משתמש:גפן לב/יום הילד הבין לאומי

יום הילד הבינלאומי או יום זכויות הילד נחגג במדינות שונות ברחבי העולם במועדים שונים ונועד לקידום רווחתם של ילדים . שני התאריכים הנפוצים ביותר לציון יום הילד הם ה- 1 ביוני וה- 20 בנובמבר.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, יום הילד הראשון בהיסטוריה חל ביום ראשון השני של יוני 1856. יום הילד היה רעיון של הכומר ד"ר צ'ארלס לאונרד מהכנסייה הכלל עולמית בצ'לסי, מסצ'וסטס (universalist church of the redeemer). הוא קרא ליום "יום הוורדים" (rose day), לאחר כמה שנים שונה שמו ל"יום ראשון של הפרחים" (flower Sunday), ורק לאחר מכן שונה לשמו הנוכחי "יום הילד".

יום הילד הבינלאומי הוכרז לראשונה כחג לאומי באופן רשמי על ידי הרפובליקה הטורקית ב-1929, ונקבע לתאריך ה-23 באפריל, אך נחגג באופן לא רשמי כבר בשנת 1923. אף על פי שהוא לא הוכרז רשמית כחג לאומי עד 1929, תאריך זה כבר היה מוכר בעיתונות ובשלטון כיום שמוקדש לזכויות הילד.

החל משנת 1950 יום ההגנה על ילדים הוכר במדינות רבות, נקרא יום הילד ונחגג ב-1 ביוני. הוא הוכר באופן רשמי במדינות רבות בזכות הפדרציה הבינלאומית של נשים בקונגרס שנערך במוסקבה בשנת 1949. מאז, לכל מדינה יש גרסה משלה ליום הילד.

בשנת 1954 המליץ האו"ם למדינות החברות בו לציין מדי שנה את יום הילד הבינלאומי, ואף נקבע לו תאריך – ה-20 בנובמבר.[1] מטרות יום הילד הן, בין היתר, גיוס התקשורת למודעות וקידום מעמדם וזכויותיהם של הילדים ברחבי העולם בקרב הציבור. מטרה נוספת של יום הילד היא העלאת המודעות לזכויות הילד בקרב הילדים עצמם.

ב-20 בנובמבר 1959 הוכרזה באו"ם הצהרת זכויות הילד. בהצהרה מוזכרים עשרה עקרונות הנוגעים לילדים ולזכויותיהם. שלושים שנה לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 1989 אימץ האו"ם את האמנה לזכויות הילד. האמנה מכילה כללים מפורטים לשמירה על הזכויות שהופיעו בהצהרת זכויות הילד, והיא אושרה על ידי 200 מדינות. לכן, ה- 20 בנובמבר הוא היום הבין לאומי לציון זכויות הילד. במסגרת יום זה התקשורת כולה מתגייסת למען העלאת המודעות לרווחת ובריאות הילדים ולעידוד השמירה על זכויותיהם ברחבי העולם.

יום הילד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, אחת המדינות החברות באו"ם, אישרה את האמנה בשנת 1991 , ועל כן קיבלה על עצמה את האחריות לפעול ברוח הדברים המוזכרים במסמך. בשנת 2000 חוקקה הכנסת את חוק זכויות התלמיד שנותן תוקף רשמי לזכויות התלמיד, מול החובות המוטלות עליו ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האו"ם. בכנסת יש גם ועדה מיוחדת לקידום מעמד הילד והיא דנה בנושאים הקשורים לזכויות וחובות הילד ועוסקת בחקיקה הנוגעת בעניין זה. בסמכויות הוועדה הגנה על ילדים וקידום מעמד ילדים ובני נוער, מימוש העקרונות של טובת הילד, אי אפליה, הזכות להתפתחות בתנאים נאותים, וזכות של ילדים ובני נוער להשמיע את דעתם בעניינים הנוגעים להם. כיום יושבת ראש הוועדה היא חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון.

האמנה לזכויות הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה לזכויות הילד היא הסכם מיוחד שמסדיר את רובן המוחלט של החובות שיש למדינות שאישרו את הסכמתן לקיים את האמנה כלפי הילדים המתגוררים בה. במרוצת השנים, ילדים לא נחשבו לשווי ערך או שווי זכויות למבוגרים. אי- שיוויון הוביל לניצולם וליחס לא נאות/ מכבד כלפיהם. לכן, בשנת 1979 החלו מומחים מארבעים ארגונים שונים לזכויות הילד לחבר את האמנה במשך עשר שנים. השילוב של ארגוני הכותבים סייע להם בחיבור האמנה בבחינת נקודות מבט ונושאים שונים. שנת תחילת העבודה ) 1979 ( על האמנה הוגדרה כשנת הילד הבינלאומית. האמנה הכתובה הובילה להקמת "הועדה לזכויות הילד" בסיוע האגודה הבינלאומית לזכויות הילד שתפקידה לפקח על יישום ההסכם הלכה למעשה. האמנה מתייחסת לילדים כבעלי ישות עצמאית ועל כן קובעת שיש לשתפם בהחלטות שישפיעו בצורה דרסטית על חייהם. האמנה עוסקת בין היתר בערך קדושת החיים, בביטחונם האישי - הפיזי והנפשי של הילדים ובבריאותם. כמו כן, בזכאות לתנאי קיום בסיסיים, בזכות לרכישת חינוך והשכלה ובזכויות נוספות[מי1] . האמנה אושרה ביום 20 לנובמבר 1989 על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות. בעקבות זאת, הפך יום זה ליום זכויות הילד הבינלאומי.