משתמש:חזי ברשצ'נסקי/פרחי אהרון

היסטוריה

ישיבת פרחי אהרן היא ישיבה תיכונית בשכונת קריית שמואל בקריות.

בשלהי שנות החמישים מוצאת עצמה קרית שמואל נדרשת למצוקת החינוך הדתי. ילדי הקריה המסיימים את לימודיהם בבית הספר היסודי ומעוניינים בלימודים ישיבתיים נאלצים להרחיק נדוד לירושלים ולכפר הרא"ה, הרחק מן הבית. נמנו וגמרו אנשי הקריה להקים אגודה אשר תפעל להקמת ישיבה תיכונית בקריה, ישיבה שתאפשר לדור ההמשך להתחנך חינוך ציוני דתי ברוח "ישראל סבא" ותקרין גם פנימה לחיי הקהילה בקריה הצפונית. וכדרכו של כל מהלך חשוב במקומותינו, מקימים ועד, לאגודה שמתאגדת להקמת ישיבה תיכונית יש מאין, ביניהם ה"ה יוסיפון, שטרן, פרומר, קורן, ינובסקי, הרב ורשואר ואחרים, תושבי קרית שמואל וקרית מוצקין, בנשיאותו של מרא דאתרא הרב הכרמי שליט"א.

עם קופה דלה פונים היזמים לעיריית חיפה ורעיון הישיבה התיכונית הראשונה בעיר חיפה קונה את ליבו של ראש העיר דאז אבא חושי. העירייה, בהנהגתו של ראש העירייה המכריז "אני רוצה שתהיה פה ישיבה" מקבלת על עצמה לקלוט את הישיבה כבי"ס תיכון עירוני ב' ונוטלת על עצמה לצד תורמים אחרים את מימון הלימודים התיכוניים ובניית הכיתות הראשונות. האגודה מצידה פועלת להחזקת הפנימיה ולגיוס כספים להקמת מבנה לפנימיה ולחדר אוכל. מועדון בני עקיבא הופך לפנימיה, בונים בזריזות אסבסטון למטבח וחדר אוכל, ועליית הגג של בית הכנסת הגדול בקריה תשמש ככיתת הלימוד.

תלמידים קבצו מרחבי הצפון, 24 נמצאו, מהם רק 2 מקרית שמואל שעדיין לא האמינה כי המוסד החדש יוציא את שנתו הראשונה. אותו זמן מיטב הנוער הדתי בקריה הרחיק למדרשית נועם, לכפר הרא"ה ואף לישיבת מרום ציון שבירושלים, וקשה היה לשכנע את הורי הקריה לשלוח את הילדים לישיבה בחיתולים. עמדו איפוא המייסדים ערב ראש חודש אלול ורב אין. נמצא מועמד שהתחרט, התלמידים כבר עומדים בפתח עם מזוודות ועדיין אין רועה, והמבוכה רבה.

אותו זמן מתדפקים 2 שליחים על דלתו של אברך צעיר בן 24 מטופל במשפחה צעירה בגבעת שמואל שליד בני ברק, ברוך אדלשטיין שמו, ובפיהם שליחות בשמו של הרב נריה: "אתה מבוקש למפעל חלוצי בצפון". ואף שטרוד היה האברך בהצעה לרבנות בכפר פינס, חזקה עליו בקשתו-מצוותו של הרב נריה: "סע לשלושה שבועות לאותו מקום בלתי ידוע ותתרשם". אורז הרב מזוודה, משאיר את האשה והילדים, ומפליג צפונה. בקריה פוגש הרב אדלשטיין את היזמים קורן ויוסיפון ואח"כ גם את אפרים יונאי מי שעתיד להיות מרכז התיכון, ומיד "נתפס" לרעיון. על תוכניות ארוכות טווח ועל יעדים חינוכיים לא מדברים. "אז לא עשו פרוגראמה, לפני שלושים שנה לא דיברו על תוכניות, לא ועדה ולא תכנון, קופצים לבריכה ושוחים בה. לא שאלתי על משכורת, לא הצבתי כל תנאים, לא דיברו על משכורת וגם לא נתנו", מספר הרב אדלשטיין. קודם לכן כבר מצורף אפרים יונאי, מורה ומחנך בעל מוניטין, כמרכז התיכון. "בקיץ עמדתי על סולם לצבוע את הדירה. נכנס יוסיפון כרוח סערה 'אפרים אנחנו מקימים את הישיבה ובחרנו בך כמרכז התיכון'. עם המברשת בידי סחטו ממני הסכמה", מספר יונאי. לא נמנו ולא גמרו, עד אשר הלך הרב אדלשטיין ליונאי שהתרשם מהמעד, והפור נפל. הישיבה קמה.

בחורף תשכ"א, משהפכה הישיבה לעובדה קיימת, עוסקים במרץ רב במימוש התוכניות לבנין הישיבה על מגרש שהוקצה כך בלב הקריה. העירייה נוטלת על עצמה להקים את הכיתות הראשונות והאגודה עמלה על גיוס כספים להקמת בנין הפנימיה. לגיוס המשאבים נרתם גם השר משה חיים שפירא והסתדרות הפועל המזרחי בארה"ב, ואלה משדכים בין הישיבה שזה הוקמה לבין משפחתו של הרב אהרן דוד בוראק זצ"ל, ששימש כראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, וחוג תלמידיו ומוקיריו אשר מבקשים להנציח את מפעל חייו של הרב בוראק במפעל תורני לזכרו.

המשפחה וחוג מוקירי הרב בוראק בארה"ב, מקימים ועד אמריקאי אשר מתחייב לגייס מלפעל הקמת הפנמיה תרומה של 50,000$ תוך שנתיים, והשר שפירא מקבל על עצמו לגייס תרומה כפולה של 10,000$ לאותה מטרה. התרומות מבוששות להגיע בהיקף המובטח וחולפים כמעט שלוש שנים עד אשר בקיץ תשכ"ג מוכרזת הישיבה כ ישיבת בנ"ע פרחי אהרן ע"ש הרב אהרן דוד בוראק זצ"ל, קרית שמואל - חיפה, תוך התחייבות הועד האמריקאי להמשיך ולעמוד לימן הישיבה בפעולות הבניה והפיתוח. בתשל"ב, כעשור יותר אחרי הקמת הישיבה, מגיעה פמליה נכבדה מארה"ב הכוללת את משפחת הרב בוראק זצ"ל ונציגי קהילת "אוהל משה - חברת תהלים" מניו יורק, ובטקס חגיגי הוקדשה הישיבה ע"ש הרב בוראק.