גדעון עפרת

גדעון עפרת

גדעון עפרת, 2013, דיוקן מאת הצלמת עליזה אורבך (אשתו של עפרת).
לידה	1945 (בן 79 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
תחומי עניין	אמנות יהודית
עיסוק	היסטוריון אמנות, מבקר אמנות, אוצר תערוכה, מרצה באוניברסיטה
מדינה	ישראל
צאצאים	עדן אורבך עפרת

גדעון עפרת, ציור מאת פנינה אלטשולר

גדעון עפרת (נולד ב-1945) הוא היסטוריון אמנות ופילוסוף ישראלי, מומחה בתולדות האמנות ובפרט בתולדות האמנות הישראלית. אצר תערוכות רבות במוזיאונים וגלריות וכתב מאמרים, קטלוגים, וספרים רבים, בעיקר בתחום אמנות ישראל בהם ספרי אמנות, תאוריה של האסתטיקה ופילוסופיה כללית.

ביוגרפיה

עפרת נולד בתל אביב בשם גדעון פרידלנדר. את תואר הבוגר קיבל ב-1968 מאוניברסיטת תל אביב, את תואר המוסמך קיבל ב-1970 מאוניברסיטת תל אביב (כולל שנה באוניברסיטת בראון בפרובידנס, רוד איילנד) (נושא עבודת הגמר היה "האמנות והמיסטיקה") ובשנת 1974 סיים דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לפילוסופיה. נושא עבודת הדוקטורט היה "הגדרת האמנות" והיא אף יצאה לאחר מכן כספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

בשנים 1981-1970 שימש כמרצה לתולדות הדרמה המודרנית והישראלית בחוג לתיאטרון שבאוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנים 1995-1971 היה מרצה בכיר לפילוסופיה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. בשנים 1976 ו-1979 אצר את פסטיבלי המיצגים הראשונים בישראל: "מיצג 76" ו"מיצג 79", בבית-האמנים בתל אביב. היו אלה מיזמים אמנותיים "ירושלמיים" שגרסו, לעומת יצירות שבמסלול "המדרשה" בתל אביב, יתר מעורבות חברתית של האמן. בשנים 1981-1980 אצר תשע תערוכות חלוציות בנושא עליית הפוסט-מודרניזם באמנות הישראלית. זו הייתה סדרת תערוכות "אולם" בבית האמנים בירושלים. בשנים 1996-1980 אצר למעלה מ–20 תערוכות היסטוריות בנושא האמנות הישראלית במוזיאונים ובחללים אלטרנטיביים בישראל ובארצות הברית. בשנת 1982 שימש כאוצר אורח לתערוכת זאב רבן במוזיאון של ישיבה יוניברסיטי שבניו יורק. בשנים 1986-1987 אצר את סדרת תשע תערוכות "הקומה הראשונה" בבית האמנים בירושלים: אמנים חשובים מסיפורה של אמנות ישראל נדלו, זה אחר זה, מתוך תהום השכחה על מנת להיתקל בשתיקתה הרועמת של המדיה.

בשנת 1990 אצר עבור מוזיאון ארץ ישראל תערוכה של "דיוקן המנהיג באמנות הישראלית" שהייתה אמורה להיות מוצגת בהיכל העצמאות. אולם זמן קצר לפני פתיחת התערוכה הוחלט במוזיאון ארץ ישראל שהתערוכה, המציגה מנהיגים באור לא מחמיא אינה מתאימה להצגה בהיכל העצמאות והוחלט להציגה במקום אחר. לבסוף הוצגה התערוכה במשכן לאמנות עין חרוד. בשנת 2011 אצר את "הנמרודים החדשים", תערוכה קבוצתית של אמנים שהתיחסו ביצירתם לפסל האיקוני נמרוד של יצחק דנציגר, התייחסות המשקפת תמורות בחברה הישראלית ובזמנים.

בשנים 1993–1994 שימש מרצה לאמנות באוניברסיטת חיפה. בשנים 2000-1998 שימש מרצה לפילוסופיה ולאמנות במכללת "עלמא בית לתרבות עברית" ובאוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. בשנים 2005-1999 שימש חבר מערכת השנתון "יריעות". בשנים 2001-2000 שימש מרצה בתחומי פילוסופיה וקולנוע בסינמטק ירושלים ופרופסור אורח בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. זכה במלגת מחקר ב"מכון ללימודי יהדות מתקדמים" (לשעבר מכון אננברג) בפילדלפיה שבארצות הברית, ובמלגת חוקר אורח מטעם ממשלת הולנד באמסטרדם עבור מחקרו "רמברנדט ושפינוזה". בשנים 2005-2002 שימש מנהל אמנותי ואוצר ראשי של מרכז "זמן לאמנות" במרכז לאמנות ישראלית בתל אביב. ב-2008 אצר תערוכות ב"בית אבי חי" בירושלים; זכה במלגה מטעם "קרן שוסטרמן" לצורך קיום הרצאות על אמנות ישראלית ויהודית בטורונטו שבקנדה; בשותפות עם גליה בר אור שימש אוצר של תערוכת "הגמוניה וריבוי – שנות ה-50' באמנות ישראל" שהתקיימה ב"המשכן לאמנות עין חרוד". ב-2009 זכה ב"פרס האוצר" מטעם משרד התרבות והספורט. ב-2013 הוענק לו התואר "יקיר בצלאל" מטעם אקדמיה "בצלאל" בירושלים. ב-2015 זכה בפרס על מפעל חיים בחקר ובהנחלה של תולדות ארץ ישראל ויישובה מטעם יד בן-צבי בירושלים. אוסף אמנות ישראלית שהיה בבעלותו מ-1970 נרכש על ידי לוין אמנות חברה ותרבות.

פרסם מאות מאמרים ומסות על אמנות ופילוסופיה בכתבי-עת ובעיתונים בישראל ומחוצה לה. חיבר למעלה מ-100 קטלוגים לאמנים ישראלים שונים ולתערוכות קבוצתיות, תוך התמקדות בתנועות ובאמנים נשכחים.

היה נשוי לצלמת עליזה אורבך עד מותה ב-2016. מתגורר בירושלים. בתו, עדן אורבך עפרת, היא אמנית וידאו, ואחיו הצעיר הדס עפרת הוא חתן פרס ישראל בתחום אמנות הבמה.

מבחר תערוכות שאצר

• דמות החלוץ באמנות ישראל, משכן נשיאי ישראל, ירושלים, 1982.
• אברהם אופק: בית, רטרוספקטיבה, המשכן לאמנות עין חרוד, 1985.
• עקידת יצחק באמנות ישראל, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1987.
• 1948 - דור תש"ח באמנות ישראל, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 1988.
• מקורות הפיסול הארצישראלי: 1939-1906, מוזיאון הרצליה, 1990.
• ראשית הקרמיקה הישראלית, 1962-1932, מוזיאון הרצליה, 1991.
• דיוקן המנהיג באמנות הישראלית, המשכן לאמנות עין חרוד, 1991.
• הביאנלה של ונציה - הביתן הישראלי 1993, אביטל גבע: חממה.
• שלום סבא, המשכן לאמנות עין חרוד, 1994 (במשותף עם גליה בר אור).
• הביאנלה של ונציה - הביתן הישראלי (1995), יהושע נוישטיין, אורי צייג ודוד גרוסמן: ארכיון הספרייה הלאומית.
• כתב - מילים באמנות הישראלית, מוזיאון אקלנד, אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, 1996.
• זמן לאמנות, תל אביב:
  • שיבת ציון, מעבר לעקרון המקום, 2002.
  • "מחורבותייך אבנך...", דימוי החורבה בישראל, 2003.
  • "כן תעשה לך", תחיית היהדות באמנות הישראלית, 2003.
  • OmanutIsrael.com, 2003.
• בית גבריאל, צמח:
  • יאיר גרבוז - מציג רסטורציה, 2006.
  • מנשה קדישמן - קסם על ים כנרת, 2006.
  • מיכל נאמן - אוי, כנרת שלה, 2006.
  • לארי אברמסון - השבר הסורי-אפריקאי, 2006.
• בית אבי חי, ירושלים:
  • ההולכים אל ההר - אברהם אופק: רישומי עקדה, 2008.
  • עמוס קינן - אמנות עברית בבית אבי חי, 2009.
• בית האמנים, ירושלים:
  • בצלאל שץ - רטרוספקטיבה, 2006.
  • לואיז שץ - רטרוספקטיבה, 2006.
  • זהרה שץ - רטרוספקטיבה, 2006.
  • הנמרודים החדשים - קבוצתית, 2011.
• 60 שנות אמנות בישראל, העשור הראשון - הגמוניה וריבוי, המשכן לאמנות עין חרוד, 2008.
• מוזיאון חיפה:
  • הקלסתר היהודי החדש, 2010.
  • הוצאה לאור - מן המחסנים לחלל התצוגה, 2011.
• הקבינט של אמיל רנצנהופר, בתוך התערוכה הקבוצתית "אוצרים בע"מ", מוזיאון פתח תקווה.

מבחר מספריו

• הגדרת האמנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
• השיפוט האמנותי - קריטריונים אנטי פורמליסטים לבקורת אמנות, הוצאת דקל פרסומים אקדמאיים, תל אביב, 1978 (זכה בפרס מוזיאון ישראל)
• הדרמה הישראלית, הוצאת צ'ריקובר והאוניברסיטה העברית, תל אביב וירושלים, 1978
• אדמה, אדם, דם - מיתוס החלוץ ופולחן האדמה במחזות ההתיישבות, הוצאת צ'ריקובר, 1980
• "סיפורה של אמנות ישראל" (בשותפות עם דורית לויטה), הוצאת מסדה תל אביב, 1980
• המסע אל מתתיהו, הוצאת שוקן, 1982
• כאן – על מקומיות אחרת באמנות הישראלית, אמנות ישראל, ירושלים, 1984
• ליטבינובסקי, 1984
• אבל פן 1883-1963, גלריה מעיינות, ירושלים, 1987
• בצלאל החדש 1935-1955, 1987
• חיים קיוה, הוצאת קורן, 1989
• סיפורה של אמנות ישראל - מימי "בצלאל" ב-1906 ועד ימינו, הוצאת מסדה, 1987 (בשותפות עם דורית לויטה, בעריכת בנימין תמוז)
• לגעת - אמנות ישראל בשלהי שנות ה-80 (על פוסט-מודרניזם ישראלי), 1988
• עם הגב לים - דימויי המקום באמנות ישראל ובספרותה, 1990
• גנים תלויים – ארכיטיפים של תרבות ישראלית, אמנות ישראל, ירושלים, 1993
• על הארץ - האמנות הארצישראלית: פרקי אבות, ירון גולן, 1994
• שלום סבא, המשכן לאמנות עין חרוד, 1994
• נמרוד בתפילין, אמנות ישראל ירושלים, 1996
• שלוש חשיכות - אפלטון, קאנט וקירקגור, האקדמיה, ירושלים, 1997
• דפוסי היופי - שיחות עם גמד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
• מאה שנות אומנות בישראל, ווֶסטוויו-פרֶס (הארפרס וקולינס), דנוור, קולורדו, 1998
• דרידה היהודי, האקדמיה, ירושלים, 1998
• שמה – תאולוגיה של עלטה, גלריה גולקונדה, תל אביב, 1998
• שבחי גלות, הוצאת כרטא, 1999
• דרידה היהודי, אוניברסיטת סיראקוז, 2001
• בספרייתו של אריה ארוך, הוצאת בבל, 2001
• לראות בחשיכה - מירון סימה, הוצאת ש. זק, 2003
• בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2004
• ביקורי אמנות - פרקים על אמנים ישראלים, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, תשס"ה 2005
• כבתוך שלו - עיונים בתנ"ך ובמקורות, הוצאת ידיעות ספרים, סדרת יהדות זמננו, תל אביב, 2006
• בצלאל 100 שנה, 3 כרכים (בשותפות עם דוד טרטקובר) הוצאת מפעל הפיס ובצלאל, ירושלים, 2006
• משה טמיר - האפוס והמיתוס, הוצאת המוזיאון הפתוח תפן, 2006
• בצלאל שץ, לואיז שץ, זהרה שץ – 3 מונוגרפיות, הוצאת בית האמנים ירושלים, 2006
• הברית והמילה של ז'אק דרידה: על יהדות כפצע, כחותם וכאחרות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
• ההולכים אל ההר. אברהם אופק - רישומי עקידה, בית אבי חי, ירושלים, 2008
• הגמוניה וריבוי – שנות ה-50' באמנות ישראל (בשותפות עם גליה בר אור), המשכן לאמנות עין חרוד, 2008
• אמנות מינורית – אמנות ישראלית בשחר שנות האלפיים, אמנות ישראל, ירושלים, 2010
• השיבה אל השטעטל - יהדות כדימוי באמנות ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים, 2011
• הנמרודים החדשים, בית האמנים ירושלים, ירושלים, 2011
• זהות, זיכרון, תרבות: מבחר מאמרים 2012-2008. ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג 2012.
• אופקים רחבים: מאוסף עפרת לאוסף לוין, קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2013.
• אופקים רחבים יותר, קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2014.
• ברלין-ירושלים: אמנות העלייה מגרמניה, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, ירושלים, 2015.
• פאריז-תל אביב: הקשר הצרפתי של האמנות הישראלית, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, ירושלים, 2015.
• ניו יורק-תל אביב: הקשר האמריקאי של האמנות הישראלית, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, ירושלים, 2016.
• ירושלים-תל אביב: הדרמה הבין-עירונית הגדולה של האמנות הישראלית, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, ירושלים, 2016.
• אברהם אופק: הבית והמשכן, ירושלים, 2016.
• הגה והי, הוצאת מנגד, ירושלים, 2017.
• יגאל תומרקין, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, 2019.
• משה קסטל: לקראת אמנות ס"ט, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, ירושלים, 2019.
• אריה לובין, הוצאת לוין, 2020.
• אוצר-גרילה: מבוסס על סיפור אמיתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.
• אל המרחבים: אוסף לוין, עבודות נבחרות, חלק ד', הוצאת לוין, 2020.
• אלי שמיר: עיונים ביצירותיו, הוצאת לוין, 2022.
• אהרון כהנא, הוצאת לוין,2022.
• מאופק עד אופק: אוסף לוין, עבודות נבחרות, חלק 5, הוצאת לוין, 2023.
• אמנות פוליטית בישראל, הוצאת לוין, 2023.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גדעון עפרת בוויקישיתוף

• המחסן של גדעון עפרת
• דליה מנור, דימויי האמנות הישראלית של אידאולוג עצוב, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2004 (מוסף "ספרים")
• יונתן אמיר, השגות המנוסחות בשפת התהייה - על ספרו של גדעון עפרת "אמנות מינורית - אמנות ישראלית בשחר שנות האלפיים", באתר ערב רב
• גדעון עפרת מדבר על עבודותיו של האמן אורי שטטנר, קטע וידאו Youtube
• דניאל זילברברג‏, לא אוצר באדום: ראיון עם גדעון עפרת, באתר וואלה!‏, 7 בספטמבר 2010
• גדעון עפרת, ‏מושבת 'בצלאל' בבן-שמן, 1910–1913, קתדרה 20, יולי 1981
• תערוכת הנמרודים החדשים באתר בית האמנים ירושלים(הקישור אינו פעיל, 11 באפריל 2020)
• מאמרי גדעון עפרת באתר נתן אלתרמן
• שיחות ברוח: יוסף בן שלמה משוחח עם גדעון עפרת, בערוץ YouTube של הטלוויזיה החינוכית
• שיחה עם גדעון עפרת, ‏סוף האמנות או סף חדש?, מחשבות 43, פברואר 1976, עמ' 3–17
• חידת הזאבים, גדעון עפרת, מאמר לקטלוג התערוכה של לנה זידל: הוצאת בית האמנים ירושלים, 2013
• "אין היום דבר כזה שנקרא אומנות ישראלית", בעיתון מקור ראשון, 2 במאי 2021
• גדעון עפרת (1945-), דף שער בספרייה הלאומית