משתמש:סחר שירין רזאן/הקהילה הבהאית בעיראק

הקהילה הבהאית בעיראק

הבהאים נחשבים לאחד המיעוטים הדתיים הקטנים בעיראק שהייתה מרכז של הדת הבהאית ספציפת בעיר הבירה בגדאד. הדת הבהאית בעיראק הפכה מכת מוכרת חוקית בעידן המלוכה לקבוצה מנודה בזמן שלטון מפלגת הבעת׳ ולאחר מכן למה שדומה לכת סודית לאחר 2003. עיראק נהנית מקדושה גבוהה בקרב המיעוט הבהאי מכיוון שנביא הדת "בהאא' אללה" הכריז על נבואתו בעיר הבירה בגדאד במיוחד ב "גן ה-רידוואן". הוא שהה שם כמעט 10 שנים, כלומר מ-1853 עד 1863 בזמן שהוגלה על ידי ״נאצר אל-דין״ השאה של איראן בתיאום עם הסולטן העות'מאני.

בהאא’-אללה בשנת 1868

לפיכך, הבהאים ברחבי העולם חוגגים את "חג הרידוואן" במשך 12 ימים, מ-21 באפריל עד 2 במאי, שהיא התקופה שבילה בהאא אללה בגן הרידוואן לפני גלותו מבגדאד לאיסטנבול ולזכר הכרזתו על נבואתו בבגדאד. האספה הרוחנית הבהאית הראשונה הוקמה בעיראק בשנת 1919, בנוסף לכמה מקומות קדושים כמו "בית בהאא׳ אללה" ו"גן רידוואן". לכן, הבית ואת הגן אינם קיימים יותר בזמן הנוכחי.

בשל היעדר הכרה רשמית בהם ובמוסדותיהם, אין מפקד מדויק של מספר הבהאים בעיראק שכן מדובר בכמה מאות או אלפים בקירוב. במפקד האוכלוסין של 1965 נמצא כי באזור "כרדה אל-שרקייה" היה המספר הגדול ביותר של בהאים בבגדד כ-241 אדם. הנתונים האחרונים מצביעים על 5,000 בהאים באמצע המאה הקודמת, בעוד שמספר הבהאים ייתכן שהיה פחות בבגדד. יש לציין שאחוז גדול מהבהאים מתיישבים בסולימניה, ארביל ודוהוק. בנוסף לכך, אושר במשרד ההקדשים והדתות במכתב רשמי כי מס' הבהאים הינו מאה משפחות באזור בערך וכי המספר הגדול ביותר מהם נמצא בסולימניה בשל ערכה המוסרי של עיר זו מנקודת מפט הבהאאים וכי בהאא אללה בילה שנתיים מחייו שם.

התקופה המלכותית ההאשמית (1921-1958)

החלטת "חופש הדת" נוספה לחוקת ממלכת עיראק ב-1925 והוכר בחופש הדתות והאמונות בצורה ברורה ומפורשת, מה שסיפק את ההזדמנות לבהאים להשלים את הקמת המועצות הרוחניות שלהם, כלומר "האסיפות המרכזיות והמקומיות". בנוסף, היה להם מטה רשמי וציבורי ב "אל-חידר ח'נא", שם הם ערכו את הטקסים הדתיים ואת הפעילויות החברתיות שלהם.

מאז שנת 1934, יש לבהאים הזכות לרשום את אמונתם ודתם בתחום הדת וברישום האזרחי. בשנת 1957, הסטטיסטיקה הרשמית של ממשלת עיראק קבעה שישנן שלוש דתות עיקריות בעיראק: אסלאם, נצרות ויהדות, וישנן אמונות דתיות שהן סבים, יזידים ובהאיים.

מאז הקמת המדינה העיראקית, הבהאים היו חלק מהמבנה הדתי של אמונות מוכרות רשמית, על פי החלטה רשמית שניתנה על ידי משרד הפנים העיראקי ב-1936, כאחד המרכיבים החברתיים בעיראק. הם יכלו להכריז רשמית על זהותם במהלך "העידן המלכותי", שכן הקהילה הבהאית העיראקית הוקמה בשנת 1931. בנוסף, האספה הבהאית המרכזית הראשונה הוקמה בשנת 1936 וגם בנו בית קברות בגדאד החדשה בשנת 1952, המכונה "הגן הנצחי".

לבהאים הייתה נוכחות משמעותית בתקופת המלוכה באמצעות הפעילות הציבורית של האספה הרוחנית המרכזית, השתתפותם באירועים ובחגים לאומיים והגשת ברכות לממשלת עיראק בכל האירועים והחגים הדתיים והלאומיים בשם כל הבהאיים בעיראק. בין אם זה על ידי השתתפות ונכוחותם בחצר המלכותית ובמועצת השרים וגם ברישום בפנקס הכבוד המלכותי. לדוגמה, כשהמלך "פייסל " הראשון הוכתר, הם שלחו מברק ובו ברכות בהדמנות זו וגם הבהאים השתתפו בהלוויה של המלכה עליא בתחילת שנות החמישים.

עידן מִפְלֶגֶת הַבַּעְת'

בשנת 1975, נאסר על הבהאים רישום לידה ונישואין, דרכונים, תעסוקה, קבלה לאוניברסיטה והיכולת לקנות ולמכור דיור ורכוש. בשנת 1979, בתקופת סדאם חוסיין, תוקן החוק האוסר על פעילות בהאים והעונש הועלה למאסר עולם ומוות.

לאחר נפילת שלטון מפלגת הבעת'

שיטת הממשל בעיראק השתנתה ב-2003 לאחר נפילת מפלגת הבעת', אך למרות נוסח החוקה העיראקית בהתאם לסעיף 40, שקבע הגנה והבטחה לזכויות הבהאים לחופש אמונה ודת, לא היה הנחיה ממשית מהממשלה. לכן, הבהאים המשיכו לחיות בצל לאורך כל השנים ונאסר רשמית על כל פעילותם. ב-2003, הפעילות של הבהאים חזרה, אך מבלי למשוך תשומת לב מחשש לחוסר יציבות בממשלה, כאילו כת "סודית" שבה שוב. הם לא השיגו את הרכוש שהוחרם על ידי מפלגת הבעת' והם לא הורשו לרשום את דתם כדת במסמכי זיהוי רשמיים. בשנת 2013, נהרס בית בהאא אללה בבגדד למרות החלטת הממשלה שכן מדובר במבנה ארכאולוגי.