משתמש:גיברלטר/ארגז חול
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ שם המלחמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שם העימות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||||||||||||||||
| ציור של קרב ולסטינו | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 3 בפברואר - 4 בדצמבר, 1897 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | יוון, בעיקר אפירוס, תסליה וכרתים | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צבאי לאימפריה העות'מאנית, ניצחון דיפלומטי לממלכת יוון (הסכם קונסטנטינופול) | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המלחמה העות'מאנית-יוונית של 1897, המכונה גם מלחמת שלושים הימים וביוון גם 97' השחורה, היתה מלחמה שנערכה בין ממלכת יוון לאימפריה העות'מאנית. המלחמה הייתה נטושה על שאלת מעמדו של האי כרתים, אשר היה נתון לשליטה עות'מאנית בעוד שמרבית תושביו היו יוונים שביקשו זה מכבר להסתפח לממלכת יוון. התערבותן של המעצמות הביאה לסיום המלחמה ולהשגת אוטונומיה לכרתים שענייני החוץ שלה נתונים בידי העות'מאנים. זהו הנסיון הצבאי הראשון שבו עמד הדרג הצבאי והמדיני ביוון מאז מלחמת העצמאות ב-1821.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהסכם חאלפה (Halepa) ב-1878 חתמה האימפריה העות'מאנית, על פי הנחיות שיצאו מקונגרס ברלין, על התחייבות לממש את החוק האורגני למתן אוטונומיה רחבה לכרתים מ-1868 אשר עד כה נמנעה ממימושו על אף הבטחותיה. עם זאת, הוסיפו העות'מאנים להתעלם מן החוק, ושלוש התקוממויות שעלו יפה פרצו ב-85', 88' ו-89'. ב-1894 השיב הסולטן עבדול חמיד השני את המדינאי היווני-עות'מאני אלכסנדר קאראתדורי פשה לתפקידו כמושל כרתים, אך נכונותו של קאראתדוררי להביא לידי מימוש התחייבותה של האימפריה בהסכם חאלפה עוררה את זעמה של הקהילה המוסלמית באי, והובילה לחידוש העימותים בינה לבין הקהילה היוונית ב-1896.
על מנת לשכך את המהומות, הגיעו אל האי תגבורת צבאית עות'מאנית מזה ומתנדבים יוונים מזה. במקביל תרמו להגברת המתיחות ציי המעצמות שסיירו סביב לחופי האי. אף על פי כן הושג הסכם עם הסולטן והמהומות שככו. בינואר 1897 המהומות התלקחו מחדש והעיר היוונית חאניה הועלה באש, ורבים מהתושבים נסו אל ציי המעצמות שעגנו מחוץ לעיר. המהפכנים היוונים הכריזו על מאבק לעצמאות כרתים.
על ראש הממשלה היווני תאודורוס דליגיאניס (Deligiannis) נמתחה ביקורת נוקבת על ידי יריבו דימיטריוס ראליס, על הימנעותו מהתערבות בשל חוסר יכולת לכאורה. כמוכן התקיימו הפגנות מתמשכות בבירה אתונה שהאשימו את המלך גאורגיוס הראשון ואת ממשלתו בבגידה בבעיית כרתים. אנשי הארגון הלאומני-מיליטריסטי "החברה הלאומית", שחדרו לכל הדרגים הצבאיים והמנהליים ביוון, דחפו לעימות מיידי עם העות'מאנים.