בגדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בגדאד
بغداد
Haifa street, as seen from the medical city hospital across the tigres.jpg
רחוב חיפה בבגדאד
מדינה עיראקעיראק  עיראק
תאריך ייסוד 762
שטח 204.2 קמ"ר
גובה 34 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 9,028,636 (2015)
 ‑ במטרופולין 11,206,300 (2009)
קואורדינטות 33°20′00″N 44°26′00″E / 33.3333333333333°N 44.4333333333333°E / 33.3333333333333; 44.4333333333333קואורדינטות: 33°20′00″N 44°26′00″E / 33.3333333333333°N 44.4333333333333°E / 33.3333333333333; 44.4333333333333
אזור זמן UTC +3
http://www.baghdadgov.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בגדאדערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דַּאדּ) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 9,167,684 (נכון ל-2011). היא בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל". בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה גם בשם קריית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סלאם" (השלום). בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדאד נוסדה על חופו המערבי של החידקל, על ידי הח'ליפה השני של בית עבאס, ג'עפר אל-מנצור, בשנת 762. האתר שעליו נבנתה העיר נבחר בשל שיקולים צבאיים, כלכליים ואקלימיים:

  1. השטח מישורי ושכן ליד נהר החידקל שאדמותיו פוריות ומעובדות. הנהר שימש גם כנתיב מסחר שבו יכלו הספינות לשוט מבלי לחשוש מסכנותיו של הים הפתוח.
  2. באזור זה נבנתה רשת תעלות מים לשתייה ולחקלאות.
  3. האקלים של האזור נוח וממוזג.
  4. במקום עברה דרך ראשית, וזו הייתה נקודת מפגש לשיירות סוחרים.
  5. כמו כן, בשל נגישותה הגבוהה, היה ניתן להזרים אליה כוחות צבא במהירות בעתות חירום.

תנאים אלו הבטיחו אספקה סדירה של סחורות ומים לצבאות ולתושבי העיר.

תהליך בנייתה נמשך כ-4 שנים (עד 766 לספירת הנוצרים). על פי העדויות ההיסטוריות, השתתפו בבנייתה כ-100 אלף בעלי מלאכה מרחבי הח'ליפות. לאחר כמה עשרות שנים הפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי. היא החליפה את דמשק כבירת האימפריה המוסלמית (שהייתה בירת השושלת האומיית של ח'ליפי בית אומיה) שהשתרעה מצפון אפריקה עד ממלכת פרס. עד מהרה האפילה על קטסיפון בירת האימפריה הפרתית והאימפריה הפרסית-הסאסאנית שהייתה במרחק של כ-30 קילומטר ממנה. עוד בימי שלטונו של הח'ליפה הארון אל-רשיד החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליפה אל-מאמון (יורש כיסאו של הארון אל-רשיד) נודעה בגדאד בכל ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר במבניה, כמרכז מסחרי עשיר, וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים. בגדאד התפתחה במהירות ומספר תושביה הגיע ל-2 מיליון.[1]

העיר העגולה של בגדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הלאומי של עיראק

במרכזה של בגדאד (שם שנגזר מפרסית; בערבית נקראה העיר "מדינת א-סלאם" או "דאר א-סלאם" (עיר השלום או בית השלום) ניצבה העיר העגולה ("אל מַדַוַרה") שבמרכזה ארמון הח'ליף והמסגד הגדול. לידם נמצאו קסרקטיני המשמר ולשכת האוצר. את המבנים הללו הקיפה חומה עגולה ולצידה נבנו בתי מידות של המקורבים לחצר. את העיר חילקו ארבעה רחובות בתבנית צלב, שחיברו בין ארבעה שערים גדולים, שנקבעו בחומה היקפית כפולה. בצפון-מערב שער סוריה, בצפון-מזרח שער חורסאן, בדרום-מערב שער בצרה ובדרום-מזרח שער כופא. הרובע כולו עמד בצילו של מבצר מגן. סביב העיר העגולה התפתחו שכונות ורבעי מגורים ומסחר.

תוך זמן קצר של התפתחות מואצת התפתחה העיר גם לגדתו המזרחית של הנהר, עליו נמתחו שלושה גשרים. בגדה המזרחית הוקם רובע פאר שנקרא "דאר אלח'ליפה", בו נבנו ארמונות מפוארים ששימשו את משפחת הברמכים ומקורביהם. בדרום מערב העיר נמצא רובע המסחר והתעשייה הזעירה אלכרח' ("הכרך") ובו חיו יהודים רבים שעברו אליו מאזור שפך תעלת עיסא לחידקל, שנקרא "מחלת אלעתיקה".[2]

בגדאד הייתה מרכז של חיי תרבות והשכלה פורחים. הח'ליפים עודדו את תרגומם של טקסטים פילוסופיים ומדעיים יווניים לערבית, והמלומדים הערבים למדו ופיתחו אותם. מקור נוסף של ידע בו עשו מלומדי בגדאד שימוש הוא טקסטים הודיים, מהם למדו על הספרה אפס, ופיתחו את השיטה העשרונית. תחום נוסף שהתפתח בבגדאד היה התאולוגיה. התחוללו בה מחלוקות קשות בין זרמים בשאלת רצונו החופשי של האדם מול כוחו היודע כל של האל. זרם המועתזילה סבר שלאדם חופש בחירה וכי האל אינו יודע מראש במה יבחר, ואילו זרם הקדריה אימץ את הגישה שגורלו של האדם נגזר מראש, וכי אין לו חופש בחירה.

במהלך ימי הביניים ולאחריהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נפילת בגדאד (1258)

בתחילת 1258 הגיעו לוחמי האימפריה המונגולית בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר, בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. לאחר נפילת בגדאד, טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם הח'ליפה אל-מסתעצם הראשון, וזרעו בה הרס וחורבן. במובן מסוים העיר לא התאוששה מעולם מאותו חורבן ולא חזרה להיות מרכז עולמי.

במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ומאז הלכה ודעכה. תחילת התקופה הייתה מלווה במאבקים עם האימפריה הספווית של איראן, אשר כבשה את בגדאד לתקופה קצרה במאה ה-17.

בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדד, 1930
בגדד, 1932

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במרץ 1917, נכבשה בגדאד על ידי הצבא הבריטי ושוחררה מידי השלטון העות'מאני, עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון הממלכה המאוחדת ב-1920, במסגרת מנדט חבר הלאומים שנמסר לבריטניה. מאוחר יותר הוכרזה עצמאות על ידי עיראק ב-1932 ועצמאות מלאה התקבלה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.

במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 נגרם נזק רב לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. כעשור לאחר מכן, העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לתושביה מביזה חמורה שהתחוללה בימים שלאחר מכן. עם הדחתו של סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק, העיר נכבשה על ידי כוחות ארצות הברית.

מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי, התרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הריבוי הטבעי ובשל ההגירה המואצת מהכפר אל העיר, חוותה בגדאד עיור מואץ במחצית השנייה של המאה ה-20. ב-1947 התגוררו בעיר 352 אלף תושבים. ב-1965 עלה מספר התושבים לכ-1.5 מיליון תושבים וב-1977 כמעט והוכפלה האוכלוסייה - 2.9 מיליון נפש. ב-2010 מנתה אוכלוסיית העיר 5.4 מיליון נפש.

בשל מגבלות המקום בשטחה המוניציפלי של העיר, עיקר הגידול באוכלוסייה הוא בפרוורים, הכוללים (נכון ל-2010) כ-6.4 מיליון נפש. וכך, אוכלוסיית המטרופולין של בגדד רבתי כוללת 11.8 מיליון נפש.

רובה הגדול של האוכלוסייה הוא ערבי; חלקה סונית וחלקה שיעית. כמו כן קיים מיעוט כורדי ומיעוטים קטנים יותר: טורקמנים, אשורים וסודאנים.

גידול האוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1800 - 80,000
  • 1870 - 100,000
  • 1900 - 145,000
  • 1930 - 250,000
  • 1947 - 352,000
  • 1965 - 1,523,000
  • 1977 - 2,888,000
  • 1987 - 3,841,000
  • 1995 - 4,478,000
  • 2010 - 5,402,000

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ-40,000 יהודים. אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 בידי המונגולים הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים. למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו היהודים להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד וחלקם הגיעו לעושר רב.

הקהילה היהודית בבגדאד בפרט ובעיראק בכלל, הייתה ממרכזי התורה החשובים ביותר של יהדות המזרח והעדה הספרדית, והיא הוציאה מתוכה גדולי תורה וגדולי פוסקים. בדורות האחרונים ניתן לציין את הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק ניסים, הרב מרדכי אליהו, (האחרון נולד בירושלים אך מוצא משפחתו מבגדאד). לפניהם היו מגדולי הדור וגדולי הפוסקים, הרב יוסף חיים מבגדאד (מחבר הבן איש חי, "שו"ת תורה לשמה", "רב פעלים" ועוד) והרב יעקב חיים סופר מבגדאד (מחבר "כף החיים על הטורים או"ח ויו"ד של השו"ע). כמו כן, גדול המקובלים הספרדיים בדורות האחרונים היה הרב יצחק כדורי.

קבר האחים של הנרצחים בפרהוד

היו יהודים שמילאו תפקיד חשוב בכינון המדינה העיראקית, כדוגמת ששון יחזקאל, שהיה שר האוצר הראשון.

בחג השבועות תש"א (1941) התחולל פוגרום ביהודי בגדאד הידוע בשם "הפרהוד", על רקע דיכוי המרד של רשיד עלי. במהלך הפוגרום נטבחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם.[3] לצד גילויי השנאה והאלימות, היו מקרים של הצלת יהודים בידי שכניהם ומכריהם המוסלמים. הפּרעות והחוק שהגביל את זכויות היהודים בעיראק, שנחקק ב-1945, שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה, במסגרתו נאלצו יותר מ-80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ואת עיראק ורובם עלו לישראל. גם לאחר מכן נרדפו היהודים על ידי השלטונות ולאחר שכמה עשרות הוצאו להורג באירועי התליות בבגדאד ובאירועים נוספים, עלו כמעט כל הנותרים לישראל.

ב-2004 נמנו כמה עשרות יהודים בעיר.[4]

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה חלקית של שכונות העיר:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בגדאד בוויקישיתוף



הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ International dictionary of historic places, כרך 4: Middle East and Africa ע' 116.
  2. ^ פילו מרדכי אברהם, מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל, ירושלים 1997, עמ' 123 - 125
  3. ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם בית הספר המרכזי להוראת השואה
  4. ^ חגית רוטנברג, ‏השנה בן חורין, באתר בשבע - ערוץ 7