משתמש:עינבאנס/פטרישיה דיגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פטרישה דיגן (באנגלית: Patricia Deegan) נחשבת למנהיגה ופורצת דרך בתחום השיקום וההחלמה. פעילה למען זכויות אנשים עם מוגבלויות. ידועה כפעילה בתנועת ההחלמה של בריאות הנפש.[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אם נשתול זרע במדבר ונראה שאיננו צומח, האם נשאל "מה לא בסדר עם הצמח ?" לא! הקשר האמיתי הוא להסתכל על הסביבה ולשאול "מה בסביבה צריך להשתנות על מנת שהזרע יוכל לצמוח ? ". צריך להפסיק לבדוק מה לא בסדר עם שורדי המערכת הפסיכיאטרית ולשאול "איך ניצור סביבה אנושית, מלאת תקווה ויחסי אנוש בריאים, בה אנשים יוכלו לגדול ? ". עבור אלה שאובחנו עם מחלת נפש, ושחיו במדבריות המייאשות של מוסדות ותוכניות בריאות הנפש, תקווה אינה רק מלה יפה, אלא עניין של חיים ומוות". [1][עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה: פטרישה דיגן (נולדה ב4 לספטמבר 1954). היא גדלה במארשפילד מסצ'וסטס בארצות הברית. סיימה 12 שנות לימוד ולאחר התיכון למדה במספר מוסדות להשכלה גבוהה והשלימה בהם תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ודוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. בגיל 17 אובחנה כחולה בסכיזופרניה. הייתה מאושפזת בבתי חולים פסיכיאטריים והתגוררה בהוסטל לפגועי נפש. כיום, דיגן נשואה ואם לשניים. עומדת בראש חברה בשם "פט דיגן ושות'" העוסקת ביצירת טכנולוגיה וייעוץ לקידום בריאות. החברה פועלת עבור ועל ידי אנשים הנמצאים בתהליך החלמה אשר מייצרים טכנולוגיות כמו אפליקציות אינטרנטיות שמטרתן לתמוך בהחלמה של אנשים שאובחנו כחולים במחלות נפש. מוצר הדגל של החברה הוא ספרייה אלקטרונית המיועדת למתמודדים, בני משפחותיהם ולפסיכיאטרים. הספרייה בעלת מאגרי מידע המספקים כלים, תקווה והשראה להחלמה לאנשים שאובחנו כחולים במחלת נפש על מנת לסייע להם בקבלת החלטות לגבי תכניות טיפול המקדמות החלמה. פטרישה דיגן היא גם פרופסורית אורחת בבית הספר לרפואה באוניברסיטת דרמות' בארצות הברית. מעל ל-30 שנה, פטרישה דיגן נחשבת למנהיגה ופורצת דרך בתחום השיקום וההחלמה. פעילה למען זכויות אנשים עם מוגבלויות. ידועה כפעילה בתנועת ההחלמה של בריאות הנפש. דוברת בינלאומית ומאמנת בתחום השיקום וההחלמה. חזונה של דיגן הוא שהחלמה לא תהיה מנת חלקם של קבוצת אנשים אקסקלוסיבית אלא תהיה אפשרית וזמינה לכל אדם המאובחן כחולה במחלת נפש. על מנת להפוך את החזון למציאות, לדבריה, מערכות בריאות הנפש צריכות להפוך לממוקדות באדם ומספקות תמיכה וטיפול הממוקדים בהחלמה.[עריכת קוד מקור | עריכה]

מענקים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • • פרס ה"וואיין פנטון" לטיפול קליני יוצא דופן: כתב עת לסכיזופרניה, 2015.
  • • פרס הישגי הזהב לשירותים פסיכיאטריים של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי.
  • • פרס החדשנות של קרן "סקאטרגוד" לשנת 2013.
  • • פרס מפעל חיים מטעם אגודת השירותים הפסיכיאטריים לשיקום של ניו יורק.
  • • פרס העצמת המטופלים על ידי "אשוקה" קרן לאנשים הפועלים לשינוי.
  • • פרס הסוכנות למחקר בטיפולי בריאות והוקרה כמאמנת לחדשנות.
לקריאה נוספת: • MacDonald-Wilson, K.L., Hutchison, S.L., Karpov, I., Wittman, P., & Deegan, P.E. (in press). A successful implementation strategy to support adoption of decision making in mental health services. Community Mental Health Journal.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• MacDonald-Wilson KL, Deegan PE, Hutchison HL, Parrotta N, Schuster JM (2013).Integrating self-management strategies into mental health service delivery: Empowering people in recovery. Psychiatric Rehabilitation Journal, 36,4 258-263.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2010). A description of a web application to support shared decision making. Psychiatric Rehabilitation Journal, 34(1):23-8.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Drake, R.E., Deegan, P.E., & Rapp, C. (2010). The promise of shared decision making in mental health. Psychiatric Rehabilitation Journal, 34(1):7–13. • Drake, R.E., Deegan, P.E., Woltmann, E., Haslett, W., Drake, T., & Rapp, C. (2010).Comprehensive electronic decision support systems. Psychiatric Services, 61:714–717.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Drake, R.E. & Deegan, P.E. (2009). Shared decision making: Whose decision? (In Reply) Psychiatric Services, 60, 1555–1556.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Drake, R.E. & Deegan, P.E. (2009). Shared decision making is an ethical imperative(Taking Issue). Psychiatric Services, 60, 1007.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E., Rapp, C., Holter, M. & Riefer, M. (2008). A program to support shared decision making in an outpatient psychiatric medication clinic. Psychiatric Services, 59, 603–605. • Drake, R.E. & Deegan, P.E. (2008). Are assertive community treatment and recovery compatible? Commentary on "ACT and recovery: integrating evidence-based practice and recovery orientation on assertive community treatment teams". Community Mental Health Journal. Feb; 44(1):75-7.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2007). The lived experience of using psychiatric medicine in the recovery process and a shared decision making program to support it. Psychiatric Rehabilitation Journal, 31, 62–69. • Deegan, P.E. & Drake, R.E. (2007). Shared decision-making: In reply. Psychiatric Services, 58, 1, 140.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. & Drake, R.E. (2006). Shared decision-making and medication management in the recovery process. Psychiatric Services, 57, 11, 1636–1639. • Deegan, P.E. (2005). The importance of personal medicine: A qualitative study of resilience in people with psychiatric disabilities. Scandinavian Journal of Public Health, 33, 29–35.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2005). Recovery as a journey of the heart. In L. Davidson, C Harding & L Spaniol (Eds.), Recovery from severe mental illnesses: Research Evidence and Implications, Center for Psychiatric Rehabilitation, Boston University: Boston MA. p. 57–68. • Deegan, P.E. (2004). Rethinking Rehabilitation: Freedom. Study of Current Rehabilitation, 121, 12, 5–10.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2002). The Independent Living Movement and People With Psychiatric Disabilities: Taking Back Control Over Our Own Lives. In J. van Weeghel (Ed.),Community Care and Psychiatric Rehabilitation for Persons With Severe Mental Illness.Geneva Initiative on Psychiatry: Hilversum (The Netherlands), 115–124. • Deegan, P.E. (2001). Recovery as a self-directed process of healing and transformation. In C. Brown (Ed.) Recovery and wellness: Models of hope and empowerment for people with mental illness, Haworth Press: New York, p. 5–21.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2001). Insane sisters. [Review of the book Insane sisters: Or the price paid for challenging a company town]. Psychiatric Services, 52, 12, 1661.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (2001). Recovery as a Self-Directed Process of Healing and Transformation. Occupational Therapy in Mental Health: A Journal of Psychosocial Practice & Research, 17, 5–21.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1999). Human Sexuality and Mental Illness: Recovery Principles and Consumer Viewpoints. Sexuality and serious mental illness, (P.F. Buckley Ed.). Harwood Academic Publishers, 21–33. • Fisher, D. & Deegan, P.E. (1999). Final report of research on recovery from mental illness. Lawrence, MA: National Empowerment Center and the Center for Mental Health Services.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1998). "The evolution of my work as a psychologist." The Journal of the California Alliance for the Mentally Ill. 9:1, p. 19–21.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1997). "Recovery and empowerment for people with psychiatric disabilities". In U. Aviram (Ed.), Social Work In Mental Health: Issues and Trends. The Haworth Press, NY, p. 11–24. • Deegan, P.E. (1997). "Recovery and empowerment for people with psychiatric disabilties". Social Work in Health Care, 25, 3, p. 11–24.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1997). (1) Recovery as a Journey of the Heart. (2) Recovery the Lived Experience of Rehabilitation. (3) Spirit Breaking: When the Helping Professions hurt. (4) The Independent Living Movement and People with Psychiatric Disabilities: Taking control back over our own lives. In L. Spaniol, C. Gagne & M. Koehler (Eds.),Psychological and Social Aspects of Psychatric Disability. Center for Psychiatric Rehabilitation, Boston University, Boston, MA 02215. • Deegan, P.E. (1996). A letter to my friend who is giving up. The Journal of the California Alliance for the Mentally Ill, Vol. 5, No. 3.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1996). Consumer-Provider Perspective: Blending two realities into a unique perspective. Journal of Psychosocial Nursing, 34 (9) 39–46.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1996). Recovery as a Journey of the Heart. Psychiatric Rehabilitation Journal 19, 3, p. 91–97.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1996). The sea rose: Recovering from mental illness. There's a Person in Here: Contemporary themes in mental health services, The Mental Health Services Conference Inc. of Australia and New Zealand: Ian Liddell Pty Limited, p. xvi–xxiv.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1995). Before We Dare to Vision We Must Be Able to See. In M.Pritchard (Ed), Dare to Vision : Shaping the national agenda for women, abuse and mental health services (p. 6–15). Human Resource Association of the Northeast Publication, Holyoke, Massachusetts 01040.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1994). Recovery: The lived experience of rehabilitation. In L. Spaniol & M. Koehler (Eds.), The Experience of Recovery, (pp. 54–59). Boston University, Center for Psychiatric Rehabilitation. • Deegan, P.E. (1994). The Independent Living Movement and people with psychiatric disabilities: Taking control back over our own lives. In L. Spaniol et. al. (Eds.) An Introduction to Psychiatric Rehabilitation[עריכת קוד מקור | עריכה]
(p. 121–134). International Association of Psychosocial Rehabilitation Services / Boston University Center for Psychiatric Rehabilitation.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1994). Recovery: The lived experience of rehabilitation (p. 149–161). In W. Anthony & L. Spaniol (Eds). Reading in Psychiatric Rehabilitation. Boston University Center for Psychiatric Rehabilitation. • Deegan, P.E. (1993). Recovering our sense of value after being labeled mentally ill.Journal of Psychosocial Nursing and Mental Health Services. 31, 4, p. 7–11.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan P.E. & Shaw, J. (1993). A Technical Assistance Guide to Planning a Barrier-Free, Consumer-Run and Consumer-Controlled conference. Available through the National Empowerment Center, 20 Ballard Road, Lawrence, MA, USA 01843.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1992). The Independent Living Movement and people with psychiatric disabilities: Taking control back over our own lives. Psychosocial Rehabilitation Journal, 15, p. 3–19. • Deegan, P.E. (1991). Recovery: The lived experience of rehabilitation. In R.P. Marinelli and A. E. Dell Orto (Eds.), The Psychological & Social Impact of Disability (p. 47–54). New York, Springer.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1990). Spirit Breaking: When the helping professions hurt. The Humanistic Psychologist, 18, 3, 301–313.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1988). Recovery: The lived experience of rehabilitation. Psychosocial Rehabilitation Journal, 9, 4, 11-19.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1984). An empirical phenomenological investigation of the use of diazepam in an effort to transform being anxious. Dissertation, Duquesne University/Pittsburgh, PA.[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Deegan, P.E. (1983). I promised you a rose garden but I'm taking it back: Reflection on the therapeutic relationship. Duquesne Universal Student Manuscripts, Vol. II, Pittsburgh: Duquesne University Press. • Deegan, P.E. (1982). An empirical phenomenological investigation of failing to learn.Journal of Phenomenol[עריכת קוד מקור | עריכה]
ogical Psychology, Spring.[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
http://www.enosh.org.il/[עריכת קוד מקור | עריכה]
https://www.patdeegan.com/[עריכת קוד מקור | עריכה]
https://www.youtube.com/watch?v=4NtUcGpyiCQ[עריכת קוד מקור | עריכה]
http://www.shatar.co.il/-q-/104-q.html[עריכת קוד מקור | עריכה]

http://www.themedical.co.il/Article.aspx?f=17&s=2&id=3277

  1. ^ ד"ר פטרישה דיגן, החלמה וקשר התקווה, ועידה לבריאות הנפש
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:עינבאנס/פטרישיה_דיגן&oldid=24744353"