משתמש:יצחק סמילוביץ/עלקת ארצישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון

פרמטרים [ 1, 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריאת טבלת מיוןעלקת ארצישראלית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: עלקתיים
סוג: עלקת
מין: עלקת ארצישראלית
שם מדעי
Orobanche palaestina
רויטר, 1847
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

עלקת ארצישראלית (שם מדעי: Orobanche palaestina) הוא טפיל חד או רב שנתי ממשפחת העלקתיים, אנדמי לישראל וללבנון. תיאור הצמח טפיל חד או רב-שנתי חסר עלים ירוקים, בעל פקעת-שורש ושורשי מציצה החודרים לצמחים שכנים ומוצצים מהם את המים והמזון. הצמח בנוי גבעול זקוף מעובה בלתי מפוצל שצבע קליפתו סגול-לבנבן; גובהו 30-50 ס"מ ובראשו תפרחת מוארכת שופעת בעלת פרחים בצבע קרם שגודלם 27 מ"מ. אברי הצמח מכוסים שערות מסולסלות דביקות בחלקן. התפרחת בעלת פרחים מרובים וצפופים וכל פרח מלווה בבסיסו בחפה לבנבן-חום בהיר דמוי אזמל מחודד. בניגוד למיני עלקת אחרים אין במין זה חפיות בצד החיצוני של הגביע. הגביע ממוקם בין החפה לכותרת, והוא שסוע כמעט עד בסיסו ל-4 אונות מחודדות. החפה ארוך מהכותרת ואונות הגביע מגיעות כמעט עד פתח הכותרת. הכותרת דו-שפתנית דמוית לוע-ארי, אך לועהּ פתוח לרווחה והיא בעלת 5 אונות רחבות. פני הכותרת קרחים או מכוסים בשערות קצרות בודדות. השפה התחתונה של הכותרת מחולקת לשלוש אונות ומותאמת כמשטח נחיתה לדבורים. צבע הכותרת קרם עם כתמים בגוון סגול-חוור. צינור הכותרת דמוי משפך רחב, אורכו 16-26 מ"מ ואברי הרבייה ממוקמים בגבו. אבקנים - 4, זיריהם מאוחים עד כשליש עם בסיס צינור הכותרת; המאבקים ורוב אורך זיר האבקן קרחים ורק בסיסו שעיר. הצלקת דמוית שתי-גולות, צבעה סגול. הפרח קשתי פונה בפתחו אל הדבורה, מייצר בבסיס הכותרת צוף. הפרי הלקט. לפי הספרות, הפונדקאים שלו הם צמחים חד-שנתיים ממשפחת הפרפרניים וכן גדילן וברקן. הפריחה באפריל-מאי.

תפוצה בארץ הצמח נמצא כיום ב- 5 גלילות: גולן, גליל עליון, גליל תחתון,כרמל והרי יהודה. מספר האתרים הכללי הידוע הוא 6. בגולן הוא נצפה ברמת הבניאס. בגליל העליון נאסף לראשונה ב-1926 בנחל כזיב אולם לא אותר שם מאז, אך לאחרונה (2010) נמצאו פרטים אחדים במדרונות הרי נפתלי מתחת למשגב עם (תצפית זו לא סומנה במפה). בגליל התחתון אותר כצמח חדש לגלילה ליד כעביה במהלך סקר הצמחים הנדירים ב-1997, אך נעלם מקרית עמל. בכרמל נעלם מאזור חיפה אולם אותר בגבעה 108 מול תל קשיש. בהרי יהודה תועד מצור הדסה ומחורבת קובי וכן עד 1982 גם בירושלים בגבעת רם, אולם לא נמצא שם מאז. בספרות הצמח נתון מגלילות רבות נוספות בישראל כולל השרון, פלשת, שומרון והנגב הצפוני אך לא נמצא לכך אימות בשדה במשך שנים רבות של חיפוש. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה בית-גידול אדמת טרה-רוסה בכתמי קרקע עמוקים של חורש פתוח ושטחי בור במעונות הרריים. גדל גם בשולי שדות וביער אלון תבור על אדמת רנדזינה כהה. בספרות בית-גידולו מתואר כ" שדות בור על קרקעות כבדים".

תפוצה בעולם מין תת-אנדמי הגדל רק ישראל וממשיך מעט בתפוצתו ללבנון. נרשם ממואב אשר בירדן ע"י טריסטרם, נתון המוטל בספק רב. פינבורן בפלורה רשמה אותו רק מישראל אך לא כתבה עליו בפרוש "מין אנדמי". זאת כיוון שהטקסון נתון (בשם מין נרדף - O. grisebachii) גם מלבנון, עם גיבוי בעשבייה (Post, 1932) לכן הוחלט, שלא כמו בפלורה ובקונספקטוס, כי ה מין אינו אדנמי רק לישראל אלא לישראל ולבנון.

סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה עלקת ארץ-ישראלית שייכת לקבוצה של עלקות בעלות תפרחת שופעת אטרקטיבית ופרח גדול יחסית ובעל אונות כותרת פרושות לרווחה, שניתן לכנותה "קבוצת עלקת כורדית". על קבוצת מינים זו נמנים בישראל- עלקת חרוקה, ע. החרמון וע. ססגונית. לכל מיני הקבוצה גבעול תפרחת לא מפוצל והפרח חסר חפיות צדדיות הממוקמות על החפה הגדול בבסיסו. אפשר להבדיל בין מיני הקבוצה בישראל על פי צבע הפרח ובית-הגידול: לע. חרוקה יש פרח לבן, לע. ססגונית פרח בצבע ארגמן-ורוד עז, לע. החרמון פרח בצבע קוניאק-חמרה, ולעלקת ארץ-ישראלית פרח בצבע קרם-צהבהב. מיני הקבוצה (פרט לעלקת חרוקה) אופייניים לאזורים הרריים ברחבי המזרח-התיכון והקווקז והמין שלנו הוא הדרומי ביותר. מיני העלקת מהווים מזיקים קשים בגידולים חקלאיים מסוימים: מין העלקת השכיח ביותר בגידולים חקלאיים ומהווה מזיק רציני בחקלאות הוא ע. חרוקה, הנטפל לצמחי-ירק חורפיים בעיקר בשדות בקרקעות סחף בעמקים. בשנים האחרונות פלשו לארץ שני מינים נוספים בשדות חקלאיים מושקים.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]