משתמש:המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה/פרפורמנס

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הנ"ל מתמקד ביצירת התעתיק העברי למונח הלועזי Performance בשדה האמנות בישראל. התרגום העברי הקרוב ביותר בהקשר הנ"ל נעשה בשנת 1976 על ידי היסטוריון האמנות גדעון עפרת, שבספרו "התאטרון הרדיקלי", קובע כי המילה העברית לתחום ה Performance art הינה "מיצג" (עמ' 276). מאז שנות השבעים התפתח התחום בעולם בצורה משמעותית, וכעת כולל בתוכו משמעויות נוספות, אשר בשדה האמנות הבין לאומי מוכרות כהרחבה של תחום ה Performance art אל תחום ה Performance. בשנים האחרונות רווח בקרב קהילת האמנות בישראל השימוש במינוח הלועזי "פרפורמנס" (מודעה שפירסם בית הספר לתאטרון חזותי בירושלים) המחליף פעמים רבות את המילה "מיצג" שטבע עפרת בשנות השבעים. ערך זה בא לתאר ולהדגיש מהלך לשוני חי שנוכח בשפה העברית, ואשר עדיין אין לו ערך מילוני, לשימוש כלל האוכלוסיה. הצורך לכתיבה של ערך כזה, בשונה מהערך המקביל לו ('מיצג') נוגע בהתרוקנותה של המילה בשימושה המקובל בחברה, כפי שמצביע Google Alerts (במיצג חיילות צה"ל לדוגמא) .

הגדרה של פרפורמנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרפורמנס הוא המדיום בעל אלף ההגדרות. לא ניתן ולא רצוי להחיל משמעות אחת רציפה וקוהרנטית לעשייה שבבסיסה היא חתרנית, בין גבולית ותזזיתית. אחת מההגדרות הקבילות ביותר לעשייה המגוונת היא שהפרפורמנס הוא תחום שמהותו היא אי אפשרותו להגדרה. משמעות אי היכולת לתיחומה של פעילות תחת מושג, היא יצורה של "אנרגיה" מתמדת המשמשת ככלי המקדם והמפתח של התחום עצמו (ראו למשל בהגדרה של ריצ'רד שכנר - richard schechner את הפרפורמנס כתחום שהוא (Contested). יחד עם זאת, נעשו ונעשים עדיין נסיונות שונים להגדיר את תחום הפעילות, למטרות של אחיזה בעולם הממשי, קרי גיוס כספים, פיתוח הזדמנויות והכנסת המדיום לקירות האקדמיה הקשוחים. אפשר לשוחח ולהגדיר את התחום דרך מושגי משנה שמטווים כל אחד בדרכו גבולות אחרים מהשדה. כמה מושגים לדוגמא: אמנות מבוססת זמן, אמנות בין תחומית, חקר הביצוע, תאטרון חזותי, אמנות חיה, ועוד. הערך הנ"ל מעמיד את המילה פרפורמנס כהצעה להגדרה הרחבה ביותר בנמצא לכלל ההתרחשות האמנותית, האנתרופולוגית והסוציולוגית. וכאמור, גם רגע זה הוא סיכומו של תהליך, והזמנה להתחלה חדשה.

רקע היסטורי (1970-1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השבעים במדינת ישראל היו עשור של מהפכות חברתיות שהגיעו כתוצאה מגל הדף מאוחר שמקורו בתרבות ההיפים האמריקאית ורוחות ההתנגדות של שנות השישים. זרזים מרכזיים לנסיונות ההפיכה בישראל, היו מלחמת יום כיפור בשנת 1973, ועלייתה של מפלגת הליכוד לשלטון בשנת 1977. ביטויה של תופעת המהפכניות בשדה האמנות הוא שילוב של שני אירועים שהתרחשו במקביל וקיבלו את אותה הצורה: מחד, טיפטופו של זרם חדשני באמנות, "אמנות הגוף" (Body art), אשר הביא אמניות ואמנים צעירים בתקופה זו להתנער מכבליה המסורתיים של האמנות הפלסטית, ובא לידי ביטוי בעבודותיהם של אמנית המופע עדינה בראון וצמד האמנים גבי קלזמר ושרון קרן, ומאידך התקבצותם של חיילים משוחררים, למודי מלחמת יום הכיפורים, במחלקה לאמנות ב"בצלאל", מה שהוביל בסופו של דבר למרד הסטודנטים הגדול באקדמיה. התסיסה החברתית-פוליטית שמצאה דרכה לשדה האמנות וההתשטשות ההולכת וגוברת של גבולות דיסיפלינריים בתוכו אשר שררו בתקופה זאת הולידו מתוכם צורך לאגד ולארגן משמעות עניינית לפעולות המחאה האמנותיות השונות לצורכי תיאוריה ותצוגה. הראשון ככל הנראה שניגש למשימה זו היה, כאמור, האוצר וההיסטוריון גדעון עפרת, יש אומרים בעצתו של העיתונאי אדם ברוך ז"ל. כך נולדה המילה "מיצג" (כאחות תאומה זהה למילה "מיצב"). חשוב לציין, שבעת הוולדה של המילה בעברית, עדיין לא קמו מחלקות עולמיות להוראת הפרפורמנס, כזו מגיעה רק בתחילת שנות השמונים בניו יורק, תחת שרביטו של ריצ'רד שכנר, פעילותה של תיאורטיקנית הפרפרומנס רוזליי גולדברג עוד הייתה בחיתוליה, והביטוי Live art, שמגיע מבריטניה במהלך שנות השמונים הייתה בגדר נבואה. בישראל באותה התקופה (מ 1976 ועד אמצע שנות השמונים) נפתח בית הספר לתאטרון חזותי, מוקמת קבוצת מקלט 209, קבוצת זיק ומתהווה פסטיבל עכו לתאטרון אחר. הזרם המרכזי באמנות הישראלית מתרכז באותה התקופה בעיקר בציור, בדיון פנים אמנותי שעיקרו היחסים בין דור האבות המייסדים ודור הממשיכים. כך קרה שתחום הפרפורמנס נזנח בודד ומתקבע הקרע בין ייצוגו במילה העברית "מיצג" ובין המצב בשטח, אשר עבר באופן דפוזי לתחומים שבין האמנויות.

ראשיתו של שינוי (משנות השמונים ועד שנות האלפיים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, שנות השמונים הינן שנים משמעותיות להתמסדותו של המונח "פרפורמנס" בעולם. חוקרים ומומחים רבים מרחבי הגלובוס מקבעים בשנים אלו עשייה רב תחומית מתחומים שונים של עיסוקים: תאטרון, מחול, מוזיקה, אנתרופולוגיה, אמנות פלסטית, בלשנות, חקר הדת, סוציולוגיה, ספורט, חינוך, מדע, טכנולוגיה ועוד... התחום חסר הבית, מקבל כעת מוסדות אקדמיים שמטפחים אותו, פסטיבלים, ועדות, יוצרים וחוקרים רבים, שכולם, בפעם הראשונה עובדים תחת מטרייה מושגית אחת, היא פרפורמנס. הרעיון הרחב שמתגבש, הוא הפניית תשומת הלב לפועלו של כל אדם, חיי היום יום שלו, הפעולות התרבותיות שאותן הוא מבצע, החברה בה הוא חי, והתנהגותם של מכשירים בקרבתו. פרפורמנס יוצא מהגדרתו כמדיום אמנותי צר (שנכלל תחת ההגדרה הרחבה 'פרפורמנס ארט'), שראשיתו במאה העשרים , ומתבסס ככלי איתו ניתן להבין מי אנחנו ומדוע אנו פועלים כפי שאנו פועלים. החיבור לזרמי מחשבה הוליסטים בכיוונים שונים של מדעי הרוח והחברה, הרואים את סך כל מעשיו של אדם כאשר הם עומדים על קנקנו, ושינוי הפרדיגמה המודרניסטית, לזו הפוסט מודרנית, המאפשרת קריאות מרובות לאותו המושג, פותחת צוהר לעולם שאינו קבוע, לינארי ומכניסטי, אלא נתון תחת שינוי מתמיד, בעל ריבוי של מוקדים, שמבוסס על ביולוגיה ופיזיקת קוונטים, ומעל הכל, בהתאם לתיאוריות הרבות, עולם שמייצר אדם שיכול להחיל תפיסות חדשות של משמעות ותנודתיות, כל אלו הם עמודי תווך לעמדה הפרפורמטיבית שהלכה והתגבשה במקביל בתקופה זו, ואשר היא באופן טבעי גם תוצר של אופני מחשבה אלו. כהמשך לכך, בישראל, מחלחלות התיאוריות והפעולות הגלובליות לעשייה המקומית, ונבנה הבסיס לקהילת הפרפורמנס הישראלית, בעיקר באותו הזמן בירושלים, עם הקמתם של קבוצת זיק ובית הספר לתאטרון חזותי . יותר מאוחר, לקראת סוף עשור שנות השמונים, נפתח גם פסטיבל עכו לתאטרון אחר, ומוקם המקום הראשון לפרפורמנס בישראל, "במת מיצג". מכאן, אפשר לתאר שני מהלכים עיקריים בתודעת האמנות הישראלית, שכל אחד בדרכם, הביא לביסוס מעמדו של התחום, אולם בדרכים עקיפות: ראשית התפתחותו של זרם תאטרון אלטרנטיבי, הנקרא כיום תחת מטרייה רחבה מאוד בשם, פרינג'. ושנית, התגלמותו של הפרפורמנס באמנות הוידאו הישראלית, אחד מהזרמים המובילים בשדה אמנות הפלסטית בשנות התשעים (ביחד עם המיצב). שני מהלכים אלו מנגישים את יסודותיו של מדיום האב, הפרפורמנס, לקהל בישראל, למוסדותיו, ולאקדמיות. מכאן מתחיל ריבוי של פעילות בכל הכיוונים האפשריים, המתבטא בעירוב בלתי פוסק של תחומים אמנותיים ושיתופי פעולה, אפשר לציין בין היתר גם את הקמתו של תאטרון תמונע ופתיחתו של מוזיאון הרצליה המחודש, שגם אם לא עסקו במוצהר באמנות הפרפורמנס, היו בית ליוצרים רבים, שמלאכתם הבין תחומית לא מצאה במה. שנות האלפיים, שמסמנות את התרבותם של שטחי הפעולה והתצוגה המוזיאלים והגלרייסטים, אל עבר יוזמות עצמאיות, השתמשו במדיום הפרפורמנס בכדי למלא חללים של פעילות, וניצלו אותו גם כדי לצאת אל מקומות שלא נוצלו עדיין ליצירתן של עבודות אמנות. הדור הצעיר שצומח בשנים אלו, בעזרת הרשתות החברתיות וזמינות המידע, מפתח קשרים והקשרים וטווה אזור פעיל של שיתופי פעולה, שבו זולגים המדיומים אחד אל עבר השני, ואופני פעולה מתערבבים ליצירות של אמנות. מונח החופש שעומד בבסיסו של המדיום, אשר גורס כי אפשר לעשות אמנות בכל מקום ובכל זמן, משרת בצורה מושלמת את אותם הייזמים האמנותיים, שלא היו צריכים הרבה בכדי לגרום לאירוע אמנותי להתרחש. יחד עם זאת, למרות הפעילות הרבה וההתרחשות הגועשת של העיסוק במדיום הפרפורמנס, הקדימו האמנים את השדה, ורק כעת, מתחילה הפעילות להתמסד ולהשריש שורשיה לעומק.