משתמש:דביר רדונסקי/"דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות"
"דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות"
"דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות" (Dialogo sopra i due massimi sistemi del) הינו ספר שנכתב בשפה האיטלקית ע"י גלילאו גליליי (1564-1642). הספר מעמת בין התאוריה הקופרניקאית לבין תאוריית התלמאים המסורתית. הספר שהוקדש לפטרונו של גלילאו, פרדיננדו השני דה מדיצ'י - הדוכס הגדול של טוסקנה, הוענק לו בתאריך 22 בפברואר 1632[1] והיה לרב מכר[2].
ע"פ התאוריה של קופרניקוס כדור הארץ, כמו כוכבי לכת נוספים, מקיפים את השמש ("המודל ההליוצנטרי"), ואילו ע"פ תאוריית התלמאים היקום כולו נע סביב כדור הארץ ("המודל הגאוצנטרי"). הספר פורסם בפירנצה תחת רישיון רשמי מהאינקוויזיציה. ב -1633, גלילאו הורשע ב"חשד כבד לכפירה", בהתבסס על הכתוב בספר, שלאחר מכן הוכרז ב"רשימת הספרים האסורים", ממנה לא הוסר עד 1835 (וזאת רק לאחר שהתיאוריות שהוצגו בספר הותרו להדפסה בשנת 1822[3]). נוסף על כך, באותה העת פרסום כל דבר אחר שכתב או אפילו היה חשוד שנכתב על ידו- נאסר [4].
כתבים קודמים והוצאת הספר לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו המדעית הראשונה של גלילאו פורסמה בשנת 1610 תחת השם "Sidereus Nuncius" (בתרגום חופשי מלטינית "הכוכבים המודיעים") זוהי חוברת קצרה הסוקרת אלמנטים אסטרונומיים. למעשה, מדובר בסקירה מדעית ראשונה בהיסטוריה בה הוצגו תוצאות התצפיות באמצעות טלסקופ. בין יתר הדברים שהופיעו; הרים על הירח, מאות כוכבים שלא ניתן היה לראות בעין בלתי מזוינת בכל שביל החלב או קבוצות כוכבים מסוימות.
בשנת 1613 כתב גלילאו את ה"מכתב על כתמי השמש" שם התוודה על תמיכתו בתיאוריה הקופרניקאית. בספר זה קבע כי ישנם הסברים מדעיים הלקוחים מתוך המתרחש על פני כדור הארץ לתופעות השמימיות ולכן אין הבדל בין החוקים ששולטים בארץ לאלה ששולטים בשמיים. כשנתיים לאחר מכן, 1615, פורסם מכתב נוסף שכתב, "מכתב לדוכסית קריסטינה", שם ניסח מחדש פרשנות לפסוקים שונים מהכתבים. הוצג הרעיון שלפיו לא ניתן לקבוע שהארץ לא חגה סביב השמש.
במשך מספר שנים, החל מ1616 נאסר על הגנת התאוריה הקופרניקאית, בהתאם, נמנע גלילאו מלהתייחס בפומבי לתאוריה זו. בשנת 1618, בעקבות הופעת כוכב שביט, התפרסם ספרו "שיחות על השביט". בספר זה, למרות האיסורים, בחר גלילאו לפרש את הופעת השביט בהיבטים מהתאוריה הקופרניקאית ולא במושגים השמרניים. ב1620 פורסם מחדש הספר של קופרניקוס "מחזורי המעגלים השמימיים" ובו תיקונים וחידושים.
גלילאו הבין כי הוא יכול לדון בתאוריה מבחינה אסטרונומית ופיזיקלית ובתנאי שאינו טוען כי כדור הארץ אכן נע סביב השמש. לכן, בשנת 1623- פרסם את ספרו "מאזני הצורפים" שזכה להצלחה. באותה השנה ידידו ופטרונו של גלילאו, החשמן הפלורנטני ברבריני, מונה לאפיפיור. השינויים שהתחוללו ברומא בזמנים האלו הביאו לפתיחות הדעת מצד הכנסיה הקתולית והביאו לכך שספר על התאוריה ההליוצנטרית יתקבל על ידי הכנסייה. האינדקס של הכנסייה לא מנע את הדיון בתאוריה ההליוצנטרית אך אסר להציגו כעובדה מוגמרת.
כשנה לאחר צאתו של הספר "מאזני הצורפים" גלילאו החל בכתיבת הספר "דיאלוג על גאות ושפל" בו הראה כי מבחינה פיזיקלית התאוריה התלמאית חלשה מהתיאוריה הקופרניקאית, והאחרונה אף מסבירה את תופעת הגאות והשפל. כתיבת הספר "הדיאלוג" נמשכה מעל ל-5 שנים. בשנת 1630, עם סיום כתיבת הספר, גלילאו נסע לרומא במטרה לפרסמו. בחירתו של גלילאו ברומא נבעה מהנחתו שקשריו עם גורמים בצמרת הכנסייה לרבות האפיפיור יקלו במתן אישור להוצאת הספר לאור. כמו כן, גלילאו היה חבר באקדמיה הליצ'אנית ובראשה עמד הנסיך צ'סי שהבטיח לטפל בהוצאה לאור.
לא כך היו פני הדברים, בפועל, המוסדות של הכנסייה דרשו לערוך תיקונים בספר. באופן מצער, כ-3 חודשים לאחר שהוחזק הספר בידי הצנזור הרומי נפטר הנסיך צ'סי. גלילאו העדיף להוציא את הספר בפירנצה, אך בשל חסימת הדרכים לרומא (עקב מגיפה) לא ניתן היה להעביר את כתב היד כולו מרומא לפירנצה.
בסופו של דבר, אושרה הוצאת הספר תחת מס' הגבלות בהוראת הצנזורה מרומא; ראשית שונה שם הספר לשמו הידוע "הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם המרכזיות", שנית, נוסח פתח דבר המבהיר כי כדור הארץ אינו נע. בסיום הספר מציג גלילאו את טענת האפיפיור אורבנוס השביעי לפיה האדם תמיד מוגבל בהבנתו את פני הדברים. מכך, למרות שהתאוריה הקופרניקאית נראית לאדם משכנעת יותר, הארץ אכן נחה במרכז השמים כפי שידוע מכתבי הקודש. בחלקיו הפנימיים של הספר לא מוזכרות טענות אלה, אלא רק הטענות הפיזיקליות שטוענות לתנועת כדור הארץ.
הספר ראה אור רק בשנת 1631, כשנה מיום סיום כתיבתו, לאחר שאושר לפרסום בפירנצה. הדפסתו והפצתו החלו בפברואר 1632. עם פרסומו, הספר זכה להצלחה ולהערכה רבה ומאידך החלו להישמע תלונות על הספר, אשר הובילו למשפט של האינקוויזיציה שם הוא נדרש לכפור בדעתו ולשוב ולתמוך בתורת אריסטו.
בשנת 1638, 4 שנים לפני מותו, פורסם ספרו האחרון של גלילאו "שני מדעים חדשים" שכיסה רבות מממצאיו הפיזיקליים מ-30 השנים שקדמו לספר.
תוכן ומבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מובנה כסדרה של דיונים, המתנהלים במשך ארבעה ימים בין 3 דמויות: סגרדו ושני הפילוסופים סלביאטי וסימפליציו.
• סלביאטי (Salviati) – תומך בעמדת קופרניקוס ומשקף כמה מדעותיו של גלילאו באופן ישיר. כינויו היה "האקדמאי" כינוי המרמז על חברותו של גלילאו באקדמיה הליצ'אנית. הוא נקרא ע"ש חברו של גלילאו פיליפו סלביאטי (1582-1614).
• סאגרדו (Sagredo) - טיפוס אינטליגנטי שעמדתו הראשונית בספר היא ניטראלית. הוא נקרא ע"ש חברו של גלילאו ג'ובאני פרנצ'סקו סאגרדו (1571-1620).
• סימפליציו (Simplicio) - חסיד מסור של תלמי (אסטרונום) ואריסטו, מציג את הדעות השמרניות וטוען כנגד התאוריה הקופרניקאית. דמותו היא מידול של שני פילוסופים שמרניים שהיו מפורסמים באותה העת, לודוביקו דל קולומב (1565-1616), המשמיץ הגדול ביותר של גלילאו, וצ'זארה קרמוניני (1550-1631), אשר סרב להביט בעדשות הטלסקופ"[5].
הספר אינו דן בנושאים אסטרונומיים גרידא, אך נעשה בו שימוש רב במדע עכשווי. יש בכך כדי להראות מה נחשב בעיני גלילאו ל"מדע טוב". דוגמה לכך המובאת בספר היא הדיון אודות יצירתו של ויליאם גילברט על מגנטיות. חלק מהדיונים מנסים לתת מענה כנגד הסברות המוטעות הנוגעות לחוסר תנועתו של כדור הארץ.
ניתן לראות בספר שלוש עמדות עיקריות אותן מציג גלילאו:
1. הפרכת רעיונות שהוצגו ע"י פילוסופים מסורתיים (דוגמת ניסוי המחשבה על הספינה).
2. תצפיות פיזיקליות שאינן מתיישבות עם תאוריית התלמים (דוגמת תנועת כתמי השמש"[6])
3. טיעונים שמראים שהתאוריה השמרנית אותה החזיקו הפילוסופים, שרעיונה המרכזי הוא שכדור הארץ נייח, היא שגוייה (דוגמת ההרים של הירח והירחים של צדק שלא היו חלק מהאסטרונומיה הישנה).
נוסף על כך, טוען גלילאו שקיים הסבר פיזיקלי לתנועת כדור הארץ וזאת באמצעות תופעת הגאות והשפל בים. אמנם בסיס הטענה לחלוטין לא עקבי ובאופן פרדוקסלי מוביל למסקנה כי הגאות והשפל כלל אינם מתרחשים, אך גלילאו אהב את הטיעון והקדיש את הדיונים ב"יום הרביעי" בספרו לנושא.
תאוריית התלמאים המסורתית החזיקה מעמד היטב מאות שנים ולכן השאלה האם השתכנעו קוראי הספר הבלתי ספקניים בשנת 1632 בעמדות שהוצגו נותרה ללא תשובה חד משמעית.
תגובת הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1632, זמן קצר לאחר פרסומו ברומא, הצטברו תלונות רבות נגד הספר. הדבר הוביל להפסקת הדפסתו וחקירת גלילאו בהוראת האפיפיור אורבנוס השמיני, זאת למרות שהעניק לגלילאו בעבר את התואר "בן אהוב של האפיפיור". האפיפיור אף מינה ועדה מיוחדת של חשמנים שמטרתה לבחון האם יש צורך בחקירה של האינקוויזיציה בגין ההאשמות שהוטחו בגלילאו.
הוועדה המיוחדת קיימה חמש ישיבות ומסקנותיה המרכזיות היו:
1. בארכיון הכנסייה נמצא מסמך לא חתום שלפיו נאסר על גלילאו באופן אישי להגן על התיאוריה הקופרניקאית וללמדה. את שני הדברים הללו, קבעה הוועדה, הוא עושה באופן ברור ביותר בספר.
2. גלילאו לא מילא באופן מספק את הוראות הצנזורה של הכנסייה- פתח הדבר שהוסיף גלילאו לספר נוסח בשונה מהוראות הצנזור, כמו כן המסקנה המסכמת לא הוצגה כנדרש. עוד קבעה הוועדה כי הטענות שהוצגו בפתח הדבר ובמסקנה מנותקות מהנאמר בשאר הספר.
3. גלילאו התייחס בספר לתיאוריה הקופרניקאית כתיאוריה מוצקה ולא כאסופת השערות. חיזוק לכך היה שציין את תנועת כדור הארץ, אף שידע כי כתבי הקודש ועמדת הכנסייה קובעים שהארץ נייחת.
בעקבות דוח הוועדה המיוחדת, הועברה החקירה ע"י האפיפיור לאינקוויזיציה. היה נסיון של דוכסות טוסקנה להביא לסיום הפרשה. גלילאו היה בן חסותו של הדוכס הגדול מטוסקנה לבית מדיצ'י ולו, כזכור, הקדיש את הספר "הדיאלוג" . נדונה האפשרות לערוך את המשפט בפירנצה ולא ברומא אך למרות המאמצים ומצב בריאותו הלקוי של גלילאו בן ה 69, התעקשה הכנסייה על העמדתו לדין ברומא. האפיפיור , שנמנה בעבר עם תומכיו של גלילאו, ראה במעשיו פגיעה אישית ולא הקל בעניינו. בתחילת 1633 הגיע גלילאו לרומא, שם השתכן בבית השגריר הטוסקני במעצר בית.
החקירה הראשונה הייתה ב-12 באפריל אותה השנה. חקירה זו התמקדה בעניין המסמך הטוען כי נאסר עליו ללמד את התיאוריה הקופרניקאית. גלילאו הציג, להפתעת האינקוויזיטורים, מסמך חתום ע"י החשמן בלרמין המאשר שגלילאו מכיר את האיסור הכללי ואינו מזכיר בו איסור ללמד את התיאוריה. בנוסף טען כי ב"הדיאלוג" לא התכוון לאשש או להגן על התיאוריה ההליוצנטרית. נקבעה הפסקה בחקירה ונוהלו מגעים מחוץ לבית המשפט. לבסוף הוחלט להאשימו בסעיף "קל" יותר- הגנה על התיאוריה ההליוצנטרית בניגוד לצו המפורש של הכנסייה.
שלושה יועצים סברו כי הספר "הדיאלוג" מגן על התיאוריה ההליוצנטרית ואף מתיימר להחזיק בה (דעה המקובלת כיום על רוב ההיסטוריונים). עם חוות דעת היועצים ביקשו נציגי האינקוויזיציה מגלילאו לכפור באשמה ולאחר מספר ימים כך אכן היה.
גלילאו הצהיר כי לאחר שלוש שנים קרא שוב את ספרו ולהפתעתו ניכרת עמדת הגנה על התיאוריה ההליוצנטרית. גלילאו טען שכוונתו הייתה להציג דיון משכנע וזאת עשה באמצעות חיזוק טיעונים שגויים - ועל כך הביע חרטה. בחקירה נוספת טען כי כוונותיו היו טהורות וכי לא דגל בתאוריה הקופרניקאית בעת כתיבת הספר. האפיפיור דרש בנוסף להתכחשות פומבית של גלילאו לתיאוריה ההליוצנטרית, להחרים את "הדיאלוג".
ב-21 ביוני ניתן פסק הדין במשפט. על אף הכפירה באשמה על הגנת התיאוריה ההליוצנטרית, נקבע כי גלילאו אשם ב"עבירה של ממש"[7] בשל החזקה ואמונה בדוקטרינה שאינה נכונה, הסותרת את כתבי הקודש; משתמע מהכתוב בספר כי השמש היא מרכז העולם ואינה נעה ממזרח למערב והארץ נעה ואינה מרכז העולם. בנוסף הואשם גלילאו בהטעיית הצנזורים עקב כך שלא דיווח על ההתייעצויות בהן לקח חלק. על פסק הדין חתמו שבעה מתוך עשרת השופטים.
גזר הדין היה חמור מהצפוי; גלילאו נדון למאסר בלתי מוגבל בזמן, לכפירה פומבית בתאורייה הקופרניקאית ואסור פרסום "הדיאלוג". ע"פ מיתוס נפוץ, בסוף המשפט הכריז גלילאו "ואף על פי כן נוע תנוע" (הכוונה לתנועת הארץ סביב השמש), אולם אין למיתוס זה עדות היסטורית. גלילאו לא נלקח למאסר במרתפי האינקוויזיציה, הוא חי בבית השגריר הטוסקני ברומא עד לשלהי שנת 1633 אז חזר לביתו בפירנצה שם חי עד מותו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.
ביביליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Galileo Galilei (1914). Dialogues Concerning Two New Sciences. Dover Publications
• RJ Seeger, (1966). Galileo Galilei: his life and his works. Pergamon Press.
• Finocchiaro, M. Book Review—The Person of the Millennium: The Unique Impact of Galileo on World History. The Historian 69.3: 601-602.
• Machamer, P. The Cambridge Companion to Galileo. Philosophy of Science 68 (4):578-.
• Carroll, W. (2005). Galileo Galilei and the Myth of Heterodoxy. Oxford University Press.
• Schrenk, M. (2004). Galileo Vs Aristotle on Free Falling Bodies. Logical Analysis and History of Philosophy 7 (1):1-11
• Coyne, G.V. (2013). Science Meets Biblical Exegesis in the Galileo Affair. Zygon 48 (1):221-229
• Pitt, J. (1988). Galileo, Rationality and Explanation. Philosophy of Science 55 (1):87-103
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gindikin, Semen Grigorʹevich (1988). Tales of physicists and mathematicians. Birkhäuser. p. 62. ISBN 978-0-8176-3317-2. Retrieved 22 February 2011.
- ^ Sobel, Dava. "Galileo's Dialogue". The Globe and Mail.
- ^ The Trial of Galileo: A Chronology.
- ^ See Galileo affair for more details, including sources.
- ^ Stillman Drake: Galileo at Work: His Scientific Biography, Courier Dover Publications, 2003, ISBN 0-486-49542-6, page 355 : Cremonini and delle Colombe
- ^ Drake, (1970, pp.191–196), Linton (2004, pp.211–12), Sharratt (1994, p.166). This is not true, however, for geocentric systems—such as that proposed by Longomontanus—in which the Earth rotated. In such systems the apparent motion of sunspots could be accounted for just as easily as in Copernicus's.
- ^ G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV