משתמש:ספר כחול/תנור סולארי אודייו

התנור הסולארי באודייו בפירנאים -אוריינטלס בצרפת יכול להגיע לטמפרטורות של עד 3,500 מעלות צלזיוס

תנור השמש אודייו הוא התנור הסולארי הגדול בעולם. הוא ממוקם בפונט-רומאו-אודייו-ויה (Font-Romeu-Odeillo-Via), במחלקת הפירנאים-המזרחיים, בדרום צרפת.

גובהו 48 מטר, רוחבו 54 מטר, והוא כולל 63 הליוסטטים. הוא נבנה בין 1962 ל-1968, החל לפעול ב-1969, וסיפק הספק של מגה וואט אחד.

הוא משמש כאתר מחקר מדעי החוקר חומרים בטמפרטורות גבוהות מאוד.

גאוגרפיה

הוא ממוקם בפונט-רומאו-אודייו-ויה (Font-Romeu-Odeillo-Via), במחלקת הפירנאים-המזרחיים, מחוז אוקסיטניה, בדרום-צרפת.

• אורך ואיכות השמש באור ישיר (יותר מ-2,500 שעות בשנה);
• טוהר האטמוספירה שלו (גובה רב ולחות ממוצעת נמוכה).

תחנת הכוח הסולארית של תמיס, ותנור השמש מונט-לואי ממוקמות בקרבת מקום.

אופן הפעולה

עקרון העבודה.

העיקרון בו נעשה שימוש הוא ריכוז הקרניים על ידי מראות מחזירות (9,600 מהן). קרני השמש נקלטות על ידי סט ראשון של מראות ניתנות לכיוון הממוקם על המדרון, ולאחר מכן נשלחות לסדרה שנייה של מראות ( הרכזים ), ממוקמות בפרבולה ומתכנסות בסופו של דבר אל מטרה עגולה, בקוטר 40 ס"מ, על בראש המגדל המרכזי.

שווה ערך לריכוז האנרגיה של "10,000 שמשות", התנור הסולארי מייצר הספק שיא של 1000 קילוואט.

יתרונות

• באמצעות התנור ניתן להשיג טמפרטורות מעל 2,500 מעלות צלזיוס תוך מספר שניות.
• האנרגיה היא "חופשית", ואינה מזהמת.
• התנור מספק שינויי טמפרטורה מהירים ובכך מאפשר ללמוד את ההשפעה של זעזועים תרמיים.
• אין אלמנטים מזהמים (גז בעירה, זיהום, פסולת וכו'), שכן רק האובייקט הנבדק מחומם רק על ידי קרינת השמש.

אחד מ-63 ההליוסטטים.

שימושים

תחומי המחקר מתרחבים גם לתעשיות התעופה והחלל. שם נערכים ניסויים בתנאים של טוהר כימי גבוה. חטיבת החומרים בטמפרטורות גבוהות משתמשת בכבשן להערכת הישרדות חומרים במהלך כניסה מחדש לאטמוספירה של ראשי קרב מתפצלים (MIRV), בנוסף לחקירת תכונות חומרים אחרים תחת השפעת קרינת חום באנרגיה גבוהה, שנוצרת לעיתים על ידי מכשירים גרעיניים.

היסטוריה

מבט מזרחה ממרכז הפרבולות.

בשנת 1946 הכימאי הצרפתי פליקס טרומבה וצוותו ביצעו ניסוי במאודון, פרבר של פריז, שבו השתמשו במראת DCA (מראה שהייתה מיועדת במקור להגנה נגד מטוסים (בצרפתית: Défense Contre Avions = נגד מטוסים)). בניסוי, הם הוכיחו שניתן להגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד תוך זמן קצר, בסביבה טהורה, באמצעות ריכוז קרני השמש. מטרת הניסוי הייתה להמיס עפרות ולהפיק חומרים טהורים במיוחד, לשם ייצור חומרים עמידים בחום (חומרים עקשנים) חדשים ומשופרים.

כדי לבחון את הרעיון הזה, בשנת 1949 נבנה במון-לואי תנור סולארי ראשון. מספר שנים לאחר מכן, בעזרת הניסיון שהצטבר בתנור במון-לואי, הוחל בבניית תנור סולארי גדול יותר, בגודל תעשייתי כמעט, בעיירה אודייו. בניית התנור באודייו התבצעה בין השנים 1962 ל-1968, והוא נכנס לפעולה בשנת 1969.

לאחר משבר הנפט הראשון בשנת 1973, התמקדו חוקרים בתנור הסולארי של אודייו בהתקדמות בשימוש באנרגיה סולארית להפקת חשמל, מתוך מטרה לקדם את יישומה של אנרגיה מתחדשת.

מרכז המידע לציבור

משנת 1990 היה באתר מרכז מידע שהיה פתוח לקהל עד 2017, והיה בלתי תלוי במעבדת CNRS.

המרכז ("Héliodyssée"), שעוצב עבור צעירים ומבוגרים, אפשר להם ללמוד על אנרגיה סולארית ונגזרותיה (צורות אחרות של אנרגיה מתחדשת ושימושיה בבית) ועל עבודתם של חוקרים מ-CNRS בנושא אנרגיה, סביבה, חומרים לחלל וחומרים של העתיד.

בעקבות שינוי בהנהלה האתר נסגר למבקרים. עם זאת, המתקנים החיצוניים נותרו נגישים לקהל.

ביבליוגרפיה

• (בצרפתית) G. Olalde et JL Peube, « Étude expérimentale d'un récepteur solaire en nid d'abeilles pour le chauffage solaire des gaz à haute température », Revue de Physique Appliquée, no 17, 1982, p. 563-568
• (בצרפתית) ברנרד ספינר, « La construction d'un pôle de recherche et d'expérimentation solaire », La revue pour l'histoire du CNRS, no 5, 2001
• Base Mérimée : PA66000023 , Ministère français de la Culture. (בצרפתית)