משתמש:מולה/שפחתו של רבי

שפחתו של רבי יהודה הנשיא אינה מוזכרת בשמה במקורות התלמודיים אלא רק כ"אמתא דבי רבי". חשיבותה בכך שאף על פי שהיתה משרתת חסרת שם בביתו של רבי היתה מקורבת אליו, לימדה את החכמים פירושי מלים שלא ידעו בעברית ומשלי חכמה, ותפילתה היא שגאלה את רבי יהודה הנשיא מיסורי מחלתו על ידי מותו.

בקיאות בעברית

שפחתו של רבי יהודה הנשיא שמעה כנראה עברית טהורה בלבד בביתו של 'רבי' (בשונה מחכמים שדברו ושמעו את שפות היומיום ארמית ויוונית) ומסופר שהיתה בקיאה בשפה העברית. הסיפור הבא מובא בכמה מקורות{1}:

"קראה סירוגין יצא וכו'. לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין, שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי: עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין! לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות, שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני, עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך"

(במשנה כתוב 'קראה לסירוגין יצא'. מספרים: לא היו יודעים חכמים מהי המלה "סירוגין", שמעו אותה את השפחה של בית רבי שאמרה להם לחכמים שהיו נכנסים מעט מעט ולא בבת אחת לבית רבי: עד מתי אתם נכנסים סירוגין סירוגין? (ואז הבינו ש"סירוגין" פירושו בהפסקות, כמקבול בעברית של ימינו). לא ידעו חכמים מהי המלה "חלוגלוגות", שמעו אותה את השפחה של בית רבי שאמרה לו, לגבר אחד שהיה מפזר (את הצמח) פרפחיני: עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך? (מכאן הבינו שחלוגלוגות הם הקרויים בארמית פרפחיני.) על פי הסיפור התלמידים שכחו את שמו העברי של הצמח חלגלוגות (מזוהה בימינו עם רגלת הגינה), ושכחו גם את המלה העברית "לסרוגין" - את שניהם הזכירה להם השפחה.

חכמה

אמהתא דבי רבי כי הוה משתעיא בלשון חכמה אמרה הכי: עלת נקפת בכד, ידאון נישריא לקיניהון וכד הוה בעי דליתבון הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה, ותתקפי עלת בכד, כאילפא דאזלא בימא.

(האמה של בית רבי כאשר היתה מדברת בלשון חכמה אמרה כך: המצקת נקפה בכד ידאון הנשרים לקיניהם. וכאשר היה רוצה שישובו הייתה אומרת להם: תוסר מגופת חברתה ממנה ותנקף המצקת בכד כאניה ההולכת בים).

השפחה של בית רבי רומזת לתלמידיו על רצונותיו - להתפזר לביתם או לחזור - באמצעות דימויים: א) כשהיא רוצה לרמוז שיחזרו לבתיהם היא אומרת לתלמידים כי ה"עלת" -הכלי איתו מעלים יין מן החבית לכוסות (לפי רש"י)- "נקפת בכד" - נוקשת הכד כפי שקורה כשנגמר היין והכד מתרוקן. וקוראת להם לפעולה- 'ידאו הנשרים לקיניהם'- (דימוי שלקוח מדברים ל"ב 11), ומשמעו שהתלמידים יחזרו למקומם. ב)כשהיא רוצה לרמוז לתלמידים שישובו (לבית המדרש) היא אומרת שיוסר מכסה החבית והמצקת תצוף בכד כמו אוניה הצפה והולכת בים.

הדברים המיוחסים לאמתו של רבי מתוחכמים, עשירים בדימויים, לקוחים מרקע תרבותי עשיר. "נראה שהלשון הגבוהה וצורת השיח המתוחכמת המיוחסת לאמתו של רבי, מבוססת על סיפורים על רמת הידיעות והלשון הגבוהה שלה, שהועברו לבבל מארץ ישראל.{2}"

גאולה מיסוריו של רבי

במסכת בבא מציעא (פה ע"א) מתוארים ייסורי מחלתו הקשים של רבי שנמשכו שנים רבות. הכתוב שם מציין שייסוריו נגרמו לו בשל מעשה נורא שעשה:

עגל אחד שהובל לשחיטה הניח ראשו בכנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: לך לשחיטה, כי לכך נוצרת. אמרו משמים: הואיל ואינו מרחם - יבואו עליו ייסורין. וכיצד נרפא רבי מייסוריו? יום אחד כיבדה שפחתו של רבי את רצפת הבית. יחד עם הלכלוך טאטאה גם גורי חולדה שהיו מונחים שם. אמר לה רבי: הניחי להם, הרי כתוב "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו: הואיל ומרחם - נרחם עליו.

פטירתו של רבי קשורה גם היא לשפחתו, שביקשה עליו רחמים שימות (מובא כאן בגרסת הרשת של ספר האגדה{3}):

בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי גָּזְרוּ חֲכָמִים תַּעֲנִית וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים. אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר: "רַבִּי מֵת" – יִדָּקֵּר בַּחֶרֶב. עָלְתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי לַגַּג וְאָמְרָה: עֶלְיוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי וְתַחְתּוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי – יִהְיֶה רָצוֹן שֶׁיָּכֹפּוּ תַּחְתּוֹנִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר הַרְבֵּה אָמְרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכֹפּוּ עֶלְיוֹנִים אֶת הַתַּחְתּוֹנִים. וְלֹא פָּסְקוּ חֲכָמִים מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים. נָטְלָה כַּד וְזָרְקָה מִן הַגַּג לָאָרֶץ – נִשְׁתַּתְּקוּ חֲכָמִים, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי.

על בסיס סיפור זה נלמדה גם ההלכה כי ניתן להתפלל על חולה המתייסר מאוד בחוליו ואין עוד תקווה שיתרפא שימות במיתה קלה, ולא יארכו סבלותיו (ערוה"ש יו"ד שלה, ג; אג"מ חו"מ ח"ב עג, א; הרב גורן, הרפואה קכד, 516).

קישורים חיצוניים

• פרופ' אהרון אופנהיימר, "רבי יהודה הנשיא" .מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, תשס"ז,2007. אתר סנונית: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16774.

הערות שוליים

^{1} בבלי מגילה, יח ע"א ובגרסאות דומות: בבלי, ראש השנה כו ע"ב; ; בירושלמי מגילה פ"ב ה"ב, עג ע"א ובירושלמי שביעית פ"ט ה"א, לח ע"ג.

^{2} פרופ' שלום רצהבי, שיחות חולין בתלמוד הבבלי - פרק ג', באתר דעת.

^{3} ספר האגדה, מאת ביאליק רבינצקי ושנאן. באתר ספר האגדה, גרסת הרשת.

קטגוריה:נשים בתלמוד]] קטגוריה:נשים