדינה יהודית. לאחר המלחמה חזר להיות פעיל בחיים היהודיים בצרפת, כיהן כיו"ר אגודות יהודיות והיה נציג הסוכנות היהודית, ההסתדרות ומפא"י. יראבלום מילא תפקיד מיוחד בבטחת ההצבעה הצרפתית לפתרון האו"ם על החלוקה של פלסטין (נובמבר 1947).  על הפטריוטיות שלו במהלך המלחמה, הוא קיבל את הפרסים הצרפתיים הגבוהים ביותר: אביר לגיון הכבוד (Chevalier de la Légion d'Honneur) ב-1948 וקצין לגיון הכבוד (Officier de la Legion d'Honneur) ב-1958.

הוא עלה לארץ בשנת 1953 וכיהן בוועד הפועל של ההסתדרות עד 1964. יראבלום התגורר בתל אביב משנת 1955 ועבד שם במחלקה המדינית של ההסתדרות. שנים רבות היה הכתב בצרפת של עיתוני "דבר" ויידיש בארצות הברית, דרום אמריקה ופולין. הוא נפטר בבני ברק, ישראל ב-7 בפברואר 19727 ונקבר בבית העלמין קרית שאול בתל אביב. לאחר מותו נקרא על שמו רחוב בתל אביב, שדרות מארק יראבלום.